עלונים / גליונות – פרשת בלק – תשפ”ו – להורדה ישירה

חדש! לכל המעוניין להוריד כל עלון בנפרד. לחץ כאן בלק

(מתעדכן 3-4 פעמים בשבוע ימים ב’, (ד’), ה’,  ו’ ב”נ)

  ב”ה זמני פרסום : יום  ב’ – 1 | יום ד’ 2 | יום ה’ – 3 | יום ו’ – 4  

להורדת גליונות בלק

   הורדת עלונים פרשת בלק –  לחץ כאן  –  יום ב’ – חלק 1 – מספר גליונות: 145

   הורדת גליונות פרשת בלק – לחץ כאן  –   יום ד’ – חלק 2 – מספר עלונים:  374

   הורדת עלונים  פרשת בלק – לחץ כאן  –  יום ה’ – חלק 3 – מספר גליונות:  251

  הורדת גליונות פרשת בלק – לחץ כאן  –  יום ו’ – חלק 4 – מספר עלונים:  444

כל הגליונות זמינים להורדה  (בודדים)

פרשת בָּלָק

הפרשה שבה קלל הגדול ביותר – וברך

✦  ✦  ✦

א. נושא הפרשה בהרחבה

פרשת “בלק” היא אחת הפרשות המרתקות, המסתוריות והיפות ביותר בתורה. שמה ניתן לה על שם בלק בן ציפור – מלך מואב שהזמין את בלעם הנביא הגדול לקלל את ישראל. אך לא בלק הוא גיבור הסיפור – הגיבור האמיתי הוא ה’ אלוקים, שהפך קללה לברכה. הפרשה נמצאת בספר במדבר (פרקים כב–כה), ומכילה כמה מן הפסוקים הנפלאים ביותר בכל כתבי הקדש.

רקע – מה הפחיד את בלק?

פרשת בלק פותחת בתיאור הפחד של מואב מפני ישראל. בני ישראל הגיעו לערבות מואב לאחר שניצחו את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן – שני מלכים שנחשבו לבלתי מנוצחים. בלק מלך מואב ראה את גודל העם ו”וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד” (במדבר כב, ג). הוא לא פחד מהם בגלל כוחם הצבאי בלבד – הוא ידע שישראל מנצחים בזכות כוח רוחני עליון. לכן, במקום לצאת לקרב, בחר בנשק רוחני: לשכור מקלל.

בלעם – הנביא מן האומות

בלעם בן בעור היה נביא גוי, שאמרו עליו חז”ל שהיה “כמשה” מבין האומות מבחינת דרגת נבואתו (ספרי, דברים שנז). הוא היה ידוע בכל העולם כמי שקללתו מתקיימת ומי שברכתו מועילה. בלק שלח אליו שרים עם שכר קסמים בידם ובקש: “לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה” (שם, ו).

ה’ מתגלה אל בלעם ואומר לו: “לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא” (שם, יב). בלעם מסרב לשרים הראשונים. אך כשבלק שולח שרים נכבדים יותר עם הבטחות עשירות יותר – בלעם מנסה שוב לשאול את פי ה’. ה’ מרשה לו ללכת, אך מדגיש: רק את הדבר שיאמר לו ה’ ידבר.

האתון המדברת – פלא בדרך

בדרכו אל בלק, האתון שעליה רכב בלעם רואה מלאך ה’ עומד בדרך עם חרב שלופה. בלעם אינו רואה את המלאך – אך האתון רואה ונסטה מן הדרך, לחצה לכותל, ולבסוף רבצה תחת בלעם. בלעם הכה את האתון שלוש פעמים בכעס. אז “וַיִּפְתַּח ה’ אֶת פִּי הָאָתוֹן” (שם, כח) – האתון דיברה! שאלה: מדוע הכית אותי שלוש פעמים?

זהו אחד הנסים הגדולים בתורה – בהמה מדברת. חז”ל אמרו שפי האתון נברא בין השמשות בערב שבת בראשית (אבות ה, ו) – כלומר, הנס הזה היה מוכן מראשית הבריאה. לאחר מכן נפקחות עיניו של בלעם ורואה את המלאך, ומבין שהאתון הצילה את חייו.

שלוש הקללות שהפכו לברכות

בלעם ובלק עולים לשלושה מקומות שונים כדי לקלל את ישראל: הר הבמות, שדה צופים, ופעור. בכל פעם בונים שבעה מזבחות ומקריבים קרבנות. ובכל פעם – ה’ שם בפי בלעם ברכות במקום קללות. שלוש “נאומי בלעם” הם מן הטקסטים הפיוטיים הנפלאים בתורה:

נאום ראשון (במדבר כג, ז–י): “מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל.” ברכה על ריבוי ישראל.

נאום שני (שם כג, יח–כד): “לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב – ה’ אֱלֹהָיו עִמּוֹ.” ברכה על ההשגחה האלוקית על ישראל.

נאום שלישי (שם כד, ה–ט): “מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל” – ברכה שהפכה לתפילה יומית בסידור.

נאום רביעי – הנבואה האחרונה (שם כד, יז): “דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל” – נבואה משיחית לדורות.

חטא בעל פעור ועצת בלעם

אחרי שלא הצליח לקלל, גילה בלעם לבלק עצה שנייה (כדברי חז”ל): לפתות את ישראל לעבודה זרה ולזנות עם בנות מואב. “וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב” (במדבר כה, א). מגפה פרצה בישראל. פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן עמד וקנא קנאת ה’ – ורצח את זמרי ואת כזבי המדיינית, ובכך עצר את המגפה.

✦  ✦  ✦

ב. מפתח מילות מפתח, האשתגים ותגיות

מילות מפתח:

בלק מלך מואב, בלעם בן בעור, אתון בלעם, קללה וברכה, מה טובו, נבואת הכוכב, עצת בלעם, בעל פעור, פינחס, ישראל ומואב, השגחה אלוקית, ניסים, שבעה מזבחות, ארבעה נאומים, גאולה, משיח.

האשתגים:

#פרשתהשבוע #בלק #בלעם #מהטובו #קללהוברכה #אתוןמדברת #פינחס #בעלפעור #נבואהמשיחית #תורה #ספרבמדבר #אמונה #יהדות #שבת #מוסר #הלכה #עםישראל #השגחהאלוקית #ניסים #כוכבמיעקב

תגיות:

פרשת השבוע, פרשת בלק, ספר במדבר, בלק מלך מואב, בלעם בן בעור, האתון המדברת, קללה שהפכה לברכה, מה טובו אהליך יעקב, נאומי בלעם, נבואת כוכב מיעקב, עצת בלעם, חטא בעל פעור, פינחס קנאי, מגפת שיטים, השגחה פרטית, ניסי המדבר, נבואה ומשיח, ברכת ישראל, אהבת ה’ לישראל, מוסר ומחשבה, פירושים לפרשה, הלכות קנאים, דברי תורה לשבת.

✦  ✦  ✦

ג. דברי הלכה מפרשת בלק

“מה טובו” – תפילת השחר

הפסוק “מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל” (במדבר כד, ה) הפך לפסוק הפותח את תפילת שחרית בסידור היום. אנו אומרים אותו כאשר נכנסים לבית הכנסת. הרמ”א (אורח חיים, סימן א) כותב שנהגו לאומרו בכניסה לבית הכנסת, כרמז לכך שמשכנות ישראל – בתי הכנסת ובתי המדרש – הם “אהלי יעקב”.

מדוע דווקא פסוק זה? כותב ה”מגן אברהם” (סימן א, סק”ד): כי הפסוק יצא מפי אויב – בלעם, שלא רצה לברך אלא קלל. ודווקא מפיו יצאה ברכה כה עמוקה. פתיחת היום בפסוק זה מזכירה לנו שה’ הוא השולט בכל, ואפילו אויבינו הופכים לכלים בידו.

הלכות קנאים – פינחס והלכה למשה

מסכת סנהדרין (פב עמוד א) עוסקת בדין “קנאים פוגעים בו” – אחד הדינים החריגים ביותר בהלכה. הגמרא שואלת: מה עשה פינחס? “רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה.” שאל את משה: “לֹא כָּךְ לִמַּדְתָּנוּ בְּסִינַי?” אמר לו משה: “הַקּוֹרֵא יִשְׂכַּר!” – כלומר, הלכה זו ישנה, אך אני כרגע לא יכול לאומרה (מפני כבוד הנגיד זמרי). אז קם פינחס ועשה.

הרמב”ם (הלכות איסורי ביאה, פרק יב, הלכה ד–ה) פוסק: “הבועל ארמית – קנאים פוגעים בו. ואין מורין כן לכתחילה. ואם שאל – אין מורין לו.” כלומר: דין זה אינו נוהג להלכה בפועל בזמן הזה, ואין מנחים אדם לנהוג כך. הוא נאמר אך ורק כ”שעת קנאות” נדירה ביותר, ורק כאשר העבירה נעשית בפרהסיה גמורה.

איסור קללה וגנות ישראל

מן הפרשה לומדים את איסור קללת ישראל. הרמב”ם (הלכות סנהדרין, פרק כו) פוסק שאסור לקלל שום יהודי. ה”חפץ חיים” (ספר שמירת הלשון, שער ב, פרק ז) מרחיב: לא רק קללה ממש, אלא גם ביזוי ישראל בדברים – הגנות על כלל ישראל – היא איסור חמור. בלעם ניסה לקלל – וה’ לא נתן לו. אנחנו, לעומת זאת, לפעמים “מקללים” את עצמנו ואת עמנו בדיבורים שליליים.

הלכות נבואה – בלעם ומעמדו

הגמרא בברכות (ז עמוד א) אומרת: “וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה” (דברים לד, יב) – בישראל לא קם, אך באומות קם. ומי הוא? בלעם. כלומר: בלעם היה הנביא הגדול ביותר שקם לאומות העולם, בדרגה שוות ערך למשה.

הרמב”ם (הלכות יסודי התורה, פרק ז) מגדיר את מדרגות הנבואה. בלעם קיבל נבואה ב”מחזה” ובמראה הלילה, ולעיתים ב”נפילה” – “נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם” (במדבר כד, ד). ייחוד נבואתו היה שידע “לכוון את השעה” – לדעת מתי ה’ כועס (ברכות ז עמוד א). ומכאן הדרשה: אשרי מי שה’ אינו כועס עליו אף שעה קלה.

איסור קסמים וכישוף

בלעם עסק ב”קסמים” – “כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל” (במדבר כג, כג). מסכת סנהדרין (סה עמוד ב) ורמב”ם (הלכות עבודה זרה, פרק יא) אוסרים בתוקף את כל מיני הקסמים, הניחוש, הכישוף וכל מיני “חכמת הכוכבים” לצורך עשיית מעשה. הרמב”ם כותב: “כל אלו דברי שקר וכזב הם, שנפלו בהם הכסילים.” ומוסיף שישראל שנאמר עליהם “לא נחש ביעקב” – אינם נוהגים בדברים אלו.

הלכות גר ומואבי

מן הפרשה לומדים את ההלכה: “לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'” (דברים כג, ד). הגמרא ביבמות (עו עמוד ב) דנה בהלכה זו. הכלל שנפסק להלכה הוא: “עמוני ומואבי – הזכרים אסורים לעולם, אבל הנקבות מותרות.” מכאן שרות המואביה – שהייתה מואביה – הותרה לישתחרר ולהיכנס בקהל ישראל. ובועז לקחה, ומהם יצא דוד המלך ובסופו של דבר – המשיח.

✦  ✦  ✦

ד. דברי מוסר ומחשבה

הכוח של המילה – קללה וברכה

פרשת בלק היא שיעור עצום על כוח המילה. בלק ובלעם האמינו שמילים – קללות – יכולות לשנות את גורל עם. ואמנם, ה’ מלמד אותנו: המילה היא כלי רב-עוצמה. “מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן” (משלי יח, כא). ה”חפץ חיים” בנה את חייו על ההכרה הזו: הלשון אינה כלי ניטרלי – היא כלי שיכול לבנות עולמות ולהחריבם.

אך הפרשה מלמדת גם את ההיפך: כאשר ה’ עומד מאחורי עם – אין מילה, אין קסם, ואין קללה שיכולה להזיק. “כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב” – ישראל אינם נכנעים ל”כוחות מחוץ” כשהם דבוקים בה’. הביטחון האמיתי אינו בכוח הצבאי או הכלכלי – אלא בהשגחה האלוקית.

בלעם – גאונות ללא מוסר

בלעם היה גדול. נביא. חכם. ידע את ה’. ועם כל זה – נפל. מדוע? כי חסרה לו מידת הענווה. הוא ידע שה’ אמר לו “לא תלך” – ושאל שוב. הוא ידע שהקללה לא תצלח – ועדיין נסה שלוש פעמים. הוא ידע שישראל הם ברוכים – ועדיין העניק לבלק “עצה” כיצד לפגוע בהם.

אמרו חז”ל במסכת אבות (ה, יט): “כָּל מִי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ דְּבָרִים הַלָּלוּ – הוּא מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע: עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה.” עין רעה – קנאה. רוח גבוהה – גאווה. נפש רחבה – תאוות. אלו שלוש מידות שהחריבו את בלעם, אף על פי שהיה נביא.

“כָּל מִי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ דְּבָרִים אֵלּוּ – הוּא מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ: עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה.” (אבות ה, יט)

ההבדל בין תלמיד אברהם לתלמיד בלעם: לא הידע – אלא המידות. לא החכמה – אלא הלב. זהו הלקח הגדול שחז”ל שמטו מן הפרשה.

האתון ועיני הנביא

פרדוקס מדהים בפרשה: האתון – בהמה – ראתה את המלאך. בלעם – הנביא הגדול – לא ראה. מה המסר? כתב ה”שפת אמת” (פרשת בלק, תרמ”ו): “כאשר האדם שקוע בתאוותיו ובאינטרסים שלו – עיניו נסגרות. אתון פשוטה רואה מה שנביא מחושב אינו רואה. כי האתון אין לה חשבונות, אין לה כסף לקחת, אין לה כבוד לשמור. לכן – ראתה.”

הדרשנים אמרו: בלעם רצה “לראות” את ישראל כדי לקללם. אך עיניים שמחפשות רע – לא יכולות לראות אמת. רק עיניים שמחפשות טוב – רואות את המלאך. לכן דווקא האתון, שלא הייתה לה “תוכנית אישית” – ראתה את האמת.

בלק – על כוח הפחד

בלק פחד. הוא לא ניסה לדבר עם ישראל, לא ניסה לשלום, לא ניסה להבין אותם. הוא פשוט פחד – ומתוך פחד ניסה להשמיד. ה”כלי יקר” (במדבר כב, ג) כותב: “הפחד הוא שהוביל את בלק לכל הרע שעשה. ומי שנוהג מתוך פחד – עושה דברים שהשכל הישר לא היה עושה.”

מוסר עמוק: כמה פעמים בחיינו אנחנו מגיבים מתוך פחד? כמה יחסים, כמה החלטות, כמה מעשים – נעשים מתוך חרדה ולא מתוך בחירה חופשית ומחושבת? בלק ייצג את ה”אני מפחד ולכן אני תוקף”. וה’ ייצג – “אין מה לפחד כאשר אתה ביד ה’.”

עצת בלעם – רוע שמתחפש לחוכמה

כאשר לא הצליח לקלל, נתן בלעם לבלק עצה: פתה את ישראל לזנות ולעבודה זרה, ובכך תוכל לפגוע בהם. הגמרא בסנהדרין (קו עמוד א) אומרת: “בא לראות אם יש בו שנאה מן ה’, ולא מצא.” ואז המציא דרך אחרת – להכשילם מבפנים.

זה הדגם הישן ביותר של הנסיון: כאשר לא ניתן להביס מבחוץ – מנסים לשחת מבפנים. הפיתוי לא בא כאויב גלוי, אלא כ”חברה טובה”, כ”הזדמנות”, כ”מה כבר יהיה מפגישה אחת עם בנות מואב.” המגפה שפרצה בישראל הייתה תוצאה ישירה של ירידה בזהות הפנימית.

✦  ✦  ✦

ה. פירושים יפים ומחדשים

“מה טובו” – ממה נפלאה ברכה זו?

ה”אור החיים” הקדוש (רבי חיים בן עטר) שואל: מה ראה בלעם שפצח דווקא ב”מה טובו אהליך יעקב”? מה ראה? ראה שאהלי ישראל – פתחיהם אינם מכוונים זה מול זה. כל משפחה, כל שבט – שמר על פרטיות שכנו. לא הציצו אחד בחצר השני. לא חדרו לפרטיות. ומתוך שמירה על הפרטיות – קיים הכבוד ההדדי. וזהו “מה טובו” – הטוב שמגיע מן הגבול הנכון בין אדם לחברו.

מדוע שלושה מקומות לקלל?

בלק לקח את בלעם לשלושה מקומות שונים לנסות לקלל. מדוע? ה”נצי”ב” (רבי נפתלי צבי יהודה ברלין) מסביר: בלק חשב שאולי ממקום אחד ישראל נראים יותר “פגיעים”. אולי מן הצד, ממעלה, מהצדדים – יש זווית שמגלה חולשה. אך ה’ מלמד: ישראל ברוכים בכל זווית. אין זווית שממנה אפשר לקלל אותם. זהו מסר עמוק על ישראל: כאשר הם עם ה’ – מכל כיוון שמביטים עליהם, רואים ברכה.

“לא הביט און ביעקב” – ה’ מגן

“לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל – ה’ אֱלֹהָיו עִמּוֹ” (במדבר כג, כא)

ה”שפת אמת” (תרנ”ט) מפרש: ה’ אינו “מביט” בעוונות ישראל – לא שאין עוונות, אלא שה’ בחסדו אינו מתמקד בהם. ה’ רואה את הכוח הפנימי של ישראל, את הנשמה, את השורש הטוב. זהו ה”אמרו חז”ל: “מדת הקב”ה שונה ממדת בשר ודם” – אדם מסתכל על החטא; ה’ מסתכל על הלב.

ה”חתם סופר” (רבי משה סופר) כותב שפסוק זה הוא אחד העמוקים בתורה: הוא מגלה את הסוד של קיום ישראל לאורך הדורות. עמים רבים חיפשו “און” ביעקב – רצו להצביע על חולשותינו, על חטאינו, על כישלונותינו. אך ה’ מגן עלינו. “ה’ אלוהיו עמו.”

האתון ושלושת המקומות

המלאך הופיע בשלושה מקומות שונים בדרך: בשדה, בין הכרמים, ובמקום צר (במדבר כב, כג–כו). ה”אלשיך הקדוש” מסביר: שלושת המקומות כנגד שלוש ה”מעמדות” שבהם בלעם ניסה לקלל את ישראל. בכל פעם שניסה – מלאך ה’ חסם אותו. בדרכי החיים – ה’ שם לפנינו מחסומים שאנחנו לפעמים לא רואים, אך הם שם להגן עלינו.

“דרך כוכב מיעקב” – נבואת המשיח

“דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל” (במדבר כד, יז). הרמב”ם (הלכות מלכים, פרק יא) מביא פסוק זה כנבואה על מלך המשיח. ה”ראב”ד” מוסיף: הכוכב הוא סמל לאור הבא מן המרומים – לא כח אנושי רגיל, אלא אור אלוקי שמאיר בעולם. משיח לא יבוא בכוח צבאי בלבד, אלא בכח אור – כוכב. ומכאן ש”בר כוכבא” – שרבי עקיבא תלה בו תקוות משיחיות – קיבל שמו מפסוק זה.

פינחס – הקנאי ומחיר הקנאות

פינחס קם ועשה מעשה קנאות. הגמרא אומרת שחז”ל ביקשו “לנדותו” – לנזוף בו – כי מי שעושה כדבר הזה ללא אישור בית דין, אפילו אם הדין כך, נחשב לעושה שלא כדין. אלא שבאה הרוח הקודש ואישרה את מעשהו. מכאן לומדים: גם מעשה של קנאות דתית – אפילו כשהוא נכון – צריך לצאת מנקודה של צחות לב, ולא מכעס או שנאה. פינחס פעל “לשם שמים”, ולכן זכה לברית שלום.

✦  ✦  ✦

ו. סיפור עם מוסר השכל

הכוכב של ר’ אברהם

בעיירה קטנה בגליציה, ישב רב ותיק בשם רבי יצחק מאיר. יום אחד לפני שבת, כשהכין את הדרשה לפרשת בלק, נכנס אליו בחור צעיר בשם מנחם, פניו חיוורות ועיניו עצובות.

“רבי,” אמר מנחם, “אני רוצה לעזוב הכל. לעזוב את היהדות, לעזוב את העיירה. לחיות חיים ‘רגילים’. כולם סביבי אומרים שאני לא שווה כלום. שאני כישלון. ואני כבר מאמין להם.”

הרב הניח את העט, הסתכל בבחור, ואמר: “שב, מנחם.” פתח את החומש בפרשת בלק וקרא לאט: “מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב.” שאל: “מנחם, מי אמר את הפסוק הזה?” “בלעם,” ענה מנחם. “ומי היה בלעם?” “אויב ישראל.” “נכון. ועכשיו שאלה: אם אויב ישראל – מי שרצה לקלל ולהשמיד – נאלץ לאמר את הדברים הטובים ביותר שנאמרו אי-פעם על ישראל, מה זה אומר?”

חשב מנחם. “שהטוב בישראל – חזק יותר מן הרצון לקלל.”

“בדיוק,” אמר הרב. “עכשיו שמע. אנשים שאמרו לך שאתה לא שווה כלום – הם מנסים לקלל. הם ‘בלעם’ שלך. אבל שים לב למה קרה לבלעם: הוא פתח את הפה לקלל – ויצאו ברכות. כי ה’ גדול מן הקלל.” הוסיף הרב: “אתה יודע מה הדבר שמנע את הקללה? לא כוח של ישראל – אלא נשמת ישראל. פנימיות. משהו שבלעם ראה ולא יכול היה להתכחש לו.”

הביט מנחם ברב. “ומה הפנימיות שלי, רבי? אני לא מרגיש שום דבר מיוחד.”

קם הרב והלך לחלון. “בוא.” עמדו יחד ליד החלון ורבי יצחק הצביע לשמיים. “ראה את הכוכבים? כל כוכב בשמיים מאיר, גם אם אתה לא רואה אותו ביום. גם אם עננים מכסים אותו. הוא שם. הוא מאיר. ‘דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב’ – כל יהודי הוא כוכב. לא כל כוכב נראה באותו זמן לאותם עיניים.”

שתק מנחם רגע ואחר כך שאל: “ומי אמר לבלעם על הכוכב?” “ה’. ישירות לבלעם. אויבו של ישראל קיבל את נבואת הגאולה של ישראל.” אמר הרב: “כי האמת על ישראל – גדולה יותר אפילו ממי שמנסה להסתיר אותה.”

יצא מנחם מהבית. הוא לא הלך. שנה לאחר מכן פתח בית מדרש קטן בעיירה. הוא לימד ילדים שגם להם אמרו שהם “לא שווים”. ועל כל ספסל כתב בגיר: “דרך כוכב מיעקב.”

מוסר השכל: כל יהודי נושא בתוכו “כוכב” – אור פנימי שאינו ניתן לכיבוי, גם כשהשמיים מעוננים, גם כשהאויבים מנסים לקלל. ה”בלעמים” שבחיינו – אנשים שמנסים להשפיל ולהכניע – אינם יכולים לכבות את האור שה’ נתן לכל נשמה. ורק צריך להאמין בו.

✦  ✦  ✦

ז. דברים לסיום – מה לוקחים מפרשת בלק

פרשת “בלק” היא שיר שלם לכוח האלוקי הנסתר בעם ישראל. שלושה מסרים גדולים לוקחים ממנה:

הראשון – ה’ הופך קללה לברכה. בלעם בא לקלל – ויצאו מפיו חלק מן הפסוקים היפים ביותר בתורה. כי ה’ שולט בכל, גם בפה של האויב. ולכן – אין לפחד מאויבים ומקטגורים. “לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב” – ה’ רואה את האמת שמתחת לחולשות.

השני – מידות הן הכל. בלעם היה גדול – ונפל, בגלל גאווה, קנאה ותאווה. אברהם היה גדול – ועלה, בגלל ענווה, עין טובה ונפש שפלה. לא הידע ולא הכישרון קובעים – אלא המידות.

השלישי – הזהירות מ”עצת בלעם”. הנסיון הפנימי – פיתוי לזנות ולעבודה זרה – הוא הסכנה הגדולה ביותר. לא האויב החיצוני. ולכן הגנה מפניו היא חיזוק הזהות, לימוד התורה, ושמירת הקשר עם ה’.

יהי רצון שנזכה לראות בגאולה שלמה, שבה “דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל” – ולהיות חלק מן האור הגדול שה’ מאיר לעולם דרך עמו ישראל.

שבת שלום ומבורך!

למעבר לגוגל דרייב לחץ כאן {כולל ארכיון}

          עזרה  |  ניתן להוריד ואו רק לצפות בעלון

חדש! (מתעדכן 3-4 פעמים בשבוע ימים ב’, (ד’), ה’,  ו’ ב”נ) חדש!

על מנת לקבל את העדכון האחרון, מומלץ ללחוץ על כפתור הסנכרון