עלונים / גליונות – פרשת פנחס – תשפ”ו – להורדה ישירה

חדש! לכל המעוניין להוריד כל עלון בנפרד. לחץ כאן בלק

(מתעדכן 3-4 פעמים בשבוע ימים ב’, (ד’), ה’,  ו’ ב”נ)

  ב”ה זמני פרסום : יום  ב’ – 1 | יום ד’ 2 | יום ה’ – 3 | יום ו’ – 4  

להורדת גליונות בלק

   הורדת עלונים פרשת פנחס –  לחץ כאן  –  יום ב’ – חלק 1 – מספר גליונות: 68

   הורדת גליונות פרשת פנחס – לחץ כאן  –   יום ד’ – חלק 2 – מספר עלונים:  

   הורדת עלונים  פרשת פנחס – לחץ כאן  –  יום ה’ – חלק 3 – מספר גליונות:  

  הורדת גליונות פרשת פנחס – לחץ כאן  –  יום ו’ – חלק 4 – מספר עלונים:  

כל הגליונות זמינים להורדה  (בודדים)

פרשת פִּינְחָס

כתבה תורנית מקיפה: הלכה, מוסר, פירושים ואגדה

פרשת הקנאות, הברית, הנחלות, המנהיגות וקרבנות המועדות

✦  ✦  ✦

א. נושא הפרשה בהרחבה

פרשת “פינחס” היא פרשה עשירה ורחבת היקף בספר במדבר (פרקים כה, י – ל, א). היא מחברת בין סיום סיפור חטא בעל פעור לבין ענינים של מנהיגות, נחלה, מפקד חדש וסדר עבודת ה’ בקרבנות המועדות. פרשה זו גדושה בדמויות חזקות, בהלכות חשובות ובמסרים מוסריים עמוקים לדורות.

ברית פינחס – שכר הקנאות

הפרשה פותחת בהמשך ישיר לסיום פרשת בלק: פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן עצר את המגפה שפגעה בישראל כשקנא לה’. ה’ מכריז: “פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי” (במדבר כה, יא). השכר שפינחס מקבל הוא “בְּרִית שָׁלוֹם” – ברית הכהונה העולמית לו ולזרעו. פרדוקס מרתק: דווקא מי שנקט בפעולה אלימה לשם שמים – קיבל “ברית שלום”. כי שלום אמיתי אינו שלום של ויתור על הטוב – אלא שלום שמגיע לאחר שהרע הוסר.

זהות החלל וחומרת החטא

התורה מגלה את זהות האנשים שפינחס הרג: “שֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה – זִמְרִי בֶּן סָלוּא, נְשִׂיא בֵּית אָב לַשִּׁמְעֹנִי” (שם, יד). זמרי לא היה איש רגיל – היה נשיא שבט שמעון! ועדיין לא ניצל מן הדין. וכן: “שֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר” – בת מלך מדיין. כלומר: הניסיון לחטוא הגיע מן השורות הגבוהות ביותר של שני הצדדים. לא פועלים פשוטים – אלא מנהיגים. ואף על פי כן – דין שמיים חל על כולם.

המפקד השני – ספירת הדור החדש

לאחר המגפה, ה’ מצווה את משה ואלעזר למנות את בני ישראל מחדש. המפקד הראשון היה בתחילת המסע במדבר – המפקד השני מגיע ארבעים שנה לאחר מכן, בסוף המסע, לקראת כניסה לארץ. תוצאת המפקד: 601,730 – כמעט אותו מספר כמו בתחילה (603,550). כל הדור הראשון מת במדבר חוץ מכלב ויהושע. הדור החדש – בניהם – הם אלה שיכנסו לארץ.

ה’ מבהיר: “לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה” (שם כו, נג) – המפקד אינו רק סטטיסטי. הוא בסיס לחלוקת הארץ: כל שבט מקבל חלק לפי גודלו.

בנות צלפחד – מהפכה הלכתית

אחד הסיפורים הנפלאים והמרגשים ביותר בתורה: חמש בנות של צלפחד – מחלה, נועה, חגלה, מלכה ותרצה – עמדו לפני משה ולפני הנשיאים ואמרו: “אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר… וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן? תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ” (במדבר כז, ג–ד). הן לא ביקשו דבר שאינו שלהן – הן ביקשו צדק.

משה לא ידע את התשובה – “וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'” (שם, ה). ה’ ענה: “כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת – נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה” (שם, ז). בנות צלפחד צדקו! וה’ מוסיף: “וְדִבַּרְתָּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ” – הלכה חדשה לדורות!

מינוי יהושע – העברת מנהיגות

ה’ מודיע למשה שעלה הזמן – לא יכנס לארץ. משה, כמנהיג אמיתי, אינו מתעסק בעצמו אלא מיד שואל: “יִפְקֹד ה’ אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה” (שם, טז) – אנא מנה מנהיג! ה’ ממנה את יהושע בן נון, ומשה סומך ידיו עליו לפני כל העם. יציאה מרשימה של מנהיג – לא בכעס, לא בדרמה, אלא בדאגה לעם.

קרבנות המועדות – סדר העבודה

החלק האחרון של הפרשה (פרקים כח–ל) מפרט את קרבנות התמיד, השבת, ראש חודש, ושלוש הרגלים: פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, וסוכות. זהו “לוח שנה” קרבני מלא – קצב עבודת ה’ לאורך כל השנה. כל מועד והקרבן המיוחד לו, כל חג ומוסף שלו.

✦  ✦  ✦

ב. מפתח מילות מפתח, האשתגים ותגיות

מילות מפתח:

פינחס, ברית שלום, ברית כהונת עולם, קנאות לשם שמים, מגפה, מפקד שני, בנות צלפחד, נחלה, יהושע בן נון, סמיכת ידיים, קרבנות מועדות, תמיד, מוסף, פסח, שבועות, סוכות, ראש השנה, יום הכיפורים, מנהיגות, נחלת הארץ, הלכה ומשפט.

האשתגים:

#פרשתהשבוע #פינחס #בריתשלום #קנאות #בנותצלפחד #נחלה #יהושע #מנהיגות #קרבנות #מועדות #תמיד #מוסף #תורה #ספרבמדבר #אמונה #יהדות #שבת #מוסר #הלכה #עםישראל #צדק #נשים

תגיות:

פרשת השבוע, פרשת פינחס, ספר במדבר, ברית שלום, ברית כהונת עולם, קנאות לשם שמים, עצירת המגפה, מפקד שני, בנות צלפחד, נחלת הארץ, זכויות הבנות, מינוי יהושע, סמיכת ידיים, קרבן תמיד, קרבן מוסף, קרבנות שבת, קרבנות ראש חודש, קרבנות פסח שבועות סוכות, ראש השנה ויום כיפור, מנהיגות ועברה, הלכות ירושה, דברי תורה לפרשה, מוסר ומחשבה, פירושים לפרשה.

✦  ✦  ✦

ג. דברי הלכה מפרשת פינחס

הלכות ירושה ונחלה – מדין בנות צלפחד

בנות צלפחד פתחו פרק שלם בהלכות ירושה. הרמב”ם (הלכות נחלות, פרק א, הלכה א) פוסק: “הבן קודם לבת בנחלה… ובת יורשת כשאין בן.” סדר הירושה מן התורה (במדבר כז, ח–יא): בן, בת, אחים, דודים, שאר המשפחה.

ה”שולחן ערוך” (חושן משפט, סימן רעו) מפרט: “יש לו בנים – הם יורשים, ואפילו יש לו בנות. אין לו בנים – הבנות יורשות.” מדין בנות צלפחד לומדים שהבת אינה נשכחת – יש לה זכות ירושה כשאין בן. ועוד: ה”חינוך” (מצוה תמ”ח) כותב שמצוות ירושה קשורה גם לחובת כיבוד אב – נחלה היא המשך נשמת האב בעולם.

הלכות סמיכת ידיים ומינוי רבנים

“וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו” (במדבר כז, כג) – משה סמך את ידיו על יהושע. מכאן המקור לסמיכת רבנים. הגמרא בסנהדרין (יג עמוד ב) דנה בהלכות סמיכה. בתקופת חז”ל, הסמיכה הייתה מסורת עוברת מרב לתלמיד, רצף שלא נפסק מסיני. עם חורבן הבית, נעצרה הסמיכה המקורית.

כיום, “סמיכת רבנים” אינה הסמיכה הקדומה אלא “אות כשרות” – בדיקה שהרב יודע ועומד בתנאים ההלכתיים. הרמב”ם (הלכות סנהדרין, פרק ד) כותב שסמיכה מקורית תחזור עם גאולת ישראל. עד אז – מינוי רב הוא בהסכמת הציבור ובאישור גדולי הדור.

הלכות קרבן תמיד

פרק כח פותח בקרבן התמיד: “צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי” (שם כח, ב). קרבן תמיד הוא שני כבשים ביום – אחד בבוקר ואחד בין הערבים. הרמב”ם (הלכות תמידין ומוספין, פרק א) פוסק שקרבן התמיד הוא מצוות עשה מן התורה, והוא “קבוע” – אינו נדחה בשום מצב חוץ ממצב מוגדר מאוד.

כיום שאין לנו בית המקדש, תפילת שחרית ומנחה תוקנו כנגד קרבן התמיד של שחר ושל בין הערבים. הגמרא בברכות (כו עמוד ב) דנה: “תפילות כנגד תמידים תקנום.” ומכאן שמי שמתפלל שחרית ומנחה בזמנן – כאילו הקריב תמיד.

הלכות מוסף ותפילת מוסף

פרשת פינחס מפרטת את קרבנות המוסף של כל המועדות. מכאן מקור תפילת “מוסף” שמוסיפים בשבת, ראש חודש ומועדים. הרמב”ם (הלכות תפילה, פרק א) קובע שתפילת מוסף נתקנה כנגד קרבן המוסף. ה”שולחן ערוך” (אורח חיים, סימן רפו) פוסק שמצוות תפילת מוסף היא מדברי חכמים, אך נסמכת על הקרבן שמן התורה.

הלכות ראש חודש

פרשת פינחס היא מקור הלכות ראש חודש. “וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַה'” (שם כח, יא). הרמב”ם (הלכות קידוש החודש, פרק א) מבאר שמצוות קידוש החודש היא מצווה גדולה – ועל ידה נקבע לוח השנה היהודי. בזמן המקדש, קידוש החודש היה על פי עדי הירח; כיום הוא מחושב על פי הלוח האסטרונומי שקבע הלל השני.

הלכות יום הכיפורים מן הפרשה

בין קרבנות המועדות מופיע גם יום הכיפורים: “וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם” (שם כט, ז). “עינוי נפש” הוא מקור חמשת העינויים: איסור אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המיטה (רמב”ם, הלכות שביתת עשור, פרק א).

הלכות חג הסוכות – שמחת המועד

פרק כט עוסק בקרבנות חג הסוכות. מסכת סוכה (מה עמוד ב) מביאה שסוכות הוא “זמן שמחתנו” – שמחה מיוחדת הנובעת מן הסיום: סוף ימי הדין, כניסה לסוכות של שלום. הרמב”ם (הלכות לולב, פרק ח, הלכה יב) כותב: “השמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת ה’ שציוה בהן – עבודה גדולה היא.”

✦  ✦  ✦

ד. דברי מוסר ומחשבה

ברית שלום לקנאי – הפרדוקס הגדול

מי שמוציא חרב – מקבל ברית שלום? זהו אחד הפרדוקסים הגדולים בפרשה. ה”שפת אמת” (פרשת פינחס, תרנ”ה) מסביר: שלום אמיתי אינו העדר מחלוקת – הוא שלמות. מי שמוכן לוותר על שלום כוזב למען האמת – הוא זה שזוכה לשלום אמיתי. פינחס לא קנא מתוך כעס אישי – קנא “אֶת קִנְאָתִי” – קנאת ה’. ולכן קיבל מה’ “בְּרִיתִי שָׁלוֹם” – את שלום ה’.

ה”מסילת ישרים” (רמח”ל, פרק יט) מבאר: קנאות לשם שמים שונה מהותית מן הכעס. הכעס מגיע מן האגו – “כועס כי אני נפגעתי.” הקנאות לשם שמים מגיע מן האהבה – “כואב לי שה’ מחולל.” ומי שפועל מן האהבה ולא מן הכעס – לא ייפגם שלומו הפנימי.

בנות צלפחד – אהבת הארץ ואומץ לב

מה היה הגדול במעשה בנות צלפחד? לא רק שעמדו על זכותן – אלא הסיבה: “לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ?” הן לא ביקשו בשביל עצמן בלבד – ביקשו למען כבוד אביהן, למען קשר המשפחה עם הארץ, למען שם ישראל לא יימחה.

ה”אמת לייעקב” (רבי יעקב קמינצקי) כותב: בנות צלפחד לימדו שאהבת ארץ ישראל לא שייכת רק לגברים. גם הן ביקשו חלק בארץ. גם הן הבינו שנחלה בארץ ישראל היא לא רק נכס – היא קשר רוחני, קשר זהות, קשר נשמה.

“אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר… תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה” – לא ביקשו עושר; ביקשו שייכות. (במדבר כז, ג–ד)

הגמרא בתענית (ל עמוד ב) אומרת שבנות צלפחד אהבו את הארץ יותר מן הגברים שאמרו “נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.” ולכן זכו שהלכה תיאמר על ידן.

משה ועניוות המנהיג

כאשר ה’ אמר למשה שלא יכנס לארץ, משה שאל מיד: “יִפְקֹד ה’ אִישׁ עַל הָעֵדָה” (שם כז, טז). לא בכה, לא התמרמר, לא ביקש לדון עם ה’. ביקש אך ורק – מי ינהיג את עמי? ה”חפץ חיים” (רבי ישראל מאיר הכהן) אמר: זה הסימן של מנהיג אמיתי – שדאגתו לציבור גדולה מדאגתו לעצמו. מנהיג שעוסק בעיקר בשמירת כסאו אינו מנהיג – הוא שולט.

המדרש (ספרי, פינחס קלז) מביא שמשה ביקש שיהושע יהיה מנהיג ולא בניו – כי ידע שבניו אינם ראויים. “מוטב שיהיה עבד נאמן מנהיג ולא בני.” גדולה ענוותנותו של משה שמינה את יהושע ולא ניסה ל”קנות” את המנהיגות לזרעו.

קרבנות המועדות – הקצב הרוחני של החיים

הפרק על קרבנות המועדות (כח–כט) מלמד דבר עמוק: לחיים צריך קצב. כשם שהגוף צריך לאכול בשעות קבועות, כך הנשמה צריכה “תדלוק” רוחני בזמנים קבועים. בוקר ערב – תמיד. שבת – מוסף. ראש חודש – חידוש. שלוש רגלים – עלייה.

ה”נפש החיים” (רבי חיים מוולאז’ין, שער א, פרק ד) כותב שקרבנות המועדות אינם רק “כפרה” אלא “חיבור” – כל קרבן מחבר את ישראל מחדש למקורם האלוקי. ובזמן הגלות, התפילה במועדים ממלאת את התפקיד הזה.

מגפה שנעצרה – כוח הפעולה הנחושה

המגפה שפרצה בחטא בעל פעור גרמה למות עשרים וארבעה אלף מישראל. פינחס עצר אותה בפעולה אחת. מה הלקח? שפעולה נחושה אחת, בזמן הנכון, מתוך כוונה נקייה – יכולה לעצור גלי חורבן. לא תמיד הזמן הוא בצד האפשרות. לפעמים הפעולה חייבת להיות מיידית.

ה”שפת אמת” מוסיף: פינחס ראה שמשה ונשיאי ישראל בכו – ולא פעלו. הוא לא חיכה לאישור. הוא “ראה מעשה ונזכר הלכה” (גמרא, סנהדרין פב ע”א) – ופעל. לפעמים, מי שממתין לאישורים אינסופיים – מאבד את ה”רגע”.

✦  ✦  ✦

ה. פירושים יפים ומחדשים

ו’ הגדולה של שלום

בפסוק “בְּרִיתִי שָׁלוֹם” (שם כה, יב) – האות ו’ של המילה “שלום” כתובה בספר התורה בקטיעה, חסרה. המסורת אומרת שזה מרמז: שלומו של פינחס היה “שלום קטוע” – גם לאחר מעשהו נשאר בו משהו שבור. כי כל פעולה של הרג, גם כשהיא נכונה ולשם שמים, אינה יכולה להיות שלמה לגמרי. הצדיק שלא שמח בנפילת אויבו – “בנפול אויבך אל תשמח” (משלי כד, יז) – מבטא את הצד הקטוע הזה.

ה”בן איש חי” (רבי יוסף חיים מבגדד) מרחיב: הו’ הקטועה מלמדת שהשלום האמיתי בעולם הזה תמיד חסר קצת. שלום שלם לגמרי שמור לעתיד לבוא. ולכן אנחנו מבקשים “שים שלום” בכל תפילה – כי שלום שלם הוא מתנת שמים, לא ניצחון אנושי.

בנות צלפחד – חמש פנים של עם ישראל

חמש הבנות של צלפחד – מחלה, נועה, חגלה, מלכה ותרצה – מייצגות לפי חז”ל (ספרי, פינחס קלג) חמישה דורות: חמישה סוגים של יחסים עם ה’, עם הארץ, עם הזהות. ה”כלי יקר” (רבי שלמה אפרים מלונשיץ) מרחיב: כל שם ושם מלמד על מידה. “מחלה” – על סלחנות ורחמים. “נועה” – על תנועה והתחדשות. “חגלה” – על שמחה. “מלכה” – על מלכות ה’. “תרצה” – על רצון ה’. יחד – הן מהוות תמונה שלמה של נשמת ישראל.

יהושע – “איש אשר רוח בו”

ה’ אמר למשה: “קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ” (שם כז, יח). מה פירוש “רוח בו”? הרמב”ן מסביר: לא “רוח הקודש” בלבד, אלא “רוח” כללית – נוכחות, כריזמה, כוח רוחני שמורגש. מנהיג חייב שתהיה בו “רוח” – משהו שאנשים מרגישים כשהוא נכנס לחדר.

ה”אור החיים” הקדוש מוסיף: “אשר רוח בו” – שהרוח שלו מגיעה גם אל תוך אחרים. מנהיג שרוחו סגורה בעצמו – שמנהיג רק את עצמו. מנהיג שרוחו “בו” ועוברת לאחרים – הוא שיוכל “אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם” (שם, יז) – לצאת ולבוא לפניהם.

שבעים ושניים פרים – יורד ומדוע?

בחג הסוכות מקריבים בסך הכל שבעים ושניים פרים לאורך שבעת ימי החג: ביום הראשון – שלושה עשר, ביום השני – שנים עשר, ועד ביום השביעי – שבעה. כלומר: יורד ואינו עולה. מדוע? הגמרא בסוכה (נה עמוד ב) מפרשת: שבעים הפרים כנגד שבעים האומות. כאשר ישראל מקריבים עבור אומות העולם – מראים שהם “אוהבי כל יצורי ה'” – ולא שמחים בנפילתם. וה”ירידה” – סוכות היא “אחרית השנה” – ובסוף הכל יורד ומסתיים כדי להוליד התחדשות חדשה בחג חדש.

פינחס הוא אליהו?

המדרש (פרקי דרבי אליעזר, פרק כט) ואחרים מביאים את הדעה שפינחס ואליהו הנביא הם אותה נשמה. פינחס שקנא לה’ בחייו – קיבל “ברית עולם” לכהונה. ולפי המדרש, הוא חי חיים ארוכים מאוד ובא לעולם שוב כאליהו הנביא, שגם הוא קנא לה’: “קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה’ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת” (מלכים א, יט, יד). ואליהו הוא שיבשר את הגאולה – “הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה’ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא” (מלאכי ג, כג).

✦  ✦  ✦

ו. סיפור עם מוסר השכל

הנחלה של רחל

בעיר קטנה בגליל, בימים שלאחר קום המדינה, גרה אישה בשם רחל. בעלה נפל בקרב עצמאות כשבנה התינוק היה בן שלושה חודשים. רחל גידלה את בנה יחידה, עבדה, חסכה, ושמרה על אדמה קטנה שהשאיר לה בעלה – רצועת אדמה בגבעות הגליל.

שנים לאחר מכן, כשהבן – ששמו חיים – גדל, באו שכנים וטענו שהאדמה שייכת להם. “אין לך שטר,” אמרו. “בעלך לא רשם על שמך כלום. זה לא שלך.” הלכה רחל אל הרב של היישוב, רבי שלמה, בדמעות בעיניים. “רבי, אבי של חיים עזב לי את זה. זו הנחלה שלנו.”

ישב הרב וחשב. פתח את החומש בפרשת פינחס וקרא לה: “בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת – נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה.” הסתכל על רחל ואמר: “את יודעת מי היו בנות צלפחד?” “לא, רבי.” “נשים כמוך. אביהן מת. לא השאיר בנים. הן עמדו ואמרו: ‘למה יגרע שם אבינו?’ הן ביקשו את הנחלה – ולא בשבילן, בשביל שם האב לא יאמח. וה’ אמר: ‘כן בנות צלפחד דוברות.'”

שתקה רחל. “ומה זה עוזר לי, רבי?” “בוא ניגש יחד לועדת הקרקעות,” אמר הרב. “ואת תדברי – כמו שדיברו בנות צלפחד. לא על הזכות שלך – על שם בעלך שנפל. על הנחלה שהוא ביקש שיהיה לבנו.”

הלכו יחד. עמדה רחל לפני הועדה וסיפרה: “בעלי נפל כדי שתהיה כאן מדינה. הוא לא ביקש כלום. ביקש רק שבנו יהיה לו חלק בארץ. זו הנחלה שלו. אני אם. אני מבקשת בשמו.” הועדה הסכימה לבדוק. לאחר חקירה התברר שהבעל אכן רשם את האדמה לפני הקרב – אבל הרישום היה בקובץ גנוז שלא נמצא. כשנמצא הקובץ – הנחלה הוכרה.

כשחזרה רחל לבית הרב לבשר לו, ישב הרב ולמד. “רבי,” אמרה בקול רועד, “האדמה שלנו.” הרב הרים עיניים, חייך, ואמר: “בנות צלפחד דוברות. תמיד.”

סיפר חיים, בנה של רחל, לשנים רבות לאחר מכן: “אמי לא לחמה על אדמה. לחמה על השם של אבא שלא יאמח. ומן השמים – ראו את זה.”

מוסר השכל: בנות צלפחד לימדו לדורות שיש לעמוד על הזכות – לא מתוך חמדנות אלא מתוך כבוד לשם האב ולנחלה. כאשר הבקשה היא אמיתית, כאשר היא בשם ערך ולא בשם אגו – ה’ עונה לה: “כן בנות צלפחד דוברות.”

✦  ✦  ✦

ז. דברים לסיום – מה לוקחים מפרשת פינחס

פרשת “פינחס” מלמדת שלושה שיעורים גדולים הנוגעים לכל תחומי החיים:

הראשון – שלום אמיתי מגיע לאחר אמת. פינחס לא “שמר שלום” על ידי עצימת עיניים. הוא פעל, והשלום שקיבל היה אמיתי ועמוק. בחיי היום-יום, לפעמים ה”שלום” הקל – ויתור על האמת, הסכמה לדבר שגוי – אינו שלום. שלום אמיתי נבנה על יסוד של אמת.

השני – נשים בעלות קול בהלכה. בנות צלפחד שינו הלכה. הן דיברו, ה’ הקשיב, ומשפט חדש נפסק. הגמרא במסכת בבא בתרא (קיט עמוד ב) אומרת עליהן: “חכמניות היו, דרשניות היו, צדקניות היו.” הן לא חיכו שמישהו ידבר בשמן – הן דיברו בעצמן.

השלישי – המנהיג הטוב דואג לממשיכו. משה, בשעת המשבר הגדולה ביותר שלו – שנאמר לו שלא יכנס לארץ – ביקש לא לעצמו אלא לעם. “יִפְקֹד ה’ אִישׁ עַל הָעֵדָה.” זוהי מנהיגות אמיתית. לא מי שנאחז בכסא – אלא מי שדואג שאחריו יהיה מי שינהיג.

יהי רצון שנזכה ללמוד מן הקנאות הטהורה של פינחס, מן האהבה לארץ ולשם האב של בנות צלפחד, ומן הענווה הגדולה של משה רבנו. ובזכות אלה נזכה לגאולה שלמה ולביאת “אליהו” שיבשר לנו את בוא המשיח.

שבת שלום ומבורך!

למעבר לגוגל דרייב לחץ כאן {כולל ארכיון}

          עזרה  |  ניתן להוריד ואו רק לצפות בעלון

חדש! (מתעדכן 3-4 פעמים בשבוע ימים ב’, (ד’), ה’,  ו’ ב”נ) חדש!

על מנת לקבל את העדכון האחרון, מומלץ ללחוץ על כפתור הסנכרון