חַג הַסֻּכּוֹת
זמן שמחתנו – ארבעת המינים, הסוכה, האושפיזין, ושמחת החג
✦ ✦ ✦
א. נושא החג בהרחבה
חג הסוכות הוא אחד מן שלושת הרגלים – יחד עם פסח ושבועות – ונחשב ל”זמן שמחתנו.” הוא חל בחמישה עשר בתשרי, חמישה ימים לאחר יום הכיפורים, ונמשך שבעה ימים בארץ ישראל ושמונה ימים בחוץ לארץ. לאחריו בא “שמיני עצרת” ו”שמחת תורה” – שם נחגגת השמחה של סיום וחידוש מחזור קריאת התורה.
שמו של החג – “סוכות” – לקוח מן הסוכה שישראל יושבים בה. מקורה של הסוכה: “לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (ויקרא כג, מג). הסוכה זיכרון לניסים שנעשו לאבותינו במדבר.
מהות הסוכה – ענני הכבוד
שתי דעות בגמרא (סוכה יא עמוד ב) לגבי מה הן “הסוכות” שה’ הושיב בהן את ישראל: רבי אליעזר סובר שאלו “ענני הכבוד” – עננים שסביבו ישראל ממש בחינת אהל שמיים. רבי עקיבא סובר שאלו “סוכות ממש” – סוכות גשמיות שבנו ישראל. ה”שולחן ערוך” פוסק כרבי אליעזר, ולכן הסוכה שאנחנו יושבים בה כיום זוכרת לא רק הגנה פיזית אלא הגנה אלוקית נסית.
ה”שפת אמת” (תרנ”ה) מסביר: ענני הכבוד הם “השכינה שמסתתרת.” כשיוצאים מן הבית המוצק ויושבים בסוכה הדלה, אנחנו “מכניסים” עצמנו מחדש תחת “ענן” – תחת ההגנה שאינה שלנו, שאינה מנכסים ומבנים אלא מאמונה.
מצות ארבעת המינים
המצוה השנייה המרכזית של סוכות: “וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עֲבֹת וְעַרְבֵי נָחַל” (ויקרא כג, מ) – ארבעת המינים: אתרוג, לולב, הדסים וערבות. לוקחים אותם יחד, מנופפים אותם לארבע הרוחות ולמעלה ולמטה.
הרמב”ם (הלכות לולב, פרק ז, הלכה א) פוסק: “מצות עשה מן התורה ליטול ארבעת המינים ביום הראשון של חג הסוכות ולנענע בהם.” ה”שולחן ערוך” (אורח חיים, סימן תרמה) מפרט שמינים אלה מחוברים: “לולב באמצע, שני הדסים מימינו ואחת ערבה משמאלו.”
שמחת החג – “זמן שמחתנו”
מן שלוש המצוות שבפרשה בולטת מצות השמחה: “וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים” (ויקרא כג, מ). שמחת סוכות נזכרת שלש פעמים בתורה – יותר מכל חג אחר. לכן נקרא “זמן שמחתנו.”
הרמב”ם (הלכות יום טוב, פרק ו, הלכה יז) פוסק: “השמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת ה’ שציוה בהן – עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו.” ולאחר מכן מביא רמב”ם רשימה של מי ראוי לשמח בחג: אנשים, נשים, ילדים, עניים, גרים, יתומים ואלמנות.
אושפיזין – שבעת האורחים
מנהג קדום וחשוב הוא “אושפיזין” – הכנסת אורחים רוחניים לסוכה. בכל לילה מן שבעת לילי החג “מוזמן” אחד מן שבעת הרועים: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. מקור המנהג בזוהר הקדוש (פרשת אמור). ה”אריז”ל” פיתח אותו עוד.
ה”שפת אמת” (תרנ”ו) כותב: האושפיזין אינם “בקשה לנפטרים” – הם “הכנסת מידות.” כל אחד מן האושפיזין מייצג מידה: אברהם – חסד. יצחק – גבורה. יעקב – תפארת. משה – נצח. אהרן – הוד. יוסף – יסוד. דוד – מלכות. בכל יום אנחנו “מכניסים” את המידה של אותו יום לסוכה ולחיינו.
שמחת בית השואבה
בזמן בית המקדש, בחג הסוכות, הייתה נערכת “שמחת בית השואבה” – שמחה עצומה שהיה בה ניסוך המים על גבי המזבח. המשנה במסכת סוכה (נא עמוד ב) אומרת: “מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו.” וגם הגמרא מתארת: “חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור.” אפילו גדולי הדור היו מרקדים.
כיום, נהגו לעשות “הקפות” ולרקוד בחג הסוכות ובשמחת תורה. ה”שפת אמת” אומר: “שמחת בית השואבה” מרמזת על שאיבת “מים” – מים הם תורה (ישעיהו נה, א). שמחת הסוכות היא שמחה של “שאיבה” – של מלאות רוחנית שמתגלה בשמחה.
שמיני עצרת ושמחת תורה
ביום השמיני של סוכות – “שמיני עצרת” – נגמר הרגל. שם ישראל “עוצרים” – שוהים עוד יום לפני שעוזבים. ה”מדרש” (ויקרא רבה, פרשה ל) מביא משל: “מלך שעשה משתה שבעה ימים לכל אנשי מלכותו. לאחר שסיימו, אמר לאוהבו: ‘עשינו שבעה ימים לכולם. עכשיו שב עמי עוד יום.'” הרגל הוא “לכולם.” שמיני עצרת – “ליחיד ולה’.”
✦ ✦ ✦
ג. דברי הלכה לחג הסוכות
הלכות סוכה – גובה, שטח ושכך
הרמב”ם (הלכות סוכה, פרק ד, הלכה א) פוסק: “אין הסוכה פחות מארבעה טפחים על ארבעה טפחים, ואין גובהה פחות מעשרה טפחים ולא יתר מעשרים אמה.” ה”שולחן ערוך” (אורח חיים, סימן תרלד) מפרט: הסוכה צריכה שלשה דפנות לכל הפחות, ודפנות אלה יכולות להיות מעץ, בד, ברזל – כל דבר שיכול לעמוד ברוח.
ה”שכך” – הגג של הסוכה – הוא הקריטי ביותר: חייב להיות מן הצומח, לאחר שנגזר מן הקרקע, ולא דבר שמקבל טומאה. כפות תמרים, ענפי עצים, קשים – כולם כשרים. ה”שולחן ערוך” (סימן תרכט) פוסק: “שכך שתלוי על גבי הסוכה בלי קרקע – פסול, שנאמר ‘חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים’ – סוכה שאתה עושה ולא שגדלה מאליה.”
כמות השכך: צריכה שיהיה בה “צל יותר מן השמש” – כלומר, שהצל יכסה יותר ממחצית שטח הסוכה. ואם לא – הסוכה פסולה. ה”שפת אמת” מסביר: הסוכה הגשמית מייצגת “צל” רוחני. מי שנמצא בצל – יודע שהוא לא מקורי העצמאות אלא מוגן מלמעלה.
הלכות לולב – ארבעת המינים
ה”שולחן ערוך” (סימן תרמה) מפרט תנאי כשרות של כל מין: הלולב – גב הוא “שדרה” – חייב שיהיה שלם, לא נשבר, ולא יהיה עלהו נפרד ממנו. ה”הדסים” – חייבים שלשה ענפים, כל אחד שה”שרועי” (שלשת עלים מכסים עקב אחד) יכסה את העקב. ה”ערבה” – שתי ערבות, עלה חלק ועגול.
ה”אתרוג” – חייב להיות שלם, לא מחוסר, לא גדל בטעימה אחרת, לא סרוח, לא יבש. ה”שולחן ערוך” (סימן תרמח) מפרט שאתרוג שחסר – פסול מדאורייתא. ה”אתרוג” – “פרי עץ הדר” – הוא ה”הידור” של ארבעת המינים, ולכן ה”מהדרין” מוציאים הון על אתרוג יפה.
נענוע הלולב: ה”שולחן ערוך” (סימן תרנא) פוסק שמנענעים בהלל ב”הודו לה'”: בפסוק “הודו לה’ כי טוב” – מנענעים לדרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה, מערב. ה”טעם” הפשוט: ה’ בכל מקום. ה”טעם” העמוק: ה’ שולט בכל הרוחות ובכל כוחות הטבע.
הלכות ישיבה בסוכה
ה”שולחן ערוך” (סימן תרלט) פוסק: “חייב לאכול כל אכילת קבע בסוכה.” שתייה ואכילת ארעי – מותרים מחוץ לסוכה. ה”רמ”א” מוסיף שמנהג אשכנז להחמיר ולא לאכול שום דבר מחוץ לסוכה, אפילו תפוח. ואם ירד גשם – “פטור מן הסוכה.” הגמרא (סוכה כח עמוד ב) אומרת שמי שיוצא מן הסוכה בגלל גשם – “אין עליו תרעומת,” אבל לא אומרים שזה “מצוה.”
שינה בסוכה: ה”שולחן ערוך” פוסק שחייבים לישון בסוכה. אך הגמרא (סוכה כה עמוד ב) מביאה שרבים לא ישנו בסוכה בגלל “קרירות” – “מצטער פטור מן הסוכה.” ה”רמ”א” כותב שבאשכנז נהגו שלא לישון בסוכה, ורבני אשכנז הסכימו לכך. בספרדים – ישנים בסוכה.
הלכות אתרוג – הידור מצוה
ה”שולחן ערוך” (סימן תרמח) מסביר שמצוה “מן המובחר” – “הידור” – לקחת אתרוג יפה ומהודר. “זה אלי ואנוהו” (שמות טו, ב) – הגמרא בשבת (קלג עמוד ב) דורשת: “התנאה לפניו במצוות: לולב נאה, סוכה נאה, ספר תורה נאה.”
ה”אתרוג” כשר צריך: לא להיות “מורכב” (הרכבה עם לימון); לא להיות חסר; ה”פיטם” (העוקץ בראשו) – אם נשבר “ממקום חיבורו” – פסול. ה”שולחן ערוך” (סימן תרמח, ס”ז) מסביר שה”פיטם” הוא סוג של “חותם” של האתרוג שלא מתרחב כמו פרי אחר.
הלכות אושפיזין
מנהג האושפיזין הוא מנהג קבלי-חסידי. ה”אריז”ל” קבע את סדר האורחים: יום ראשון – אברהם, יום שני – יצחק, יום שלישי – יעקב, יום רביעי – משה, יום חמישי – אהרן, יום שישי – יוסף, יום שביעי – דוד. ה”זוהר” הקדוש (אמור, ק’ג עמוד א) מסביר שהאושפיזין “שורים” בסוכה עם מי שמכניס אורחים עניים.
ה”שולחן ערוך” (סימן תרלט) מביא שמצוה מן המובחר להכניס אורחים לסוכה. ה”זוהר” מוסיף: “כל מי שיש לו חלק באדון העולם – יהיה אורחיו של האושפיזין.” כלומר: האושפיזין “דורשים” שגם אנחנו נכניס עניים ממשיים. רוחניות בלא מעשה – חסרה.
הלכות ניסוך המים – זכר בזמן הזה
ניסוך המים הוא הלכה שנמסרה למשה בסיני (“הלכה למשה מסיני”) – שביום הסוכות היו מנסכים מים על גבי המזבח. הגמרא בסוכה (מח עמוד א) מתארת את הטכס. בזמן הזה שאין בית מקדש, נהגו לערוך “הקפות” ו”ריקודים” בחג כזיכרון לשמחת בית השואבה שהייתה אז.
הלכות שמיני עצרת ושמחת תורה
שמיני עצרת הוא יום טוב עצמאי, לא חלק מסוכות. ה”שולחן ערוך” (סימן תרסח) פוסק שאין יושבים בסוכה בשמיני עצרת. ה”רמ”א” כותב שנוהגים לאכול בסוכה בשמיני עצרת אך בלי לברך “לישב בסוכה.” בשמחת תורה – אין מצות סוכה כלל, ושמחים בסיום קריאת התורה ובחידושה. נהגו לרקוד עם ספרי התורה – “הקפות.”
✦ ✦ ✦
ד. דברי מוסר ומחשבה לחג הסוכות
הסוכה – בית ה”אמת”
ה”שפת אמת” (תרנ”ז) כותב: כל השנה אנחנו גרים ב”בית” – קיר, תקרה, אבטחה. הבית מייצג את “הביטחון העצמי” – “הכל שלי, עשיתי לבדי.” הסוכה היא ההפך: קירות דלילים, גג של קשים, ריחות של טבע. וזוהי בית ה”אמת” – כי “האמת” היא שכולנו נמצאים תחת השגחת ה’ ולא “בית” שלנו.
ה”כלי יקר” מרחיב: ה’ לא אמר “זכרו שהייתם בסוכות” – אמר “כי בסוכות הושבתי.” כלומר: ה’ הושיב. לא ישבתם – הוא הושיב. אנחנו לא גרים בסוכה – אנחנו “מוכנסים” על ידי ה’ לסוכה. ומי שחש ש”הוכנס” – מרגיש טוב יותר מן שחש ש”בנה.”
ארבעת המינים – אחדות ישראל
המדרש (ויקרא רבה, פרשה ל) נותן פירוש נפלא: “ד’ מינים כנגד ד’ סוגי ישראל.” אתרוג – שיש לו טעם (ריח ואכילה) כנגד מי שיש לו תורה ומעשים טובים. לולב – שיש לו טעם (תמרים) ואין לו ריח, כנגד מי שיש לו תורה ואין לו מעשים. הדס – שיש לו ריח ואין טעם, כנגד מי שיש לו מעשים ואין תורה. ערבה – שאין לו לא ריח ולא טעם, כנגד מי שאין לו לא תורה ולא מעשים.
“ומה הקב”ה עושה? אמר: לא תכחד אחד מהם אלא יאגדו כולם אגודה אחת.” כולם יחד – ארבעת המינים מקיימים את המצוה. האחדות מכפרת על מה שחסר לכל אחד. לכן “לא יצאו ידי חובתם בפחות מכולם” – כי כולם חיוניים.
הסוכה לאחר יום הכיפורים – מגמרא לחיים
כמה ימים לאחר יום הכיפורים – שנמחלו עוונות ונרגשים קלים – אנחנו עוברים מן הבית לסוכה. ה”שפת אמת” (תרנ”ח) מסביר: יום הכיפורים “מרוקן” – מוחק, מנקה. ומיד לאחריו צריך “למלא” מחדש. הסוכה היא ה”מילוי” – אנחנו נכנסים לסוכה “ריקים” מחטאים ו”מלאים” בהשגחה.
ה”חיד”א” (בספרו “מדבר קדמות”) מביא שרצה ה’ שמיד לאחר כפרת יום הכיפורים נתחיל לעשות מצוה. “הצדיק כתמר יפרח” – עץ התמר, שמימנו הלולב, גדל לאיטו אך מניב ליובל. כך מיד לאחר יום הכיפורים – מתחילים לעלות.
שמחה בסוכות – עבודת ה’
שמחת סוכות שונה משאר שמחות. לא שמחה של “ניצחון” (כמו בפסח – ניצחנו את מצרים). לא שמחה של “קבלה” (כמו בשבועות – קיבלנו תורה). שמחת סוכות היא “שמחת בית” – שמחה שנמצאים בבית, שמחה שמוגנים, שמחה שה’ בתוכנו.
הרמב”ם (הלכות יום טוב, פרק ו, הלכה יח) כותב: “כיצד שמחה זו? מאכיל לגר ליתום ולאלמנה… כל מי שמנעל פניו ואוכל עם אשתו ובניו בלבד ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש – אינה שמחת מצוה אלא שמחת כריסו.” שמחה שלא כוללת אחרים – אינה שמחה יהודית.
ישיבה בסוכה – בטול “האני”
ה”שפת אמת” (תרנ”ד) מסביר שישיבה בסוכה היא “ביטול” של ה”אני” הגאוותני. כל השנה אנחנו גרים ב”בית” שלנו – נכסינו, ממוננו, קירותינו. הסוכה היא “יציאה” מן ה”שלי.” אנחנו יושבים תחת שכך שמוזמנים להיות, לא שבנינו. ו”בטול האני” – זה עצמו השמחה הגדולה. כי מי שסוף סוף “משחרר” – מרגיש קל וחופשי.
ה”חידושי הרי”ם” (רבי יצחק מאיר אלתר מגור) אמר: “מי שיושב בסוכה ומרגיש כאילו הוא ‘בביתו’ – לא קיים מצות סוכה. מצות סוכה היא שמרגיש שהסוכה היא ‘בית ה” ואני אורח בה.”
✦ ✦ ✦
ה. פירושים יפים ומחדשים
“ושמחתם לפני ה’ שבעת ימים” – שמחה מוחלטת
ה”אור החיים” הקדוש (ויקרא כג, מ) מסביר: “שבעת ימים” – לא “ביום הראשון” בלבד. שמחה מלאה לאורך שבעה ימים. לא “כבה” ביום השני. לא “שגרה.” שמחה מחודשת מדי יום. ה”חינוך” (מצוה שלא) מוסיף: כדי לשמוח שבעה ימים ברצף – צריך “מחשבה.” לא שמחה שמגיעה מעצמה – שמחה שאדם “בונה” בכוונה כל יום.
ארבעת המינים – ד’ עולמות
הקבלה (זוהר אמור) מסבירה שארבעת המינים מקבילים לארבעה עולמות: אציות, בריאה, יצירה, עשייה. האתרוג – עולם האציות (הגבוה). הלולב – בריאה. ההדס – יצירה. הערבה – עשייה. כשמנענעים את ארבעת המינים – מחברים את כל ד’ העולמות. ה”נפש החיים” (רבי חיים מוולז’ין) כותב שהנענוע לשש רוחות – מחבר את כל מרחב הבריאה אל ה’.
“הצור תמים” – ענני הכבוד לאחר המחילה
ה”שפת אמת” (תרנ”ח) שואל: מדוע ה’ בחר שענני הכבוד יעטפו את ישראל דווקא בחודש תשרי ולא בחודש ניסן (כשיצאו ממצרים)? ועונה: כי בחודש ניסן, מיד לאחר יציאת מצרים, ישראל היו “ריקים” מחטאים – עדיין לא חטאו. אך בתשרי – לאחר שחטאו בעגל ונמחלו ביום הכיפורים, ה’ מחדש את ענני הכבוד. כי המחילה היא שיצרה את ה”ענן” – לא הזכות הראשונית.
שבעה אושפיזין – שבע מידות
ה”בני יששכר” (רבי צבי אלימלך מדינוב) מרחיב: שבעת האושפיזין מייצגים את שבע ספירות הקבלה: אברהם (חסד), יצחק (גבורה), יעקב (תפארת), משה (נצח), אהרן (הוד), יוסף (יסוד), דוד (מלכות). ובכל יום – אנחנו מכניסים לסוכה “מידה” אחת ומנסים לחיות בה. יום ראשון – חסד: מי הכנסתי אליי? יום שני – גבורה: היכן עמדתי איתן?
ניסוך המים – שמחה שנובעת ממעמקים
הגמרא בסוכה (נ עמוד ב) שואלת: מדוע “שמחת בית השואבה” – לשון שאיבה? ועונה: “ששם שואבים רוח הקודש.” כלומר: השמחה של ניסוך המים לא הייתה “שמחה חיצונית” – שמחה של ריקוד בעלמא. היא הייתה “שאיבה” – כמי שמוציא ממים עמוקים מה שהיה קבור. ה”שמחה האמיתית” אינה על הפנים – היא “שאובה” מן הפנים.
ה”שפת אמת” מוסיף: “שם שואבים” – “שם” דווקא. ב”שם” – בנקודת האמת הפנימית. מי שמוצא את “שם” שלו – שמח שמחה אמיתית. ומי ש”שמח” בחיצוניות בלבד – לא “שאב.”
שמיני עצרת – האהבה שאחרי
המדרש (ויקרא רבה, פרשה ל) מסביר את שמיני עצרת: “דומה למלך שאמר לרעיו: בוא שנסעד יחד.” שבעת ימי סוכות – “הסעודה לכולם.” שמיני עצרת – “יום של רעות” – יום שבין ה’ לישראל בלבד. לא לכל הרוחות, לא לשבעים הפרים שכנגד שבעים האומות – יום שבו ה’ אומר: “עכשיו אנחנו, לבד.”
✦ ✦ ✦
ו. סיפור עם מוסר השכל
הסוכה של הגנן
בעיירה בסמוך לוינה, לפני מאה וחמישים שנה, גר יהודי בשם ר’ מרדכי. היה גנן – עבד בגן של אדם עשיר, שתל עצים, גידל פרחים. בכל ימות השנה היה עובד קשה, אבל בחג הסוכות – היה חי.
כל שנה, בערב החג, היה ר’ מרדכי בונה לעצמו סוכה קטנה בחצר. לא סוכה גדולה – סוכה צנועה, ענפים מן הגן, קישוטים שעשה בעצמו. וכשנכנס לסוכה בלילה הראשון – היה מסתכל על הכוכבים דרך השכך ואומר: “ה’, שנה שלמה אני גר בתוך הבית. עכשיו – אני אצלך.”
שנה אחת, בא בנו לביקור. הבן – אדם של העיר, עורך דין מצליח, מתנכר קצת לאביו הפשוט. ראה את הסוכה הקטנה: “אבא, למה לטרוח? קנה סוכה מוכנה, שכור פועלים שיבנו.” “לא,” ענה ר’ מרדכי, “אני בונה אותה בידי.”
“אבל היא קטנה,” אמר הבן. “קטנה בשבילי?” שאל האב בתמיהה. “בשביל מה אני צריך יותר? לישון? יש לי בית. לאכול? יש לי שולחן. הסוכה אינה בשביל ‘פונקציה’ – היא בשביל ‘כוונה.'”
בלילה הראשון, נכנסו שניהם לסוכה לאחר קידוש. ר’ מרדכי הסתכל למעלה לכוכבים. הבן הסתכל בשעון. “אבא, קר לי. אין לך חשמל כאן. אין תאורה טובה.” “הכוכבים מאירים,” ענה האב בשקט.
ישבו בשקט. ר’ מרדכי סגר עיניים. “אתה יודע מה אני מרגיש בסוכה?” שאל לבסוף. “מה?” “מרגיש שה’ מסתכל עלי מלמעלה. כל השנה – אני ב’בית שלי.’ בסוכה – אני ב’בית שלו.’ ופתאום – אני קטן. ומתוך הקטנות הזו – מרגיש גדול.”
“קטן ומרגיש גדול?” “כן. כי מי שיודע שהוא קטן – ה’ מגן עליו. מי שמרגיש גדול – הוא לבדו. ואני בסוכה – מוגן.”
שתק הבן. אחרי שעה קמו ונכנסו לבית. אך הבן לא ישן. בבוקר, כשקם האב – מצא שהבן כבר עמד בחוץ מסתכל על הסוכה. “אבא,” אמר, “אני רוצה לשאול אותך: איך בונים סוכה?”
חייך ר’ מרדכי. “עכשיו אתה שואל? עוד שנה – ונלמד.”
בשנה שלאחר מכן, בנה הבן סוכה לבדו – ראשונה בחייו. קטנה, צנועה, עם ענפים שקצץ בעצמו. ובלילה הראשון, ישב בה לבדו, הסתכל בכוכבים, וכתב ליומנו: “הבנתי מה אמר אבא. כשאני בבית – אני חזק. כשאני בסוכה – אני מוגן. וחוזק מוגן עדיף על חוזק לבדו.”
מוסר השכל: הסוכה מלמדת שה”ביטחון” האמיתי אינו “קיר” ואינו “גג מוצק.” הביטחון האמיתי הוא הידיעה שה’ מסתכל עלינו מלמעלה. מי שמוכן “לצאת מן ביתו” ולשבת תחת שכך של ענפים – הוא מי שמרגיש שה’ הוא גגו. ו”גג” כזה – אינו נופל בסערה.
✦ ✦ ✦
ז. דברים לסיום – ברכות לחג הסוכות
חג הסוכות הוא חג של שמחה שלמה, חג של ביטחון, חג של אחדות. ארבעה מסרים גדולים לוקחים ממנו:
הראשון – הסוכה מלמדת ביטחון. “תצא מביתך” – ובתוך ה”חוסר ביטחון” הפיזי תמצא ה”ביטחון האמיתי.” מי שיכול לעזוב קיר ולסמוך על שכך – הוא מי שבאמת בוטח.
השני – ארבעת המינים מלמדים אחדות. כל ד’ המינים – האתרוג עם הטעם, והערבה שאין לה לא ריח ולא טעם – כולם ביחד. כי ישראל הם עם שמחבר שונים ומשלים חסרים.
השלישי – שמחת סוכות שלמה רק עם האחר. “מי שסוגר פניו ואוכל עם אשתו ובניו בלבד” – אינו שמח שמחת מצוה. שמחה אמיתית כוללת – אורחים, עניים, גרים, יתומים.
הרביעי – “שובה” אחרי יום הכיפורים מתבטאת בסוכה. אחרי שנמחלו, אחרי שנוקינו – אנחנו נכנסים ל”בית ה'” – לסוכה. ומכאן מתחילה שנה חדשה, נקייה, עם ביטחון ושמחה.
חג שמח! מועדים לשמחה לכל בית ישראל!
✦ ✦ ✦
נספח: מפתח מילות מפתח, האשתגים ותגיות
מילות מפתח:
חג הסוכות, זמן שמחתנו, סוכה, שכך, ארבעת המינים, לולב, אתרוג, הדס, ערבה, ענני הכבוד, אושפיזין, שבעת הרועים, ניסוך המים, שמחת בית השואבה, שמיני עצרת, שמחת תורה, הקפות, ביטחון, אחדות ישראל, שמחת החג, מצות ישיבה בסוכה, הידור מצוה, נענוע הלולב.
האשתגים:
#חגהסוכות #זמןשמחתנו #סוכה #לולב #אתרוג #הדס #ערבה #ארבעתהמינים #אושפיזין #שמחהבישהשואבה #שמיניעצרת #שמחתתורה #ענניהכבוד #ביטחוןבה #אחדותישראל #יהדות #אמונה #מוסר #הלכה #שבת #עםישראל #חגשמח
תגיות:
חג הסוכות, זמן שמחתנו, מצות ישיבה בסוכה, הלכות סוכה גובה ושטח, הלכות שכך, ארבעת המינים ומשמעותם, הלכות לולב ואתרוג, הלכות הדסים וערבות, הידור מצוה באתרוג, נענוע הלולב לשש רוחות, מנהג אושפיזין, שבעת הרועים, מידות האושפיזין, שמחת בית השואבה, ניסוך המים על המזבח, ענני הכבוד, שמיני עצרת, שמחת תורה והקפות, שמחה הכוללת עניים, ביטחון ב’ ויציאה מן הבית, אחדות ישראל בארבעת המינים, פירושים לחג, מוסר ומחשבה, דברי תורה לחג הסוכות.
✦ ✦ ✦
