הגמרא במסכת חגיגה (דף י”ד ע”ב) מספרת מעשה מystery: “ארבעה נכנסו לפרדס, ואלו הן: בן עזאי, בן זומא, אחר, ורבי עקיבא”. הפרדס אינו גן פירות; הוא מייצג את עולם הסודות הקבליים, ה’פנימיות’ של התורה. בן עזאי הציץ ומת; בן זומא הציץ ונפגע; ‘אחר’ (אלישע בן אבויה) קיצץ בנטיעות – כלומר יצא לתרבות רעה; ורבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. הסיפור הטראגי והמרתק הזה מלמד אותנו על הסכנה והגדולה שבהתקרבות לאור האלוקי הבלתי מסונן. כיצד מיישמים את המסר הזה בחיינו שלנו? ואיך לא נצא ‘דעתנו נטרפה’?
ננסה להיכנס לעומק. ‘פרדס’ הוא ראשי תיבות: פְּשָׁט (המשמעות הפשוטה), רֶמֶז (המשמעות הרמזית), דְּרָשׁ (הפרשנות ההגיונית), סוֹד (המשמעות המיסטית, הקבלה). נבין: כדי להיכנס לעומק התורה, צריך הכנה של שנים. בן עזאי ובן זומא לא היו מוכנים מספיק; הם לא הכילו את האור העצום. ‘אחר’ (אלישע) אולי נכנס מתוך סקרנות לא טהורה, אולי היה בו קצת גאווה, וכתוצאה מכך הוא ‘קיצץ בנטיעות’ – הפך לאפיקורוס, כפר בעיקר. רק רבי עקיבא, שהיה עניו באמת, ואהבת ה’ בערה בו, הצליח להישאר שלם, ואף יצא מחוזק.
המסקנה שלנו, בני הדור, היא לא להימנע מלימוד תורה (חלילה), אלא להיכנס ‘בזהירות’. אנו חיים בתקופה שכל מיני “מיסטיקנים” ו”מקובלים” מזויפים מציעים קמעות, סגולות, וסודות קבלה. יש להיזהר: לא כל אחד יכול להתעסק בקבלה מעשית. רבי עקיבא לימד אותנו שעיקר הלימוד הוא הפשט, ההלכה, והמוסר. מי שמתחיל מהסוד, עלול להתבלבל. עלינו לשאוב את החוכמה היהודית מתוך מקורות אמינים, מתוך שיעורי תורה של רבנים גדולים, ולא מאתרים אפלים ברשת.
המסר האישי: ‘הכניסה לפרדס’ היא כלי להתמודדות עם כאב ושבר. יש אנשים שנכנסים ל’פרדס’ של כאב, טראומה, משבר – ובמקום לצאת מחוזקים, הם ‘מתקלקלים’, נושרים, מאבדים אמונה. אחרים, כמו רבי עקיבא, מצליחים לעבור את המשבר בשלום ואף לצאת גדולים יותר. הסוד של רבי עקיבא היה ‘אהבת ה’ בכל לבבך ובכל נפשך’. במשבר, הוא לא התלונן, לא כעס, לא פקפק. הוא חיזק את עצמו באמונה שהכל מאתו יתברך, והכל לטובה. זה נכון גם לגבי ייסורים אישיים, אובדן יקרים, בעיות פרנסה. אל תנסו ‘לקצץ בנטיעות’, כלומר אל תתכחשו להנהגת ה’. להיפך, התקרבו יותר. התפללו יותר. למדו יותר תורה.
מה עושים היום, כשיש סכנות רוחניות ברשת? אנחנו צריכים לעשות ‘מיגון’ לנפש. כמו שהגמרא מתארת: ‘רבי עקיבא, כשהיה נכנס לפרדס, היה אומר: “כשאגיע לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים”‘. משל: יש מקום עם אבני שיש טהור, העלולות לגרום לאדם לטעות ולחשוב שזה מים. ההבחנה בין קודש לחול, בין אמת לשקר, דורשת הכוונה נכונה. כיום, האינטרנט מלא ברמאים, בעיוותי תורה. מי שנכנס ‘בלי הכנה’, עלול לטעות ולצאת עם דעות כפירה. לכן, עלון עולם מייעץ: גשו ללימוד תורה אמיתי, עם רב מוסמך, עם ספרי יסוד. אל תתפתו לסרטונים של ‘חכמה קבלית’ של אנשים לא מורשים. כבדו את הסוד, ואל תפרוץ לתוכו בטרם עת.
הסיפור של ‘אחר’ הוא עצוב ביותר. אלישע בן אבויה ראה דברים קשים שהביאוהו לכפירה. אבל תלמידו, רבי מאיר, לא התייאש ממנו. הוא המשיך ללמוד ממנו תורה, ואף קיווה להחזירו בתשובה. החסידות מלמדת שגם כיום, יהודים ‘רחוקים’ הם לא ‘אחר’ חלילה, הם אינם ‘קוצצים בנטיעות’; הם סתם ‘ישנים’, אפשר להחזירם. לכן מוטלת עלינו החובה להחזיר בתשובה, בעדינות, לא בעלבונות. ר’ עקיבא הוכיח שדרך האהבה והכבוד מנצחת. אף אחד לא אבוד.
לסיכום, ‘פרדס התורה’ הוא יקר מפז, אבל הכניסה אליו דורשת כלים. התחילו בלימוד נגלה – משניות, גמרא, הלכה. בנו יסודות איתנים. השתתפו בשיעורי תורה קבועים. השתמשו בסגולות של תפילה וחסד כדי לטהר את הלב. רק אז תוכלו, כמו רבי עקיבא, ליהנות מאורות הנסתרות מבלי להינזק. אל תפחדו; אל תירתעו; הקב”ה איתכם. מי שמתקדם בצניעות, זוכה לגלות את ‘טעמה של תורה’. והמשך יבוא.
