עלונים / גליונות – פרשת ראה – תשפ”ו – להורדה ישירה

פרשת רְאֵה

כתבה תורנית מקיפה: הלכה, מוסר, פירושים ואגדה

פרשת הבחירה, המקדש, הצדקה, המועדות וטהרת המאכלות

✦  ✦  ✦

א. נושא הפרשה בהרחבה

פרשת “ראה” היא פרשה עשירה ורחבה בספר דברים (פרקים יא, כו – טז, יז). שמה – “רְאֵה” – לקוח מן הפסוק הפותח: “רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה” (דברים יא, כו). מילה אחת זו, “ראה”, מכילה עולם שלם: פקיחת עיניים, בחירה מודעת, אחריות. הפרשה מזמינה את כל אחד מישראל – ולא רק את כולם יחד – לראות, לבחור, ולפעול.

הפרשה כוללת נושאים רבים ומגוונים: ברכה וקללה, בחירת המקום הנבחר לעבודת ה’, דיני עבודה זרה ומגרה, הלכות מאכלות אסורות, מצוות מעשר, שמיטת כספים ועבד עברי, ולסיום – מצוות שלוש הרגלים: פסח, שבועות וסוכות. פרשה זו היא מעין “חוקה” לחיים בארץ ישראל.

“ראה” – הבחירה שלפנינו

הפרשה פותחת בנוסח יחיד: “רְאֵה” – לא “ראו” (רבים). ה”שפת אמת” (רבי יהודה אריה ליב מגור) שואל: מדוע פנה משה אל הציבור בלשון יחיד? עונה: כי הברכה והקללה, הבחירה הגדולה בין טוב לרע – היא בסופו של דבר בחירת היחיד. לא ניתן לתלות את הבחירה ב”ציבור”, ב”סביבה”, ב”הדור.” כל אחד עומד לפני ה’ ואומר: “אני – בחרתי.”

ה”כלי יקר” (רבי שלמה אפרים מלונשיץ) מוסיף: “ראה” לא “שמע” ולא “הבן” – אלא ראה! ראיה היא הרגשה, היא ממשות, היא אמת עמוקה. מי שרואה – אינו יכול עוד לטעון שלא ידע. הפרשה מצביעה: הנה הטוב, הנה הרע. ראית? הבחירה שלך.

ברכה וקללה – הר גריזים והר עיבל

ה’ מצווה על טקס מיוחד שייעשה עם כניסת ישראל לארץ: שישה שבטים יעמדו על הר גריזים לברכה ושישה על הר עיבל לקללה. הלויים יאמרו את הברכות והקללות, וישראל יענו אמן. אירוע זה ייעשה בשכם – מרכז הארץ – לסמל שהבחירה בין ברכה לקללה היא מרכזית לחיים בארץ.

ה”נצי”ב” (רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, בספרו “העמק דבר”) מסביר שהברכות והקללות אינן “קסם” – אלא הצהרה: העולם בנוי כך שמצוות ה’ מובילות לברכה ועבירות מובילות לקללה. לא גזרה שרירותית, אלא חוק עמוק של המציאות.

המקום אשר יבחר ה’ – ריכוז העבודה

נושא מרכזי בפרשה הוא “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֵיכֶם” – ירושלים ובית המקדש. כל הקרבנות, כל עלייה לרגל, כל ביכורים – נעשים במקום הנבחר בלבד. “לֹא תַעֲשׂוּן כֹּל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם” (דברים יב, ח) – כי בזמן המדבר לכל אחד הייתה “במה” משלו; בארץ – ריכוז מוחלט למקום אחד.

הרמב”ם (הלכות בית הבחירה, פרק א) פוסק שמצות עשה לבנות בית לה’. “ועשו לי מקדש” – זו מצוה לדורות. ואף שאין בית מקדש עומד כיום, מצות בנייתו עדיין בתוקף ותקוים בגאולה.

עבודה זרה ונביא השקר – האיומים הגדולים

הפרשה מזהירה מפני שני מפתים לעבודה זרה: “נביא השקר” ו”מסית.” נביא שקר הוא מי שמנבא ואומרים נס לאמת נבואתו – אך מפתה לעבוד עבודה זרה. ה’ אומר: אל תשמע לו! הנס אינו הוכחה לאמת – כי לפעמים ה’ מנסה את ישראל: “כִּי מְנַסֶּה ה’ אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה'” (דברים יג, ד).

“המסית” הוא פרטי יותר: מי שמסית אחד ביחיד, בחשאי, לעבוד עבודה זרה. לו אין דין של נביא – אבל חמור עוד יותר: “לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו” (דברים יג, ט). אפילו אם הוא אחיך הקרוב – לא תרחם עליו בדין.

מאכלות אסורות – קדושת הגוף

פרק יד חוזר על הלכות מאכלות אסורות (שנאמרו כבר בויקרא יא): בהמות טהורות וטמאות, דגים כשרים ושאינם כשרים, עופות טהורים וטמאים, ואיסור “לא תבשל גדי בחלב אמו.” כאן הוא מופיע לשלישית – ומכאן לומדים הפוסקים שלשה איסורים: בישול, אכילה, והנאה.

מעשר ושמיטת כספים

הפרשה עוסקת במצוות מעשר שני – שנאכל בירושלים, ומעשר עני – שניתן לעניים בשנה השלישית והשישית. “עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר” – תרגום הגמרא: “עשר בשביל שתתעשר.” מצוה לתת מעשר כדי שתהיה ברכה.

ולאחר מכן – שמיטת כספים: “מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה” (דברים טו, א). כל חוב ששמד – נשמט. ה’ מרחם על הלווה. ואז – אזהרה מרגשת: “הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן” (שם, ט) – אל תמנע הלוואה מן העני כי חושש שתאבד.

עבד עברי ושלוש הרגלים

הפרשה מפרטת את דיני עבד עברי: שש שנים עובד, בשביעית יוצא חפשי. ואם ירצה להישאר – נרצע. לאחר מכן – מצוות שלוש הרגלים: “שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר” (דברים טז, טז) – בפסח, שבועות וסוכות.

✦  ✦  ✦

ב. מפתח מילות מפתח, האשתגים ותגיות

מילות מפתח:

ראה, ברכה וקללה, הר גריזים, הר עיבל, המקום הנבחר, ירושלים, מקדש, עבודה זרה, נביא שקר, מסית, מאכלות אסורות, בשר בחלב, מעשר שני, מעשר עני, שמיטת כספים, עבד עברי, שלוש רגלים, פסח שבועות סוכות, בחירה חופשית, צדקה, הכרת טובה.

האשתגים:

#פרשתהשבוע #ראה #ברכהוקללה #הרגריזים #הרעיבל #ירושלים #מקדש #מאכלותאסורות #בשרבחלב #מעשר #שמיטה #עבדעברי #שלושרגלים #צדקה #בחירהחופשית #תורה #ספרדברים #אמונה #יהדות #שבת #מוסר #הלכה

תגיות:

פרשת השבוע, פרשת ראה, ספר דברים, ברכה וקללה, הר גריזים והר עיבל, המקום אשר יבחר ה’, ירושלים ובית המקדש, עבודה זרה, נביא השקר, דין המסית, מאכלות אסורות, בשר בחלב שלשה איסורים, מעשר שני ומעשר עני, שמיטת כספים, עבד עברי, שלוש הרגלים, פסח שבועות סוכות, עליה לרגל, צדקה לעני, הלכות מאכלות, בחירה חופשית, יחיד וציבור, דברי תורה לפרשה, מוסר ומחשבה, פירושים לפרשה.

✦  ✦  ✦

ג. דברי הלכה מפרשת ראה

הלכות בשר בחלב – שלשה איסורים

בפרשת ראה מופיע האיסור “לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ” לשלישית – בויקרא כג, יט ובדברים יד, כא ובשמות לד, כו. מן הכפילות שלוש פעמים, לומד הרמב”ם (הלכות מאכלות אסורות, פרק ט, הלכה א): שלשה איסורים: בישול בשר בחלב, אכילתו, וההנאה ממנו. כל אחד מהם – לאו בפני עצמו.

ה”שולחן ערוך” (יורה דעה, סימן פז) מפסיק: “אסור לבשל בשר בחלב, אפילו לא לאכלו ואפילו לא ליהנות ממנו.” וכן: “האוכל כזית בשר בחלב מבושלים – לוקה.” ה”רמ”א” מוסיף מנהג אשכנז: מחכים שש שעות בין בשר לחלב. ה”שולחן ערוך” עצמו (ספרדים) פוסק להמתין “שעה אחת” לפחות.

מהו “גדי בחלב אמו”? הרמב”ם מסביר שהאיסור אינו רק על גדי – הוא על כל בשר בהמה טהורה. ונאמר “גדי בחלב אמו” כי הכתוב דיבר בהווה. ועוד – עוף בחלב: מדאורייתא מותר (כי לעוף אין “חלב אם” בהלכה), אך חז”ל אסרו מדרבנן “מפני מראית העין.”

הלכות צדקה ונתינה לעני

מן הפרשה: “פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ” (דברים טו, ח) – לשון כפולה המלמדת שאפילו פתחת פעם אחת ולא הועלת – חזור ופתח שנית. הרמב”ם (הלכות מתנות עניים, פרק ז, הלכה א) פוסק: “מצות עשה לתת צדקה לפי יכולתו.” ועוד (הלכה ה): “חייב אדם ליתן צדקה לפי יכולתו, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה – חייב ליתן צדקה לאחרים.”

כמה לתת? הרמב”ם (הלכה ה): “שיעור נתינתה – אם ידו משגת, ייתן לפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך – ייתן עד חומש נכסיו. ואל יפחות ממעשר.” ה”שולחן ערוך” (יורה דעה, סימן רמט) מביא שמדת חסידות היא לתת חומש; ממוצע – מעשר; פחות ממעשר – עין רעה.

ה”כלי יקר” על הפסוק “פתוח תפתח” מסביר: שתי “פתיחות” כנגד שני עניים – העני שבחוץ (הגוף) והעני שבפנים (הנשמה). נתינה לעני מחוץ לך מטהרת גם את ה”עני” שבפנימיות שלך.

הלכות שמיטת כספים

שמיטת כספים היא מצוה מן התורה: בסוף שנת השמיטה – שנה שביעית – נשמטים כל חובות. “וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ” (דברים טו, ב). אך כשראה הלל הזקן שהעשירים ממנעים הלוואות מן העניים (כי חששו שהחוב יישמט) – תיקן את “הפרוזבול”: מסמך משפטי שבו המלווה מוסר את שטרות חובותיו לבית הדין לפני השמיטה, ובכך שמיטה אינה חלה.

הרמב”ם (הלכות שמיטה ויובל, פרק ט, הלכה טז) פוסק שהפרוזבול תקף מדברי חכמים. ה”שולחן ערוך” (חושן משפט, סימן סז) מביא שכתיבת פרוזבול מצוה, ועושים אותו לפני ראש השנה של שנת השמיטה.

הלכות מעשר שני ומעשר עני

מן הפרשה: “עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ” (דברים יד, כב). הרמב”ם (הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרק א) מפרט: מעשר שני – אחד מעשרה מן התבואה – נאכל בירושלים. מי שרחוק – יכול לפדות בכסף ולהביאו לירושלים. בשנה השלישית והשישית – מעשר שני הופך למעשר עני הניתן לעניים.

כיום: גם בארץ ישראל, בגידולים שגדלו בארץ, יש חיוב להפריש תרומות ומעשרות. ה”שולחן ערוך” (יורה דעה, סימן שלא) פוסק שכל הלוקח ירקות ופירות שלא הופרשו מהם – אסור לו לאכול עד שיפריש. בזמן הזה, מפרישים מעשר ומאבדים אותו (כי אין כהנים מוחזקים בטהרה).

הלכות עבד עברי

דיני עבד עברי בפרשה: “כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי… שֵׁשׁ שָׁנִים יַעַבְדֶךָּ וּבַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ” (דברים טו, יב). הרמב”ם (הלכות עבדים, פרק א) מפרט: עבד עברי יוצא בשנה השביעית, ביובל, ובמות האדון. ועוד: “לֹא יֵצֵא כַּעֲבָדִים” – יוצא בצביון כבוד ולא בבושה.

ה”חינוך” (מצוה תפב) מסביר: מצות שחרור עבד עברי מלמדת שאין בעלות מוחלטת של אדם על אדם. אפילו בתנאי עבדות – יש גבול. זמן, כבוד, חירות עתידית.

הלכות עליה לרגל

“שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ” – מצות עליה לרגל. הרמב”ם (הלכות חגיגה, פרק א) פוסק: מצוה להראות פנים בעזרה בשלושת הרגלים, להביא קרבן עולה ולשמוח. כיום שאין בית מקדש – מצות העלייה אינה ניתנת לקיום המלא, אך יש שנוהגים לעלות לירושלים ולהתפלל בכותל ברגלים.

“וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה’ רֵיקָם” (דברים טז, טז) – לא יבוא בידיים ריקות. כל אחד לפי מה שה’ ברכו. הגמרא בחגיגה (ח עמוד ב) דנה בשיעורי הקרבת הנדבה. ה”שולחן ערוך” (אורח חיים, סימן תכט) פוסק שצריך להכין לרגל צרכי השמחה – אוכל ושתייה, בגדים חדשים.

✦  ✦  ✦

ד. דברי מוסר ומחשבה

“ראה” – פקיחת עיניים פנימית

הפרשה פותחת ב”ראה” – ולא ב”שמע.” מה ההבדל? כותב ה”שפת אמת” (תרנ”ד): שמיעה היא קבלת מידע מבחוץ. ראיה היא הפנמה פנימית, חוויה, חיבור. ה’ מבקש מאיתנו לא רק לשמוע את התורה – אלא לראות אותה, לחיות אותה, להכניסה פנימה. מי שרק “שומע” תורה ולא “רואה” אותה בחיים – חסר משהו יסודי.

ה”אור החיים” הקדוש (רבי חיים בן עטר) מסביר: “ראה אנכי נותן לפניכם” – שים לב: לא “נתתי” בעבר אלא “נותן” בהווה. כל יום ויום ה’ נותן מחדש את הבחירה. כל בוקר מחדש עומד האדם לפני ה”ברכה” ולפני ה”קללה” ובוחר. זו לא ירושה של פעם – זו מתנה חיה שמוגשת כל יום.

ברכה וקללה – תוצאה ולא עונש

רבים טועים לחשוב שברכות וקללות הן “עונש” ו”שכר” שרירותיים. ה”נצי”ב” (העמק דבר, דברים יא, כו) מבאר: ברכה וקללה הן תוצאות טבעיות. כשם שאדם שמרעיל את גופו – חולה, וזה לא “עונש” אלא תוצאה – כך מי שאוכל “רעל” רוחני (עבירות) – נפשו נפגמת. הברכה היא הפריחה הטבעית של נשמה שמחוברת לה’.

ה”מסילת ישרים” (רמח”ל, פרק א) כותב: “הנה מה שהורונו חכמינו הוא שהאדם לא נברא אלא לשם עבודת ה’.” מי שעובד את ה’ – חי בהתאם לייעודו ולכן מאושר. מי שמרד – חי נגד ייעודו ולכן – “קללה.” לא ענישה מבחוץ, אלא ניתוק מן המקור.

הצדקה – “פתוח תפתח” – שתי פתיחות

לאחר שראינו כי שמיטת כספים עלולה לגרום לאנשים לא להלוות לעניים, אמרה התורה: “הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל.” ה”חפץ חיים” (ספר אהבת ישראל) כותב: “בליעל” – בלי עול, בלי עול מלכות שמים. מי שמסרב לעזור לאחיו בשעת צרה משום חישובים כספיים – הסיר מעצמו את “עול” האחריות לאחר.

ה”שפת אמת” (תרנ”ז) אומר: “פָּתֹחַ תִּפְתַּח” – לשון כפולה. פתח ראשון – את ידך. פתח שני – את לבך. לא מספיק לתת ממון ללא אהבה. אמרו חז”ל (אבות דרבי נתן, פרק יג): “מי שנותן לחבר ופניו חשוכות – כאילו לא נתן כלום.” הנתינה צריכה ללוות בפנים מאירות, בדיבור חם, בתחושת שותפות.

נביא השקר – על מה סומכים?

הפרשה מלמדת: אפילו נביא שעשה נס – אם הוא מפתה לעבודה זרה, לא תשמע לו! שואל ה”כלי יקר”: מדוע? כי הנס לבדו אינו ראיה לאמת. הנס הוא כלי, לא תעודת אמינות. יש ניסים של שטן, יש ניסים של “ניסיון” מה’. האמת נמדדת לא על פי הפלא – אלא על פי ההתאמה לתורת ה’.

“כִּי מְנַסֶּה ה’ אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה’ אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם” (דברים יג, ד)

ה”שפת אמת” מסביר: ה’ מנסה דווקא את מי שהוא אוהב. ניסיון אינו עונש – הוא גילוי של אהבה. “ה’ מנסה אתכם” – כדי שיתגלה הכוח הפנימי שלכם. כשם שאבן בוחן לזהב – לא פוגמת את הזהב, אלא מגלה את כוחו.

שמחת הרגל – “ושמחת לפני ה'”

בפרשה נאמר שלש פעמים ציווי השמחה ברגלים: בחג השבועות, בחג הסוכות ועוד. הרמב”ם (הלכות לולב, פרק ח, הלכה יב) כותב: “השמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת ה’ שציוה בהן – עבודה גדולה היא.” ומוסיף: “ומי שמונע עצמו מן השמחה הזו – ראוי לו להיפרע.” גנות השמחה אינה ענווה – היא עצלות רוחנית.

ה”נפש החיים” (רבי חיים מוולז’ין) כותב שמצות השמחה ברגלים מחברת את ישראל – כי שמחה משותפת יוצרת אחדות. בזמן שכולם עלו לרגל – ישראל מכל קצוות הארץ נפגשו, ראו פנים, חלקו בשמחה. זוהי גם הסיבה לאיסור “לא יראה ריקם” – כי מי שבא ריק, בלי נתינה, לא שותף באמת.

✦  ✦  ✦

ה. פירושים יפים ומחדשים

“ראה” – ביחיד אל הרבים

ה”שפת אמת” (תרנ”ח) מוסיף פירוש יפה: “ראה” – לשון יחיד. “לפניכם” – לשון רבים. כי הבחירה היא אישית, אך ההשלכות – ציבוריות. כאשר יחיד בוחר טוב – הוא מעלה עמו את הציבור. כאשר יחיד בוחר רע – גורר עמו אחרים. אין בחירה שהיא “פרטית” לגמרי. כולנו קשורים, כולנו משפיעים.

הר גריזים והר עיבל – שני הרים, בחירה אחת

ה”אלשיך הקדוש” (רבי משה אלשיך מצפת) מסביר: שני ההרים עמדו זה מול זה. ביניהם – עמק שכם. ישראל עמדו בין שני הרים ושמעו מכל צד: מצד אחד – קולות הברכה, מצד שני – קולות הקללה. כך בחיים: תמיד שני “קולות” נשמעים – קול היצר הטוב מכאן, קול היצר הרע משם. ובאמצע – האדם עם בחירתו.

המקום אשר יבחר ה’ – למה לא נאמר בשם?

הגמרא בזבחים (קיח עמוד ב) שואלת: מדוע לא אמרה התורה “ירושלים” בשמה? עונה ה”שפת אמת”: כי מקום הקודש לא צריך שם גאוגרפי – הוא “המקום אשר יבחר ה'”. בחירת ה’ היא המהות, לא המיקום. ובאותה מידה – כל מקום שאדם עובד בו את ה’ בלב שלם, בו יש “הארת שכינה.”

“עשר תעשר” – בשביל שתתעשר

הגמרא בשבת (קיט עמוד א) דורשת: “עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר” – “עשר בשביל שתתעשר.” נסה ותראה! ה”שפת אמת” (תרנ”ו) מסביר: לאדם קשה לתת את ה”עשירית” שלו לאחר. הוא מרגיש שמאבד. אבל האמת ההפוכה: מי שנותן עשירית – נפתח בו “פתח” של שפע, של שחרור מן הבעלות האגואיסטית. ודווקא אז ה’ מברך.

“בְּחָנוּנִי נָא בָּזֹאת – אָמַר ה’ צְבָאוֹת – אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם” (מלאכי ג, י)

“לא תתגודדו” – אסור להתחלק

בפרשה (דברים יד, א) מופיע הציווי “לֹא תִתְגֹּדְדוּ” – בהקשר לאיסור קריעת בשר לאבל. אך חז”ל (יבמות יד עמוד א) דרשו מכאן גם: “לא תעשו אגודות אגודות” – אל תתחלקו לכיתות ולסיעות. עיר שבה חציה פוסק כבית שמאי וחציה כבית הלל – בעיה. מחלוקת לשם שמים – כן. קיטוב וחלוקה – לא. ישראל צריכים להיות “אגודה אחת.”

עבד עברי שאינו רוצה לצאת – הגשמה בבחירה

אם עבד עברי אוהב את אדונו ואינו רוצה לצאת – “וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ” (שמות כא, ו). רש”י מסביר בשם הגמרא (קידושין כב עמוד ב): “אוזן ששמעה בסיני ‘לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים’ – וגם ‘כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים’ (ויקרא כה, נה) – ואוזן זו הלכה ונמכרה עצמה… תירָּצע!” שמירת החירות היא ייעוד. מי שמוותר על חירותו – צריך תזכורת.

✦  ✦  ✦

ו. סיפור עם מוסר השכל

הברכה שנמצאה על הגשר

בעיירה שבפולין, ידוע היה עני אחד בשם רבי לייביש. לא היה לו כלום – לא בית, לא שדה, לא עסק. כל ימיו היה מחפש פרנסה ולא מוצא. בכל בוקר היה עולה לבית הכנסת, פותח את החומש, ומצביע על פרשת “ראה”: “ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה.” ואומר: “ה’! יש ברכה לפניי. היכן היא? מתי תגיע?”

יום אחד שמע רבי לייביש בחלום: “לך לגשר שעל הנהר שבוורשה, ושם תמצא את ברכתך.” לא האמין. שב וחלם שוב. לאחר שלש לילות – קם. לקח מקל והלך. ימים רגל, ימים נסע עם עגלות, עד שהגיע לוורשה.

עמד על הגשר הגדול. שעות עמד. לא ראה כלום. גשר – מים – אנשים עוברים. שוב שעות. לא הבין. החל לחזור.

ראהו חייל שעמד על הגשר לשמירה. “יהודי! מה אתה מחפש?” אמר לייביש בפשטות: “חלמתי שיש פה ברכה בשבילי.” פרץ החייל בצחוק. “אה, חלומות! גם אני חלמתי חלום טיפשי. חלמתי שיש עני בשם לייביש בכפר פלוני בפולין, ותחת תנורו קבורה ברכה. אבל אני לא טיפש ללכת לחפש חלומות!” ופנה לצד.

עמד לייביש ולא האמין לאוזניו. הסתובב. הלך בחזרה לעיירתו. הגיע, נכנס לביתו. חפר תחת התנור. ומצא כד ישן מלא מטבעות זהב.

למחרת הלך לרב של העיירה ופרש לפניו את הסיפור. שמע הרב בסבלנות ואחר כך אמר: “לייביש, ראה מה לימד אותך ה’ בדרך ארוכה מאוד: ‘ראה אנכי נותן לפניכם הברכה’ – הברכה לפניך! אבל לא תמיד אתה יכול לראות אותה. לפעמים אתה צריך ללכת רחוק, לעמוד על גשר, לשמוע מפי זר – כדי לגלות שהברכה הייתה בביתך כל הזמן.”

“אבל מדוע,” שאל לייביש, “ה’ הטריח אותי עד ורשה?” ענה הרב: “כי מי שלא היה מוכן ללכת ולחפש – לא היה ממשיך לחפות. אתה חפרת תחת התנור כי ידעת שיש מה לחפש. לפני שהלכת – לא ידעת. הדרך ל’ורשה’ היא זו שנתנה לך את הכלים לראות את הברכה שהייתה שם כל הזמן.”

מאותו יום, כשבני העיירה לא ידעו מה לעשות עם חייהם, היה רבי לייביש אומר להם: “ראה! פקח עיניים. הברכה כבר נמצאת לפניך – אבל אתה צריך ללכת, לחפש, לשמוע. ולפעמים, מפי האדם הלא צפוי ביותר – תשמע את הכתובת של ה’ברכה’ שלך.”

מוסר השכל: “ראה אנכי נותן לפניכם הברכה” – הברכה לא רחוקה. היא לרוב קרובה מאוד – לפעמים ממש תחת הרגלים. אך כדי לראות אותה, צריך לפקוח עיניים, לפתוח לב, ולפעמים – לצאת לדרך. מי שמחכה שהברכה תדפוק לו על הדלת עלול לחכות לנצח. מי שיוצא לחפש – מגלה שהיא כבר הייתה שם.

✦  ✦  ✦

ז. דברים לסיום – מה לוקחים מפרשת ראה

פרשת “ראה” היא פרשת הבחירה, האחריות, והאהבה. ארבעה מסרים עמוקים לוקחים ממנה:

הראשון – “ראה” – הבחירה שלך. לא ניתן להסתתר מאחורי “הדור”, “הסביבה”, “ההשפעות.” כל אחד עומד לפני ה’ ביחיד ובוחר. הפרשה פותחת ביחיד – “ראה” – ומסיימת ברבים. כי הבחירה האישית בונה את הציבור.

השני – פתח את ידך ואת לבך. “פתוח תפתח” – שתי פתיחות: ממון ולב. נתינה בלי אהבה חסרה. אהבה בלי נתינה – לא שלמה. מי שמלמד את עצמו לפתוח לב ויד לאחר – מגדל בתוכו אדם טוב יותר.

השלישי – אל תיבהל מן הניסיון. “כי מנסה ה’ אלוהיכם אתכם.” הניסיונות אינם עונשים – הם הזדמנויות לגלות את הכוח שה’ נתן בכל אחד מאיתנו. נביא שקר שמנסה לפתות – הוא ניסיון. קשיי הפרנסה – הם ניסיון. כולם מגלים מה אנחנו באמת.

הרביעי – השמחה היא מצוה. “ושמחת לפני ה'” – שלש פעמים בפרשה. שמחה אינה בונוס אם מצליחים – היא מצוה ויסוד. מי שלומד לשמוח בחלקו, לשמוח בעשיית המצוות, לשמוח עם אחיו ברגל – מחבר את עצמו לחיים האמיתיים.

יהי רצון שנזכה “לראות” – לפקוח עיניים פנימיות, לבחור בברכה, לפתוח לב ויד, ולשמוח לפני ה’ בכל ימי חיינו. ובזכות זאת – נזכה לברכה שלמה בגאולה המהירה.

שבת שלום ומבורך!

✦  ✦  ✦