מנהג ישראל בריש השנה (ראש השנה) הוא לקרוע את הבגד, כמנהג קריעה על בית המקדש, כביכול. הסוד: אין זו אבל סתם. רבותינו מסבירם: אדם צריך לקרוע את ליבו, כלומר לשבור את גאוותו, את קשיותו, את המחיצות שהקים בינו לבין קונו. על ידי קריעת בגד (סמל חיצוני), הוא מעורר את קריעת הלב הפנימית. כתוב: “קרעו לבבכם ואל בגדיכם” (יואל ב’, י”ג) – העיקר הוא הקריעה הפנימית.
נתבונן לעומק. בגד מסמל את החיצוניות, את ההופעה החיצונית, את ‘הכלים’ של הנשמה. לב האדם הוא מרכז הרגשות, הרצונות, המחשבות הטובות. כשאדם חוטא, הוא מכסה את לבו ב’קליפות’, באותם בגדים מלוכלכים של גאווה, שנאה, קנאה, תאווה. קריעה בריש השנה מסמלת את ניתוק הקשר עם הרגלים רעים, את החשיפה של הלב הפנימי. זוהי הזדמנות לקבל לב חדש, לב טהור. “ולבבות הטהורים” – צריך לבקש מה’ שיטהר לנו את הלב.
הרמב”ם בהלכות תשובה (פרק ב’) אומר: “קריעה אינה אלא מנהג, אבל העיקר שיתחרט בלבו”. מדוע אם כן קורעים? מפני שהמעשה החיצוני מעורר את המחשבה הפנימית. כשאדם קורע את בגדו, הוא חש כאב, בושה, ממש כמי שמרגיש את קרע נשמתו. יתרה מכך, הקריעה היא סימן שאנו מתחילים מחדש, מעין ‘כפרה’. יש נוהגים לקרוע על שני בתי המקדש שנחרבו, אבל על כל יהודי – בית המקדש האישי שלו (גופו) צריך תיקון.
כיצד עושים זאת בפועל? לקראת ראש השנה, קחו רגע, התבוננו על חטאיכם. בחרו בחטא אחד שאתם רוצים לעקור. אמרו בלבכם: ‘ריבונו של עולם, אני קורע את ההרגל הרע הזה, כמו שקורעים בגד. הנני מתחיל מחדש’. ואז – קרעו בגד ישן (או בגד חדש, על פי המנהג). הרגש את החומר נקרע בידיים, הרגישו את הכאב. אל תעשו זאת בקלות ראש. התפללו: ‘יהי רצון שכשם שאני קורע את הבגד הזה, כך תקרע גזר דיני הרע, ותיפתח שערי רחמים’.
הספר ‘שולחן ערוך’ (סימן תק”צ) מביא את מנהג קריעת הבגד בערב ראש השנה. ויש שהסבירו שהקריעה היא על חורבן ירושלים, והרעיון הוא: על ידי צער על חורבן הבית, הקב”ה זוכר אותנו לטובה. דור שמיצר על חורבן הבית, זוכה לראותו בנוי. מכאן, שהצער על ריחוק מה’ הוא צער מועיל.
רבי אלימלך מליז’נסק ב’נועם אלימלך’ מסביר: הקריעה היא כדי להכניע את היצר הרע, שלבוש בבגדי גאווה. קריעת הבגד מראה שאנו ‘מתפשטים’ מהגאווה. ענווה היא הסגולה לראש השנה. כי ראש השנה הוא יום דין, ועניו לא נדון. אליהו הנביא אמר: “עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים”? הפסח הוא קריעה. אי אפשר להיות גם קרועים פנימית וגם מלאים גאווה.
אנחנו חיים בעולם שבו רודפים אחרי בגדים יפים, מותגים, הופעה חיצונית. הקריעה משחררת אותנו מהשעבוד להופעה. היא מזכירה לנו שהנשמה חשובה מהגוף, והפנימיות מהחיצוניות. גם בדור שלנו, יותר מתמיד, צריך ‘לקרוע’ את התדמית הזאת, לא לפחד להיראות לא מושלם. מי שרוצה לתקן את דרכיו, אל יתבייש לבכות לפני ה’, להתפלל בדמעות. הקב”ה מקבל דמעות, וקורע גזר דינו.
בפועל: אנו ממליצים לכם לקיים מנהג קריעה בצורה מכובדת: בערב ראש השנה (או ביום כיפור, יש מנהגים), קחו חולצה פשוטה. קרעו אותה מעט, ואמרו: “הריני קורע בגדי על חטאי, ומקבל עלי לעשות תשובה”. אתם תרגישו חירות. אבל, שימו לב – אל תקרעו בגדי שבת יקרים. התורה לא רוצה שתפסידו ממון. העיקר הכוונה.
לסיום, נזכיר שהקריעה היא סגולה לגאולה. כאשר הקב”ה יראה את ישראל קורעים בגדיהם על חורבן ביתו, הוא יקרע את השמיים ויגאלנו. “לולי רחמיך ה’…כלו אז” – אך בזכות הקריעה הפנימית, אנו זוכים לרחמים. אז בריש השנה, כאשר תלכו לבית הכנסת, חשבו על לב נקרע, לב מחודש. אל תראו בקריעה טקס ריק; הפכו אותה למעשה התעוררות פנימית. מי שיעשה כן, יזכה לחתימה טובה, ויכתב לחיים טובים. גמר חתימה טובה!
