חדש! לכל המעוניין להוריד כל עלון בנפרד. לחץ כאן בא

(מתעדכן 3-4 פעמים בשבוע ימים ב’, (ד’), ה’,  ו’ ב”נ)

  ב”ה זמני פרסום : יום  ב’  –1 | יום (ד’) 2 | יום ה’- 3 | יום ו’ –4  

להורדת גליונות בא

   הורדת עלונים  פרשת בא  –  לחץ כאן  –  יום ב’ – חלק 1 – מספר גליונות:  20

   הורדת גליונות פרשת בא  – לחץ כאן  –   יום ד’ – חלק 2 – מספר עלונים: 127

   הורדת עלונים  פרשת בא – לחץ כאן  –  יום ה’ – חלק 3 – מספר גליונות:  143

  הורדת גליונות פרשת בא – לחץ כאן  –  יום ו’ – חלק 4 – מספר עלונים:  290

כל הגליונות זמינים להורדה  (בודדים)

הורדת כל עלוני הפרשת השבוע

כינון ריבונות הרוח וחירות האדם: ניתוח פנומנולוגי והלכתי של פרשת בא

פרשת בא מהווה את נקודת השיא והמפנה הדרמטית ביותר בספר שמות ובכינונו של עם ישראל כאומה ריבונית תחת מלכות שמים. הפרשה, הפותחת בציווי האלוהי “בוא אל פרעה”, איננה רק תיאור היסטורי של גאולה פיזית משעבוד מצרים, אלא היא מציבה תשתית תיאולוגית, משפטית ומוסרית המגדירה את זהות העם היהודי לדורותיו.¹ בפרשה זו מושלם מהלך עשר המכות, מוטמעת התפיסה החדשה של זמן אנושי באמצעות מצוות קידוש החודש, ומונחים היסודות למערכת המצוות המנציחה את נס היציאה, כגון פסח, תפילין ופדיון הבן.³

שבירת קליפת מצרים: המאבק הסופי וההכרעה המוסרית

הפנייה “בוא אל פרעה” זכתה לפרשנות עמוקה בכתבי המחשבה והקבלה. בניגוד ללשון “לך”, המרמזת על שליחות מרחוק, הלשון “בוא” מעידה על כך שהקדוש ברוך הוא מזמין את משה להיכנס עמו יחדיו אל תוך מעמקי הרשע והקליפה המצרית.⁶ פרעה אינו רק דמות פוליטית, אלא הוא מייצג את ה”אני” המנופח, האלוהות העצמית הכופרת בקיומו של כוח עליון.⁶ המכות האחרונות המתוארות בפרשה – ארבה, חושך ומכת בכורות – נועדו לא רק להכאיב למצרים, אלא לפרק את התשתית הקונספטואלית שעליה נשענה האימפריה המצרית.⁸

מכת הארבה: התמוטטות הבעלות על הטבע

מכת הארבה הגיעה לאחר התראה חמורה שזעזעה אפילו את חצר המלכות של פרעה. עבדי פרעה, למודי ניסיון משבע המכות הקודמות, פונים לאדונם בשאלה רטורית נוקבת: “הטרם תדע כי אבדה מצרים?”.¹ הארבה המקראי מתואר ככוח טבע הרסני שאין לו תקדים, המכסה את “עין הארץ” ואוכל את שארית הפליטה שהותיר הברד.¹ המכניזם של המכה מדגיש את חוסר האונים האנושי מול פגעי הטבע המנוהלים בהשגחה אלוהית. הארבה אינו רק נזק חקלאי; הוא מחשיך את הארץ ומבטל את האפשרות לראות את הקרקע, ובכך מסמל את אובדן הבעלות של פרעה על משאביו.³

מכת חושך: הבידוד הקיומי והתיקון החברתי

מכת החושך מציגה פנומנולוגיה ייחודית של סבל. התורה מתארת חושך כפול: בשלושת הימים הראשונים שרר חשיכה שבה “לא ראו איש את אחיו”, ובשלושת הימים האחרונים החושך נעשה סמיך וממשי עד כדי כך ש”לא קמו איש מתחתיו”.¹ המפרשים עומדים על כך שעוביו של החושך היה כעובי “דינר זהב”, רמז לכך שהמרדף אחרי הממון והאגו מעוור את עיני האדם מלראות את זולתו.¹³

הניתוח המוסרי של מכה זו חושף כי החושך האמיתי אינו העדר פוטונים, אלא העדר אמפתיה. כאשר “איש לא ראה את אחיו”, החברה מתפוררת ואינה מסוגלת לקום לפעולה קולקטיבית.¹³ לעומת זאת, אצל בני ישראל שרר אור, משום שהיו “כאיש אחד בלב אחד”.⁵ חוסן חברתי זה הוא שאפשר להם לזכות להארה אלוהית גם בתוך המציאות המצרית המדכאת.

סוגיית הבחירה החופשית והכבדת לב פרעה

אחד הצירים המחשבתיים המרכזיים בפרשה הוא המתח בין הבחירה החופשית של האדם לבין ההתערבות האלוהית בנפשו: “כי אני הכבדתי את לבו”.⁶ השאלה התאולוגית המטרידה את פרשני המקרא לדורותיהם היא כיצד ניתן להעניש את פרעה אם בורא עולם הוא זה שמנע ממנו לחזור בתשובה.¹⁵

הניתוח ההשוואתי בין גדולי המפרשים חושף גישות מובחנות בסוגיה זו:

1. שיטת הרמב”ם (הלכות תשובה ו’שמונה פרקים’): הרמב”ם מציג תפיסה שבה העונש על חטאים כבדים ומתמשכים הוא נעילת שערי התשובה. פרעה חטא מרצונו בחמש המכות הראשונות, ולכן במכות האחרונות נשללה ממנו הבחירה כעונש על רשעותו המופלגת, כדי שיוכל לקבל את מלוא הדין המגיע לו.¹⁵

2. שיטת הרמב”ן: הרמב”ן טוען כי הכבדת הלב נועדה למעשה לאזן את הבחירה החופשית. המכות היו כה עוצמתיות שפרעה היה נאלץ להיכנע מתוך פחד משתק, דבר שאינו מהווה חזרה בתשובה אמיתית. ה’ חיזק את לבו כדי שיוכל להחליט מתוך שיקול דעת חופשי ולא מתוך כפייה של הטבע.¹⁵

3. שיטת רבי יוסף אלבו (ספר העיקרים): הכבדת הלב התבטאה בכך שה’ נתן לפרעה “צדדין לתלות בהן”, כלומר אפשרות לפרש את המכות כמקרה טבעי, ובכך אפשר לו להישאר ברשעו אם יבחר בכך.¹⁵

קידוש החודש: מהפכת הזמן והחירות

המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל כעם, עוד בטרם יצאו ממצרים, היא מצוות קידוש החודש: “החודש הזה לכם ראש חודשים”.³ פעולה זו מסמנת את המעבר המהותי ביותר מעבדות לחירות. עבד אינו אדון לזמנו; זמנו שייך לאחר. בנתינת המצווה לקדש את החודש, הקדוש ברוך הוא מעניק לעם ישראל את הריבונות על הזמן.¹⁸

מצווה זו מדגישה את המושג “זמן סובייקטיבי”. בעוד שהשמש מייצגת את החוקיות הקבועה והבלתי משתנית של הטבע, הלבנה המתחדשת מסמלת את היכולת האנושית להתחדשות ולשינוי.⁹ המילים “החודש הזה לכם” מלמדות כי קידוש הזמן מסור בידי האדם ובית הדין. זהו בסיס תודעתי המפריד בין האמונה הישראלית לבין התפיסה האלילית של דטרמיניזם וגורל עיוור.¹⁸

הלכות קידוש החודש לפי הרמב”ם

בספרו “משנה תורה”, מקדיש הרמב”ם הלכות רבות לחישובים האסטרונומיים וההליכים המשפטיים של קידוש החודש:

• ראיית המולד: על עדים לבוא לבית הדין ולהעיד שראו את הלבנה בהתחדשותה.¹¹

• בית הדין: הסמכות לקדש את החודש נתונה אך ורק לבית דין מוסמך בארץ ישראל, המכריז על היום ה-30 כראש חודש או מעבר את החודש ל-31 ימים.¹¹

• סדר החודשים: חודש ניסן נקבע כראש לסדר מנין החודשים, כעוגן נצחי לזכירת הגאולה.¹

קרבן הפסח: שבירת האלילות המצרית וכינון הברית

לקראת המכה העשירית, מצטווים בני ישראל על קרבן הפסח. לקיחת השה, שהיה אלוהי מצרים, והחזקתו קשור למיטה במשך ארבעה ימים (מי’ בניסן ועד י”ד) דרשה גבורה אמונית עצומה.³ פעולה זו הייתה בבחינת שחיטת ה”אליל” של הנוגש המצרי לעיניו.¹²

מריחת הדם על המשקופים והמזוזות נועדה להבדיל בין בתי ישראל לבתי מצרים. אף שהבורא אינו זקוק לסימנים, הדם היה “אות לכם” – ביטוי חיצוני למחויבות הפנימית ולברית שנכרתה באותו לילה בין העם לאלוהיו.¹ ה”פסיחה” של ה’ על בתי ישראל אינה רק דילוג פיזי, אלא הגנה והשראת שכינה בתוך הבית היהודי, שהפך באותו לילה למעין מזבח.⁷

מכת בכורות והיציאה בחיפזון

מכת בכורות היא המכה היחידה המיוחסת ישירות לקדוש ברוך הוא: “ועברתי בארץ מצרים… אני ה'”.⁷ בחצות הלילה, ברגע המעבר בין יום ללילה, הוכה כל בכור מצרי, מהארמון ועד לבית האסורים.³ מכה זו מוטטה סופית את חומות ההתנגדות של פרעה, שקם בלילה וגירש את בני ישראל מארצו.³

היציאה התרחשה בחיפזון כה גדול עד שהבצק של בני ישראל לא הספיק להחמיץ, וזהו המקור למצוות אכילת מצה.³ עם ישראל יצא “ביד רמה”, לא כעבדים בורחים אלא כעם משוחרר הנושא עמו רכוש גדול – כפי שהובטח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים.¹

הערב רב: האתגר שבקליטה

אל בני ישראל הצטרף ה”ערב רב” – קבוצת מצרים ונוכרים שהתרשמו מהניסים וביקשו להסתפח לעם ישראל.¹ משה רבינו קירבם מתוך תקווה להעלותם תחת כנפי השכינה, אולם המקורות מציינים כי בטווח הארוך הם היוו גורם מתסיס שהוביל לתלונות ולחטאים במדבר.²⁸ מן ההיבט המוסרי, הצטרפותם מעידה על עוצמת הפרסום של שם ה’ בעולם באותה עת, אך גם על המורכבות שבבניית זהות לאומית מגובשת.²⁸

מצוות התפילין: זיכרון יציאת מצרים בגוף ובנפש

בסיום הפרשה מופיעה מצוות תפילין כאמצעי להנצחת הגאולה בחיי היום-יום של כל יהודי: “והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך”.³ התפילין מכילות ארבע פרשיות, שתיים מתוכן מופיעות בפרשת בא (“קדש לי כל בכור”, “והיה כי יביאך”).³

המכניזם של המצווה פועל בשני מישורים:

• תפילין של יד: מונחות כנגד הלב, לסמל את שעבוד הרגשות והתאוות לעבודת הבורא. הזרוע היא כלי המעשה, והנחת התפילין עליה מעידה כי כל פעולה בעולם הזה צריכה להיות מכוונת לשם שמים.²⁰

• תפילין של ראש: מונחות כנגד המוח, מקום משכן המחשבה והתודעה. זהו הזיכרון שצריך להנחות את שיקול הדעת האנושי, מתוך הכרה בריבונות האלוהית שהתגלתה ביציאת מצרים.²⁰

הרש”ר הירש מדגיש כי התפילין אינן רק סמל, אלא הן מחייבות את האדם להפוך את כל ישותו – הרוחנית והמעשית – לביטוי של תורת ה’.²⁰

קדושת הבכורות ופדיון הבן: ריבונות על החיים

מצווה נוספת המשתלשלת ממכת בכורות היא קדושת הבכורות. כיוון שה’ הציל את בכורי ישראל, הם שייכים לו מבחינה חוקית ורוחנית.¹ קדושה זו חלה על האדם (בכור לאמו), על הבהמה הטהורה ועל פטר חמור.³

הלכות פדיון הבן לפי ספר החינוך

ספר החינוך (מצווה שצ”ב) מפרט את יסודות המצווה:

• החייבים במצווה: האב חייב לפדות את בנו הבכור מן הכהן.³¹

• זמן הפדיון: משימלאו לתינוק שלושים יום, כיוון שאז יצא מכלל נפל.³¹

• ערך הפדיון: חמישה סלעים של כסף טהור או שווים במטלטלין (למעט קרקעות ועבדים).³¹

• משמעות רוחנית: פדיון הבן מזכיר לאדם שגם היקר לו מכל – בנו בכורו – אינו שייך לו לחלוטין, אלא הוא נשמה שהופקדה בידו מאת הבורא.³¹

דברי מוסר ופנינים מפרשני הפרשה

הפרשנות החסידית והמוסרית על פרשת בא שופעת תובנות הנוגעות לחיי הנפש של האדם המודרני. “בירור ניצוצות הקדושה” שעליו מדבר האור החיים הקדוש מלמד שגם במקומות האפלים ביותר (כמצרים) טמונים כוחות חיוביים שיש לחלץ ולהעלות לקדושה.³⁶

ה”כלי יקר” עומד על חשיבות הדיאלוג הבין-דורי בפרשה. ארבעת הבנים המוזכרים בהגדה נלמדים מפסוקי הפרשה, והתורה מלמדת שיש להתאים את המסר החינוכי לכל ילד לפי רמתו וסגנונו – מחכם ועד זה שאינו יודע לשאול.¹⁰ ה”הגדה” היא מלשון “למשוך את הלב”, וזהו סוד החינוך היהודי: לא רק העברת מידע, אלא יצירת זיקה רגשית וחיבור פנימי לסיפור הגאולה.³⁷

סיפור עם מוסר השכל: הכוח שבנתינה מעבר לחובה

מסופר על אישה שהגיעה אל רב גדול בבכי, לאחר שנים רבות של ציפייה לילדים שלא נענתה. היא ביקשה ברכה, אך הרב השיב לה במילים שנשמעו כסטירת לחי: “בתי, עליך לדעת שהקדוש ברוך הוא אינו חייב לך דבר. הוא לא חייב לתת לך חיים, לא פרנסה ולא ילדים”.¹⁴ האישה קפאה במקומה, אך הרב המשיך ברכות: “אולם, יש סוד גדול בעולם. אם אדם עושה למען הקדוש ברוך הוא ולמען זולתו דברים שהוא אינו חייב לעשות – מעבר לשורת הדין, בחסד מופלג – אז גם הקדוש ברוך הוא נוהג עמו במידה כנגד מידה ועושה למענו דברים שהוא ‘כביכול’ אינו חייב, ומשנה עבורו את סדרי הטבע”.¹⁴

האישה קיבלה את הדברים ללבה. היא החלה להקדיש את זמנה הפנוי להתנדבות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, מעשה שלא נדרש ממנה מצד שום חובה הלכתית יבשה. היא נתנה את לבה ונשמתה למי שאין להם. חלפה שנה, ובאופן פלאי שנוגד את כל התחזיות הרפואיות, נולדה לה בתה הראשונה.¹⁴ מוסר ההשכל המשתלב עם אור הגאולה בפרשת בא הוא שהחירות האמיתית מתגלה כשאדם משתחרר מהמחשבה של “מגיע לי” ועובר לעולם של “מה אני יכול לתת מעבר לחובתי”.

סיכום התובנות ומבט לעתיד

פרשת בא מניחה את אבני הפינה של הבניין הלאומי היהודי. היא מלמדת כי החירות איננה רק פריקת עול, אלא היא קבלת עול מלכות שמים מרצון. המעבר מהשעבוד לפרעה לשירות האלוהי הוא המבטיח את קיומו הנצחי של העם.⁵

יציאת מצרים אינה אירוע שהסתיים לפני אלפי שנים; היא תהליך נפשי ורוחני שמתרחש “בכל דור ודור”.⁵ הפרשה קוראת לכל אדם לצאת מה”מצרים” הפרטיים שלו – מההרגלים המצמצמים, מהפחדים ומהאנוכיות – אל המרחב האלוהי של תורה ומצוות, שבו האור דולק תמיד במושבותם של ישראל.⁵

מפתח מילות: פרשת בא, יציאת מצרים, עשר המכות, מכת בכורות, קידוש החודש, קרבן פסח, תפילין, פדיון הבן, בחירה חופשית, הכבדת לב פרעה, מצווה ראשונה, הגדה של פסח, ארבעה בנים, חמץ ומצה, חירות עולם, מוסר השכל, ערב רב.

האשתגים: #פרשת_בא #יציאת_מצרים #הלכה_ומוסר #פרשת_השבוע #תורה #פסח #חירות #יהדות #מדרש #רמב_ם #רמב_ן #אור_החיים #תפילין #קידוש_החודש #חינוך

תגיות: פרשת בא, יציאת מצרים, עשר המכות, מכת בכורות, מכת ארבה, מכת חושך, קידוש החודש, קרבן פסח, הלכות פדיון הבן, מצוות תפילין, בחירה חופשית, הכבדת לב פרעה, הגדת לבנך, מצה, חמץ, מוסר, סיפור עם מוסר השכל, אהבת ישראל, אחדות, זמן סובייקטיבי, רש”י, רמב”ם, רמב”ן, אור החיים, כלי יקר.

למעבר לגוגל דרייב לחץ כאן {כולל ארכיון}

          עזרה  |  ניתן להוריד ואו רק לצפות בעלון

חדש! (מתעדכן 3-4 פעמים בשבוע ימים ב’, (ד’), ה’,  ו’ ב”נ) חדש!

על מנת לקבל את העדכון האחרון, ממולץ ללחוץ על כפתור הסנכרון