

פרשת ויגש מהווה את נקודת השיא הדרמטית והרגשית ביותר במחזור סיפורי יוסף ואחיו, סיפור המקיף כארבעה-עשר פרקים וכמעט 28% מספר בראשית כולו.1 הפרשה פותחת בעימות חזיתי בין שתי דמויות מפתח המייצגות שני אבות טיפוס של הנהגה בעם ישראל: יהודה, הערב והמנהיג בפועל של השבטים, ויוסף, המשנה למלך מצרים שזהותו נסתרת עדיין מאחיו. המפגש הזה, המתואר בפסוק “ויגש אליו יהודה”, אינו רק תנועה פיזית במרחב הפוליטי המצרי, אלא הוא מסמל התנגשות רוחנית ותרבותית עמוקה בין “שור” ל”אריה”, כפי שמתארים המדרשים, התנגשות שתיפתר רק ברגע הגילוי המרעיש “אני יוסף”.2 ניתוח מעמיק של הפרשה חושף רבדים של הנהגה, תשובה, השגחה אלוהית ומוסר אנושי, השזורים בתוך מסגרת הלכתית הדוקה המלווה את עם ישראל עד היום.
נאומו של יהודה נחשב לאחת מפסגות הרטוריקה המקראית, אך מעבר ליופיו הספרותי, הוא מבטא את המהפך המוסרי שעברו האחים מאז מכירת יוסף. יהודה ניגש אל יוסף בביטחון אך בענווה, תוך שהוא מוכן לשלוש אפשרויות: מלחמה, פיוס או תפילה.4 הוא פורש בפני השליט המצרי את השתלשלות האירועים מנקודת המבט המשפחתית, תוך הדגשה חוזרת ונשנית של הקשר הסימביוטי בין יעקב לבנימין: “ונפשו קשורה בנפשו”.6
העוצמה המרכזית בנאום יהודה טמונה בנכונותו להקרבה עצמית. יהודה, שערב לבנימין בפני אביו, מציע כעת להפוך לעבד במקום האח הצעיר: “ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני”.8 חוקרי המקרא וחז”ל מצביעים על כך שזהו התיקון המושלם לחטא המכירה; בעבר יהודה היה זה שהציע למכור את יוסף לעבד כדי להרוויח מכך (“מה בצע”), ואילו כעת הוא מוכן לאבד את חירותו שלו כדי להציל אח.1
| תכונת הנהגה | ביטוי ביהודה | ביטוי ביוסף |
| מקור כוח |
מלכות, אריה, כוח הדיבור וההודאה 3 |
משנה למלך, שור, כוח המעשה והכלכלה 3 |
| אחריות |
ערבות אישית למשפחה ולבנימין 1 |
אחריות לאומית וכלל-עולמית למזון 8 |
| תיקון |
חזרה בתשובה על חטא המכירה 9 |
הפיכת הרעה לטובה באמצעות אמונה 2 |
ההתנגשות בין יוסף ליהודה מתוארת במדרש תנחומא כמאבק בין שור לאריה.3 מלאכי השרת יורדים לראות את המחזה, שכן מדובר בוויכוח רוחני עמוק על הדרך שבה יש להנהיג את עם ישראל בגלות. יוסף מייצג את הגישה הממלכתית, השלטונית, המשולבת בתוך המערכת העולמית, בעוד יהודה מייצג את האחריות הפנימית, את כוח התשובה ואת הקשר הבלתי אמצעי לאב.3
רגע השיא שבו יוסף אינו יכול להתאפק יותר ומתוודע לאחיו הוא אחד הרגעים המטלטלים ביותר בתולדות האנושות.1 יוסף מצווה “הוציאו כל איש מעלי”, ובכך הוא מסכן את חייו באופן ממשי; לו היו האחים תוקפים אותו כשהוא לבדו, לא היה מי שיגן עליו.14 אולם, רגישותו של יוסף לכבודם של אחיו גוברת על דאגתו לביטחונו האישי. הוא לא יכול היה לסבול שהמצרים יראו את אחיו בבושתם כאשר תתגלה האמת.14
הכרזתו של יוסף, “אני יוסף, העוד אבי חי?”, גרמה לאחים לבהלה שאין כדוגמתה: “ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו”.6 רבי אבא ברדלא לומד מכאן מוסר השכל נצחי ליום הדין: אם בפני יוסף, שהיה קטנם של שבטים, לא יכלו האחים לענות מרוב בושה ותדהמה, על אחת כמה וכמה שלא יוכל האדם לענות לקדוש ברוך הוא ביום התוכחה.15
התוכחה של יוסף הייתה “מיניה וביה” – מתוך דבריהם שלהם. יוסף רמז להם: אתם דואגים כעת לאבא וטוענים שלא יוכל לשאת את אובדן בנימין, אך היכן הייתה הדאגה הזו כשמכרתם אותי?.15 למרות זאת, יוסף ממהר להרגיע את אחיו ולהסיר מהם את נטל האשמה. הוא מסביר להם שכל המהלך היה חלק מתוכנית אלוהית להצלת המשפחה: “כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם”.4 זוהי הוכחה לגדלותו של יוסף, המכונה “צדיק” לא רק בשל שמירת הברית, אלא בשל יכולתו לסלוח ולהבין שאין מקריות בעולם והכל מכוון מלמעלה.13
עם הירידה למצרים, התורה מונה בפירוט את שמות בני ישראל הבאים מצרימה.16 המנין הכולל המצוין הוא שבעים נפש, מספר החוזר על עצמו במקומות שונים בתורה ומסמל את היסוד של עם ישראל העומד כנגד שבעים אומות העולם.17
| חלוקת המנין | מספר נפשות | הערות והרחבות |
| בני לאה | 33 |
כולל את דינה, ובחישוב חסר אחד שהושלם על ידי יוכבד או יעקב 17 |
| בני זלפה | 16 |
צאצאי השפחה שהפכו לשבטי י-ה 17 |
| בני רחל | 14 |
כולל את יוסף ושני בניו שהיו כבר במצרים 8 |
| בני בלהה | 7 |
השלמת המנין הכולל 17 |
| סה”כ | 70 |
המספר המכונן המקביל לשבעים זקני הסנהדרין 17 |
אחד הקשיים הידועים בחישוב הוא שבפירוט השמות מופיעים רק 69 איש. חז”ל מציעים כמה פתרונות לכך. הפירוש המפורסם ביותר הוא שיוכבד בת לוי נולדה “בין החומות”, ממש ברגע הכניסה למצרים, ובכך השלימה את המנין.17 פתרון אחר מציע שיעקב עצמו נמנה במנין, או שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הצטרף אליהם להשלים לשבעים, כפי שנאמר “אנכי ארד עמך מצרימה”.4
בתוך רשימה זו בולטת דמותה המסתורית של שרח בת אשר.20 המדרשים מתארים אותה כאישה חכמה שזכתה לאריכות ימים מופלגת, ושימשה כשומרת המסורת והבטחות הגאולה.21 היא זו שבישרה ליעקב שיוסף חי בנגינה עדינה בכינור, כדי שנפשו לא תפרח מהבשורה הפתאומית, והיא זו שגילתה למשה רבנו היכן טמון ארונו של יוסף בנילוס בעת היציאה ממצרים.23
לפני צאת האחים חזרה לכנען, יוסף מזהיר אותם באזהרה קצרה אך טעונה: “אל תרגזו בדרך”.25 פסוק זה משמש מקור להלכות והנהגות רבות הנוגעות ללימוד תורה ולהתנהגות בזמן מסע.
איסור עיון מעמיק בדרך: רש”י, בהסתמך על הגמרא במסכת תענית, מסביר שיוסף ביקש מהם שלא יעסקו בדבר הלכה הדורש עיון רב, שמא יטעו בדרך מרוב ריכוז.25 מאידך, אסור ללכת בדרך ללא דברי תורה כלל, ולכן ההלכה מבחינה בין “למיגרס” (לימוד בקיאות) שמותר ואף חובה, לבין “לעיוני” (לימוד מעמיק) שעלול לסכן את המהלך בדרך.25
מניעת מריבות והאשמות: במישור המוסרי, יוסף חשש שהאחים יתחילו להאשים זה את זה באחריות למכירתו כעת כשהאמת התגלתה. “אל תרגזו” פירושו – אל תתנו למתח ולחרטה להפוך למריבה אחים.26
הנהגות פיזיות: חז”ל לומדים מהפסוק גם אזהרות בריאותיות וביטחוניות: שלא לפסוע פסיעה גסה המזיקה למאור העיניים, ולהיכנס לעיר המקלט (או למקום הלינה) בעוד השמש זורחת כדי להימנע מסכנות הלילה.25
הקשר בין העגלות ששלח יוסף ליעקב לבין המצווה של “עגלה ערופה” מדגיש את חשיבות מצוות הלוויה.29 יוסף רמז לאביו שהוא עדיין זוכר את הסוגיה האחרונה שלמדו יחד – אחריות המנהיגות על שלום האדם היוצא לדרך.13 זהו מסר עמוק על כך שהתורה אינה רק ידע תאורטי, אלא היא המלווה את האדם גם בבור הכלא המצרי וגם בארמון המלכות.13
בזמן שיעקב ומשפחתו מתיישבים בארץ גושן, יוסף ממשיך לנהל את כלכלת מצרים בעיצומו של הרעב הכבד.8 המדיניות הכלכלית שיוסף מוביל היא מרחיקת לכת: הלאמת הכסף, המקנה ובסופו של דבר האדמות והאנשים עבור פרעה.16
למרות שמדיניות זו עשויה להיראות ריכוזית ונוקשה, המפרשים מסבירים את המניעים העמוקים וההומניים של יוסף. יוסף העביר את האוכלוסייה המצרית מעיר לעיר כדי למנוע מאחיו את תחושת הזרות.14 כיוון שכל המצרים הפכו ל”נודדים” על אדמתם שאינה שלהם עוד, האחים לא נתפסו כחריגים. יתרה מכך, יוסף הנהיג מערכת מיסוי של 20% (חומש) בלבד, בעוד 80% מהיבול נותרו בידי העם לזרע ולמאכל.2 זו הייתה הצלה כלכלית שמנעה אנרכיה ומוות ברעב, תוך שמירה על כבודם של הכהנים המצרים שקיבלו חוק קבוע מהמלך.8
הבעל שם טוב הקדוש ורבי נחמן מברסלב דורשים את הפסוק “ויגש אליו יהודה” כמטאפורה לפנייה של כל יהודי אל השם יתברך.4 המילים “בי אדוני” מתפרשות כהכרה בכך שכל כוחו של האדם נובע מהאל: “כוחך בי”.4 אדם עלול לחשוב שאם השם נותן לו כוח, הוא פטור מאחריות על חטאיו, אך יהודה מלמד אותנו שדווקא מתוך הכרה זו יש לבקש סליחה ולתקן את המידות.4
סיפור עם מוסר השכל:
מסופר על חסיד אחד שהגיע לרבו כשהוא מלא רגשות אשם וטינה על עוול שנעשה לו. הרבי הפנה אותו לסיפורו של יוסף הצדיק בפרשת ויגש. “ראה,” אמר הרבי, “יוסף היה יכול לנהל את כל מצרים מתוך נקמה. הוא היה יכול להוכיח את אחיו בבוטות ולהזכיר להם כל רגע בבור. אך יוסף בחר לראות את ‘היד האלוהית’ שמאחורי הסבל.”
הרבי הוסיף שיוסף נהג במידת ה”עין הטובה” לא רק כלפי אחיו, אלא גם כלפי המציאות כולה.14 הוא פיצה את אחיו בחליפות שמלות כנגד קריעת בגדיהם, ודאג להם למחיה בכבוד.14 המוסר העולה מכאן הוא שכאשר אדם מצליח להתעלות מעל העלבון האישי שלו ולראות את התמונה הגדולה, הוא הופך להיות “משביר” – מקור של שפע וברכה לכל סביבתו.6
דוגמה מודרנית לכך מובאת על ר’ ציון סויד ז”ל, שנהג להגיש חצי כוס תה בלבד לכל הלומדים בבית המדרש כדי שלא לבייש שני לומדים שידיהם רעדו. הרגישות העילאית הזו לכבוד הזולת היא ההמשך הישיר של הנהגת יוסף שהוציא את כל אנשיו מהחדר כדי לא לבייש את אחיו.14
פרשת ויגש מלמדת אותנו שדווקא מתוך רגעי השפל העמוקים ביותר – הגלות, הרעב והסכסוך המשפחתי – צומחת הישועה. האחדות בין יהודה ליוסף היא התשתית לבניית עם ישראל כעם של ערבים זה לזה.
השגחה וביטחון: אין מקריות בעולם. גם מעשים רעים של בני אדם יכולים להפוך לכלים של השגחה לטובה.13
אחריות מנהיגותית: הנהגה נמדדת ביכולת להקריב את הנוחות האישית למען הכלל, כפי שעשה יהודה.1
רגישות לזולת: כבוד האדם, גם זה שפגע בנו, הוא ערך עליון שדוחה שיקולים אחרים.14
תשובה מעשית: חזרה בתשובה אינה רק חרטה בלב, אלא עמידה בניסיון דומה ופעולה הפוכה מהחטא המקורי.1
הפרשה מסתיימת בהבטחה האלוקית ליעקב “אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה”.10 זהו סוד הקיום היהודי – גם בתוך החשיכה של מצרים, השכינה נמצאת עם ישראל, ומתוך הירידה תצמח העלייה הגדולה.
פרשת ויגש, יוסף הצדיק, יהודה, בנימין, יעקב אבינו, שבעים נפש, גלות מצרים, ערבות הדדית, השגחה פרטית, עגלה ערופה, סרח בת אשר, יוכבד, תשובה, הנהגה, כלכלת יוסף.
#פרשת_ויגש #יוסף_ואחיו #יהודה_ויוסף #תורה #יהדות #מוסר #הלכה #מדרש #חז”ל #פרשת_השבוע #אחדות #סליחה #השגחה #ישראל #מצרים
#ויגש #יוסף #יהודה #בראשית #תשובה #אמונה #מנהיגות #ערבות #שבעים_נפש #סיפור_יהודי #שבת_שלום #פרשה #רוחניות #תורה_וחיים






