1. לחץ כאן30 גליונות |
2. לחץ כאן106 עלונים |
3. לחץ כאן139 גליונות |
4. לחץ כאן96 עלונים |
התמונה לקוחה מעלון ‘המאור שבתורה’
הורדת כל עלוני הפרשת השבוע
פרשת ויקהל פותחת בתיאור משה רבנו המקהיל את בני ישראל ומצווה אותם על בניית המשכן. לאחר חטא העגל, נדמה היה שהקשר בין עם ישראל לה’ נפגע ללא תקנה, אך הפרשה מוכיחה אחרת: התורה מלמדת אותנו שהדרך לשיקום ולקרבה מחודשת היא מעשה משותף למען הקדושה.
אך מה באמת מסתתר מאחורי הציווי על המשכן? האם מדובר רק במבנה פיזי, או שיש כאן מסר עמוק יותר – מסר שרלוונטי גם לחיינו היום?
בעיירה קטנה בפולין חי רבי יצחק, איש חסד מופלא, שהנהיג את קהילתו בתקופות קשות. באחד החורפים הקשים, קרסה תקרת בית הכנסת מהשלג הכבד. התושבים התאספו בבהלה – היכן יתפללו?
רבי יצחק לא איבד עשתונות. הוא קרא לכל אנשי העיירה להתאסף ואמר להם:
“בית הכנסת איננו קירות וגג. הוא הלבבות שלנו המתאחדים יחד!”
הוא ארגן את כולם, וכל אחד תרם כפי יכולתו – אחד בכסף, אחד בעבודה, ואחרים בתפילות. תוך חודשים ספורים, בית הכנסת נבנה מחדש, אך הפעם הוא לא היה רק מבנה – הוא היה סמל לאחדות הקהילה.
כך גם בפרשת ויקהל – המשכן נבנה מהתנדבותם של העם. התורה מדגישה שכל אחד ואחת תרמו כפי יכולתם, חלק בזהב ובכסף, וחלק בעבודה פיזית. המסר הוא ברור: בית ה’ נבנה רק כאשר העם מאוחד ומעניק באהבה.
הרמב”ן מסביר כי המשכן לא היה רק מקום לשכינה, אלא שיקוף של הנפש היהודית. כשעם ישראל חטא בעגל, נדמה היה שהם התרחקו מה’. אך כאן באה התורה ומלמדת אותנו עיקרון חשוב: הקדושה אינה תלויה בשלמות, אלא בנכונות לתקן ולבנות מחדש.
גם אנחנו חווים עליות ומורדות בחיים. לעיתים אנו חשים רחוקים מהמטרה, אך פרשת ויקהל מזכירה לנו שהדרך לתיקון מתחילה במעשה קטן אחד של התחברות לטוב.
פעם היה חכם גדול שנתן לתלמידו מנורה יקרה ואמר לו: “שמור עליה היטב, כי היא מסמלת את נשמתך.”
יום אחד, המנורה נשברה. התלמיד נבהל ורצה לברוח מהחכם, אך בסוף חזר וביקש סליחה. החכם חייך ואמר:
“כעת המנורה שלך יקרה יותר, כי למדת כיצד לתקן.”
מעניין שהתורה פותחת את הפרשה בציווי על השבת, עוד לפני תיאור עבודת המשכן:
“ששת ימים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'”.
מדוע הציווי על השבת קודם למשכן?
כי התורה מלמדת אותנו שהעשייה חייבת להיות מאוזנת עם מנוחה רוחנית.
גם כאשר אנו עסוקים בבניית “משכן” – קריירה, משפחה, חיי חברה – עלינו לזכור לעצור, להיטען בכוחות חדשים, ולהזכיר לעצמנו למה בכלל אנו בונים.
מסופר על יהודי עשיר ששאל את הרב: “מדוע צריך לשמור שבת? אני עובד קשה כל השבוע, למה לנוח דווקא ביום הזה?”
ענה לו הרב: “השבת היא כמו עוגן לספינה. היא לא רק מונעת ממך להיסחף, אלא נותנת לך כיוון אמיתי.”
פרשת ויקהל מלמדת אותנו שלושה עקרונות לבניית “משכן” פנימי בחיינו:
פרשת ויקהל מזכירה לנו כי הקדושה אינה נמצאת רק במקומות פיזיים, אלא בלבבות שלנו, בעשייה משותפת, ובהשקעה בטוב. אם נדע לשלב נתינה, תיקון ושבת בחיינו, נוכל לבנות משכן קטן בכל מקום שבו אנו נמצאים.
תגיות, מילות מפתח, האשתג:
ויקהל, פרשת השבוע, משכן, אחדות, צדקה, נתינה, תיקון, שבת, רוחניות, חטא העגל, חכמת התורה, עבודת ה’, #פרשת_ויקהל, #לבנות_משכן, #תורה_לחיים, #שבת_קדושה, #אחדות_ישראל, #תיקון_הלב
פרשת ויקהל פותחת בתיאור כינוס בני ישראל על ידי משה רבנו, שמזכיר להם את מצוות שמירת השבת ומצווה אותם על הבאת תרומות למשכן. בני ישראל נענים לקריאה ומביאים זהב, כסף, נחושת, בדים יקרים, עורות, אבנים טובות ועוד. הם מביאים בהתלהבות כה רבה, עד שמשה נאלץ להפסיק את התרומות מפני ריבוין.
כמו כן, התורה מתארת את בניית המשכן בפועל על ידי בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, שנבחרו בשל חכמתם האלוקית. הם מובילים את האומנים בבניית הכלים, היריעות, הפרוכת, המזבחות, הכיור ושאר מרכיבי המשכן.
הפרשה פותחת במילים:
“וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” – “ויאסוף משה את כל עדת בני ישראל” (שמות ל”ה, א’)
חז”ל מלמדים אותנו שהכוח הגדול ביותר של עם ישראל הוא האחדות. כאשר בני ישראל פועלים יחד, למען מטרה קדושה, הם מסוגלים לברוא עולם של קדושה ולמשוך את השכינה אליהם.
🔹 מוסר השכל: עם ישראל נקרא “כאיש אחד בלב אחד”. כאשר אדם פועל רק למען עצמו, הצלחתו מוגבלת, אך כאשר הוא חובר לאחרים – הכוח גדל פי כמה. בדיוק כפי שהמשכן נבנה רק כשהעם התאחד סביבו, כך גם כל בניין רוחני דורש שיתוף פעולה, אהבה ונתינה הדדית.
מיד לאחר כינוס העם, משה רבנו חוזר ומדגיש את מצוות השבת:
“שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'” (שמות ל”ה, ב’)
חז”ל מסבירים שהדבר נועד ללמד אותנו שהשבת קודמת אפילו לבניית המשכן. השבת אינה רק יום מנוחה, אלא הצהרה אמונית – “ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש”.
🔹 מוסר השכל: במירוץ החיים, קל לאבד את האיזון ולשקוע ברדיפה אחר ההישגים החומריים. השבת מזכירה לנו לעצור, להתחבר למשפחה, לנשמה ולבורא. גם במעשה המשכן, שהיה מקודש כל כך, התורה מבהירה: השבת מעל הכל.
הפסוקים מתארים כיצד בני ישראל הביאו את תרומתם למשכן בהתלהבות עצומה:
“וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכָל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ” (שמות ל”ה, כ”א)
הנתינה לא נבעה מהכרח או חובה, אלא מתוך רצון טהור להשתתף בבניית מקום השראת השכינה. בסופו של דבר, החכמים נאלצו להפסיק את הבאת התרומות, מפני שהיו יותר מדי!
🔹 מוסר השכל: נתינה אמיתית אינה מבוססת על כמות, אלא על כוונה. כאשר אדם נותן מהלב, אפילו מעט – הדבר בעל ערך עצום בעיני ה’.
בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך נבחרים להוביל את מלאכת המשכן, מכיוון שהם לא רק בעלי כישרון, אלא גם בעלי “חכמת לב”. התורה מתארת כיצד הם קיבלו חכמה אלוקית, שאפשרה להם לדעת בדיוק כיצד לבצע את המשימה הקדושה.
🔹 מוסר השכל: הכישרון והידע הם חשובים, אך לא פחות מכך – הכוונה, המסירות והרגש. חכמת הלב היא היכולת להשתמש בכישרון לטובה, מתוך ענווה ומתוך חיבור לקדושה.
בעיירה יהודית קטנה חי סנדלר בשם שמעון. פרנסתו הייתה דלה, אך ליבו היה רחב. יום אחד שמע שהגבאי אוסף כסף לבניית בית הכנסת החדש. שמעון פתח את ארנקו וגילה שיש לו רק מטבע אחת בודדה.
“מה כבר תעזור מטבע אחת?” הוא תהה, אך לבסוף החליט לתת אותה מכל הלב.
חלפו שנים, ובית הכנסת נבנה לתפארת. יום אחד הגיע לעיירה תלמיד חכם, שסיפר לאנשי המקום:
“כשבדקו בשמיים את בית הכנסת שלכם, ראו שהוא מחזיק מעמד לא בזכות התרומות הגדולות – אלא בזכות המטבע הבודדת שנתנה מכל הלב!”
🔹 מוסר השכל: לא הכמות קובעת, אלא הכוונה. אפילו מעשה קטן, שנעשה באהבה ובאמונה, יכול להקים עולמות של קדושה.
✅ שמירת השבת – 39 מלאכות האסורות בשבת נלמדות מהמלאכות שנעשו במשכן.
✅ הלכות צדקה ותרומה – חשיבות הנתינה מתוך נדיבות הלב.
✅ בניית מקדש מעט – בית הכנסת כמקום השראת שכינה בזמננו.
🔹 האחדות מעל הכל – כאשר עם ישראל פועל יחד, השכינה שורה בקרבו.
🔹 שבת קודש – נשמת היהדות – לפני כל מעשה, עלינו לזכור מה באמת חשוב.
🔹 נתינה אמיתית מגיעה מהלב – גם מעט, כאשר ניתן בכוונה טהורה, שווה המון.
🔹 חכמת הלב – הצלחה אמיתית משלבת כישרון עם מידות טובות וענווה.
פרשת ויקהל, אחדות ישראל, נדיבות הלב, בצלאל בן אורי, שמירת השבת, חכמת הלב, תרומת המשכן, נתינה מהלב, מלאכת המשכן, אהבת ישראל, תורה ומוסר, השראת השכינה, עלון עולם.
