1. לחץ כאן62 גליונות |
2. לחץ כאן92 עלונים |
3. לחץ כאן159 גליונות |
4. לחץ כאן90 עלונים |
התמונה לקוחה מעלון ‘המאור שבתורה’
הורדת כל עלוני הפרשת השבוע
“פרשת שקלים – נתינה בלב שלם”
פרשת שקלים, הנקראת לפני חודש אדר, עוסקת במצוות מחצית השקל, אותה תרמו בני ישראל למשכן ולבית המקדש. מצווה זו, שלכאורה נראית כפעולה טכנית של נתינה כספית, טומנת בחובה עומק רעיוני עצום. היא מלמדת אותנו על שותפות כלל-ישראלית, על אחריות הדדית ועל הכוח הטמון במעשה קטן של כל יחיד, אשר יחד עם מעשי הרבים יוצר שלמות רוחנית וכללית.
הציווי “זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל” (שמות ל’, י”ג) מבטא עיקרון ייחודי: אין הבדל בין עני לעשיר, בין חכם לפשוט – כולם שווים בתרומתם למקדש. הנתינה אינה מבוססת על יכולת כלכלית, אלא על השתייכות. כולם שותפים, כולם חלק מהשלם.
מחצית השקל מסמלת את הרעיון שאף אדם אינו שלם בפני עצמו – הוא רק “מחצית” הזקוקה לחברתה. היא מלמדת אותנו את ערכה של הקהילה, את חשיבות האחדות, ואת ההכרה כי עבודת ה’ היא משימה משותפת לכלל ישראל.
רבים רואים בצדקה ובתרומה חובה, אך תורתנו הקדושה מלמדת אותנו כי הנתינה צריכה לנבוע מאהבה ומהכרה בזכות הנתינה. זהו ההבדל בין אדם הנותן בלב חפץ לבין מי שתורם רק מתוך חובה. חז”ל מלמדים אותנו כי “יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית” (ויקרא רבה, לד). כלומר, הנותן הוא זה שמרוויח באמת – הוא זוכה להיות שותף במעשה של חסד.
פעם, בעיר קטנה, חי לו יהודי עני וצדיק בשם ר’ שמעון. אף על פי שמצבו הכלכלי היה דחוק, הוא לא ויתר על מצוות מחצית השקל. כל שנה היה חוסך פרוטה לפרוטה, עד שהגיע הזמן להפריש את מחצית השקל.
יום אחד, בדרכו לבית הכנסת כדי למסור את התרומה, ראה יהודי אחר רעב וקר, כמעט גווע ברעב. ר’ שמעון לא היסס – הוא נתן לו את מחצית השקל שלו. בלב כבד חשב: “איבדתי את זכותי לתרום למקדש, אך לפחות הצלחתי להציל אדם ממוות”.
בלילה נגלה אליו אליהו הנביא בחלום ואמר לו: “דע לך, מעשה הצדקה שלך היה שווה יותר מאלף מחציות השקל. הקב”ה רואה את כוונת הלב, ולא רק את הנתינה הפיזית”. למחרת בבוקר, הופתע ר’ שמעון לגלות כי מישהו הפקיד סכום נכבד בפתח ביתו, בדיוק כפול ממחצית השקל שנתן – רמז משמיים לכך שמי שנותן מכל הלב, לעולם לא מפסיד.
נתינה אינה הפסד, אלא השקעה. כאשר אדם נותן בלב שלם, מתוך אהבה ולא מתוך חובה בלבד, הוא לא רק מסייע לאחרים אלא גם משפיע על עצמו. מחצית השקל מלמדת אותנו כי בנתינה יש יותר מכסף – יש בה חיבור בין אדם לחברו, בין היחיד לכלל, ובין האדם לקב”ה.
קריאת פרשת שקלים לפני פורים איננה מקרית. כשם שמחצית השקל מבטאת אחדות והשתייכות, כך גם פורים מחבר את העם כולו: משלוח מנות, מתנות לאביונים ושמחה משותפת. מסר זה רלוונטי גם לימינו – ככל שנרבה בנתינה, כך נזכה לחיים של אחדות, ברכה ושפע.
פרשת שקלים, מחצית השקל, צדקה, נתינה בלב שלם, אחדות ישראל, הלכות צדקה, פרשת השבוע, גאולה, בית המקדש, מוסר השכל, סיפור חסידי, אהבת ישראל, תורה.
התורה מצווה שכל יהודי, ללא הבדל בין עשיר לעני, יתן מחצית השקל לבית המקדש:
“זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ” (שמות ל’, י”ג).
העובדה שהתורה קבעה סכום זהה לכל אדם מבטאת שני עקרונות חשובים:
הכסף שנאסף שימש לרכישת קרבנות הציבור, ובכך כל ישראל הפכו להיות שותפים בעבודת הקרבנות. המשמעות היא שלכל יהודי, גם אם הוא רחוק מהמשכן או מהמקדש, יש חלק בעבודת הקודש של האומה כולה.
חז”ל מספרים שהקב”ה “קדם שקליו לשקליו של המן”, כלומר, בזכות מצוות מחצית השקל הצלחנו לגבור על גזירת המן הרשע. זה מלמדנו כי הנתינה למען ה’ ולמען הכלל מחזקת את עם ישראל ומגינה עליו מכל צרה.
קריאת פרשת שקלים לפני פורים אינה מקרית. כשם שמחצית השקל מדגישה אחדות וערבות הדדית, כך גם מצוות פורים: משלוח מנות, מתנות לאביונים ומשתה משותף – כולן נועדו לחזק את תחושת השייכות והאחדות בעם ישראל.
