עלונים / גליונות – פרשת תזריע מצורע – תשפ”ו – להורדה ישירה

פרשת תזריענדמצורע

הלכה · מוסר · פירוש · סיפור ומשל

ממקורות ישראל הקדושים

נושא הפרשה בהרחבה

פרשת תזריע ופרשת מצורע הן שתי פרשיות הצמודות זו לזו בספר ויקרא, ובשנים רבות קוראים אותן יחד. שתי פרשיות אלה עוסקות בעיקר בנושאי הטומאה והטהרה, ובפרט בנגעי הצרעת – מחלה רוחנית המתבטאת בסממנים גופניים, ושהתורה ראתה בה עונש אלוהי על חטא הלשון ועל הגאווה.

פרשת תזריע פותחת בדיני האשה היולדת: הכתוב מפרט את תקופות הטומאה והטהרה של האשה לאחר לידה, ואת קרבנות הטהרה שעליה להביא לאחר מלאת ימי טהרתה. לאחר מכן עוברת הפרשה לעסוק בנגעי הצרעת: דיניה, סוגיה, וכיצד על הכהן לבדוק את הנגע ולקבוע אם האדם טמא או טהור.

פרשת מצורע ממשיכה בדיני הצרעת: כיצד מטהרים את המצורע לאחר שנרפא? מה הם הקרבנות שעליו להביא? מה הם הפולחנים הנדרשים? הפרשה גם מתארת נגעים בבגדים ובבתים – נגעי בתים ונגעי בגדים – ואת הדרך לטפל בהם. לבסוף דנה הפרשה בדיני הזב והזבה: טומאות הנגרמות מהפרשות גופניות.

חז”ל ראו בשתי פרשיות אלו יסוד מוסרי עמוק: הגוף האנושי הוא לבושה של הנשמה, וכל פגיעה רוחנית מקבלת ביטוי גופני. הצרעת היא הדוגמה המובהקת לכך: היא אינה מחלה גופנית רגילה אלא ביטוי חיצוני לפגם פנימי. לכן כל טיפולה הוא בתחום הרוחני – הכהן הוא הפוסק, לא הרופא.

המבנה הכללי של שתי הפרשיות מציג מהלך של: חטא ← עונש (צרעת) ← בדידות ועיון ← תשובה ← טהרה. מהלך זה הוא תבנית של תשובה שלמה, ולכן ראו גדולי ישראל בפרשיות אלו שיעור כלל ויסוד בדרכי החזרה בתשובה.

✦ ✦ ✦

דיני הלכה מן הפרשה

א. דיני היולדת

הפרשה פותחת: אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים (ויקרא יב, ב). מכאן למדו חז”ל את יסוד דיני ימי לידה, שהם חלק מדיני הנידה.

היולדת זכר טמאה שבעה ימים כימי נידתה, וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה. והיולדת נקבה תטמא שבועיים כנידתה, וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה (ויקרא יב, ב-ה)

הרמב”ם בהלכות איסורי ביאה (פרק ה) מבאר: ימי הלידה נחלקים לשני שלבים – ימי הטומאה שבהם האשה טמאה כנידה, וימי הטהרה שבהם דמים שרואה אינם מטמאים אותה. עם זאת, מן הגמרא (נידה לה ע”ב) למדנו שבזמן הגלות נהגו כל הנשים כזבות גדולות ולובשות לבנים שבעה ימים נקיים בכל ראיה, ודין זה נקבע להלכה לדורות.

השולחן ערוך (יורה דעה, סימן קצד) פוסק שלאחר לידה על האשה לשמור שבעה ימים נקיים ולספור כדין כל זבה גדולה, ולטבול במקווה כשרה. דין זה הוא מיסודות טהרת המשפחה שהוא עמוד מעמודות הבית היהודי.

ב. דיני הצרעת וחובת ביקור אצל הכהן

הכתוב אומר: והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים (ויקרא יג, ב). מכאן למדנו שאבחון הצרעת הוא בסמכות הכהן בלבד, ולא הרופא.

בעל ספר החינוך (מצווה קסט) כותב: שורש המצווה לדעת, שה’ יתברך גזר שיבוא המצורע לפני הכהן, כי הכהן הוא ממונה על עבודת ה’ ועל לימוד תורה ודיני טומאה וטהרה. ובא הכהן לבדוק ולדון, לא בגדר רפואה גופנית אלא בגדר משפט רוחני.

להלכה, פסק הרמב”ם (הלכות טומאת צרעת, פרק ט): כהן שראה את הנגע – אין הנגע מיטמא ולא מיטהר אלא בפיו. ואפילו היה הכהן בור ועם הארץ, חכם ישראל רואה עמו ומלמדו מה יאמר, והכהן אומר טמא או טהור. כלומר, הטומאה תלויה בדיבור הכהן, לא בידע הרפואי.

ג. דיני המצורע – בדד ישב

והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא. בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (ויקרא יג, מה-מו)

דין בדד ישב מחוץ למחנה הוא מן הדינים המיוחדים של המצורע. הגמרא במסכת ערכין (טז ע”ב) מבארת את טעם ההרחקה: המצורע ציער אחרים בלשון הרע וגרם פירוד בין איש לרעהו – לכן ייענש בהיות מורחק מן החברה ויהיה בדד, כדי שיתבונן ויחזור בתשובה.

הרמב”ן בפירושו לתורה מוסיף: ישיבתו בדד מחוץ למחנה אינה רק עונש, אלא גם סיוע לתשובה. בהיותו לבדו, הוא נאלץ להתבונן בדרכיו ולחפש את מקור חטאו. בדידות היא לפעמים הדרך הטובה ביותר לחזרה בתשובה אמיתית.

ד. טהרת המצורע – שני ציפורים

כאשר נרפא המצורע ובא להיטהר, מצווה התורה על טקס מיוחד: וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב (ויקרא יד, ד).

הטקס מתנהל כך: ציפור אחת נשחטת על מים חיים בכלי חרס, ואת הציפור השנייה, החיה, מטבילים בדם הציפור השחוטה ומשחררים לחפשי. ספר החינוך (מצווה קעג) מבאר: שתי הציפורים מסמלות את הלשון – אחת תישחט כסמל לכך שהמצורע צריך לשחוט את לשון הרע שלו, והשנייה תשוחרר כסמל לדיבור הטוב שיש לשחרר ולהשתמש בו מעתה ואילך.

הרב שמשון רפאל הירש בפירושו לתורה מוסיף יסוד עמוק: הציפור היא בעל החיים המדבר – ולכן דווקא ציפור היא סמל הלשון. שחיטת הציפור אינה עונש, אלא טקס כפרה המסמל שהמצורע מקבל עליו לשנות את דרכי דיבורו.

ה. נגעי בתים

הפרשה כוללת גם דין מיוחד: נגעי בתים. התורה אומרת: כי תבואו אל ארץ כנען ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם (ויקרא יד, לד). חז”ל במסכת ערכין מעירים: בגלל שהכנענים הסתירו אוצרות זהב בבתיהם לפני כניסת ישראל לארץ, גרם ה’ שהבתים יצטרעו, כדי שיצטרכו לפרק את הקירות ויגלו את האוצרות.

מדרש זה מלמד יסוד גדול: לכל תופעה, אפילו צרה כצרעת הבית, יכולה להיות תוצאה חיובית. גם מתוך הסבל ניתן לצאת עם רווח – ועל האדם לחפש את הטוב הנסתר בכל מצב קשה.

להלכה, דין נגעי בתים חל רק בארץ ישראל ורק בבתי אבן. הרמב”ם (הלכות טומאת צרעת, פרק יד) מפרט: הכהן בא לראות את הנגע, ומצווה על פינוי הבית לפני הביקור כדי שלא יטמאו כלי הבית. אם הנגע ממשיך להתפשט לאחר הריסת הנגוע, יש להרוס את כל הבית.

✦ ✦ ✦

מוסר השכל מפרשת תזריע-מצורע

א. לשון הרע – שורש הצרעת

חז”ל קבעו בבירור: הצרעת באה על לשון הרע. וכן אמרו במסכת ערכין (טו ע”ב): כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

מה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו? הוא הבדיל בין איש לאשתו, בין איש לרעהו – לפיכך אמרה תורה יהיה בדד (ערכין טז ע”ב)

הרמב”ם בהלכות דעות (פרק ז) מגדיר בדיוק מהי לשון הרע: כל המספר בגנות חברו, אף על פי שאומר אמת, הרי זה לשון הרע. אבל המדבר שקר – זו היא מוציא שם רע. כלומר, אפילו אמת יכולה להיות לשון הרע אם נאמרת בגנות חברו.

החפץ חיים – הרב ישראל מאיר הכהן מראדין זצ”ל – חיבר ספרים שלמים בנושא זה. בספרו המפורסם חפץ חיים הוא מונה שלשים ושמונה איסורי לאו ועשין הקשורים ללשון הרע, לרכילות, לשמיעתם ולאמירתם. הוא מדגיש: לשון הרע הוא חטא שרוב בני האדם נכשלים בו בכל יום, לעתים בלי להרגיש.

גדול עוונו של מספר לשון הרע מן העבירות, שהרי על לשון הרע נאמר השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות (חפץ חיים, הקדמה)

ב. הגאווה – אחות הצרעת

חז”ל אמרו שהצרעת קשורה גם לגאווה. ראיה לכך הם ארבעת האנשים המפורסמים שנצטרעו: מרים שדיברה כנגד משה (במדבר יב), עוזיהו מלך יהודה שהתגאה וניסה לקטר בבית המקדש (דברי הימים ב כו), גחזי משרתו של אלישע שרדף אחר הבצע (מלכים ב ה), ולבן הארמי שהתנכר לישראל.

האלשיך הקדוש כותב: הגאווה והלשון הרע קרובות הן. מי שגאוותן הוא, מרגיש עצמו גדול מאחרים, ומתוך כך בא לדבר בגנותם. הצרעת, שבאה על שניהם, היא אות שה’ פוצח את האדם מבפנים, ומראה שאין בו אלא קליפה מבחוץ ועיפוש מבפנים.

ג. הצניעות וטהרת הגוף

פרשת תזריע פותחת בדיני היולדת, ומיד עוברת לדיני הצרעת. הסמיכות מלמדת: הגוף הוא קודש. כשם שיש לטהר את הגוף מטומאת הלידה ומטומאת הנגע, כן יש לשמור על קדושת הגוף בחיי היום יום.

הנפש החיים לרבי חיים מוולוז’ין (שער ג) מסביר: הגוף הוא לבוש הנשמה. כשהגוף נטמא, הדבר משפיע על הנשמה. לכן ציוותה תורה בטהרות ובמקוואות – כדי לשמור על קדושת הנשמה על ידי שמירת קדושת הגוף.

ד. התשובה – הדרך מטומאה לטהרה

כל מהלך הפרשה הוא מהלך של תשובה: חטאת, נצטרעת, ישבת בדד, חזרת בתשובה, נטהרת. הרב קוק זצ”ל בספרו אורות התשובה אומר:

התשובה היא לא רק תיקון עוון אלא עלייה לדרגה גבוהה יותר מאשר לפני החטא. כי בתהליך התשובה האדם לומד להכיר את עצמו, את נקודות חולשתו, ומתחזק מחדש בצורה עמוקה יותר (אורות התשובה, פרק יג)

דרך המצורע היא הדרך הקלאסית של תשובה: הוצאה מן החברה, בדידות ועיון פנימי, ולאחר מכן חזרה בתהליך של קרבנות וטהרה. זהו מודל לכל תשובה – גם התשובה שלנו בחיי היום יום.

✦ ✦ ✦

פירושים יפים מגדולי ישראל

א. ביום השמיני ימול – חיבור בין טומאה לקדושה

הפרשה אומרת שהיולדת טמאה שבעה ימים, וביום השמיני ימול בשר ערלתו. הר”ן (רבנו נסים גירונדי) שואל: מדוע ביום השמיני? והוא מסביר: שבעת ימי הטומאה הם שבעת ימי הסתר פנים, ובדיוק כשמסתיימת הטומאה – מיד מול הנולד לה’, כחיבור בין הטבע לקדושה.

הרב מנחם מנדל מקוצק – הקוצקר – אמר: למה ביום השמיני? כי שבעה ימים אלו ימות שבוע הטבע. ביום השמיני אלו הימים שמעל הטבע. המילה היא מצווה שמעל הטבע, שמסמנת שהיהודי אינו נשלט רק על ידי כוחות הטבע אלא מחויב לדבר שמעל הטבע.

ב. ואם כהה הנגע – ספק טהרה

ואם כהה הנגע בעור הבשר ולא ירד פרוח בעור – טהור הוא (ויקרא יג, כו)

כאשר הנגע כהה – דהיינו, לא בהיר וחזק – הרי הוא טהור. הנצי”ב מוולוז’ין (בספרו העמק דבר) מסביר: רואים מכאן כלל גדול בתורה – ספק טומאה ברשות הרבים טהור. הספק אינו גורם לחומרה אלא לקולא. מדוע? כי ה’ חס על כבוד ישראל ועל שלום ביתם, ואינו רוצה לפגוע בהם בספקות.

הרב יוסף אלמושנינו (בעל פירוש ראש יוסף) מוסיף: כאשר הנגע כהה – כך גם כשחטאו של האדם כהה, כאשר חוזר בתשובה ומרגיש חרטה ומסתיר את עצמו מן הרשעות – מיד טהור הוא.

ג. זאת תהיה תורת המצורע – תורה לנצח

בתחילת פרשת מצורע נאמר: זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו (ויקרא יד, ב). חז”ל (בויקרא רבה) מדגישים את המילה זאת – שהיא בלשון קביעה: זוהי תורת המצורע לנצח, לכל הדורות.

האור החיים הקדוש (רבי חיים בן עטר) מפרש: אפילו בזמן שאין בית המקדש ואין כהן שיבדוק נגעים – זאת תהיה תורת המצורע. הכוונה: עיסוק בתורת המצורע – לימוד ענין הלשון הרע, ההרהור, והחרטה – הוא עצמו מכפר ומטהר כאילו עשה את כל הטקסים.

ד. והצרוע טמא טמא יקרא – למה שתי פעמים?

הפסוק אומר: וטמא טמא יקרא. מדוע טמא כפול? הגמרא (מועד קטן ה ע”א) אומרת: כדי להזהיר את האחרים שיתרחקו ממנו. אך רש”י מוסיף פירוש עמוק: הוא צועק טמא שתי פעמים – פעם אחת על טומאת גופו, ופעם שנייה על טומאת לשונו שגרמה לו להגיע למצב זה.

הרב חיים מצ’רנוביץ אמר: שני טמא הם כנגד שני סוגי טומאה שנגעה בו – טומאת הגוף, שנראית לעיניים, וטומאת הנשמה, שנסתרת מן העין. שניהם צריכים טהרה.

ה. ועץ ארז ואזוב ושני תולעת – מגאווה לשפלות

בטקס הטהרה נוטלים שלשה דברים: עץ ארז – הגבוה שבעצים; אזוב – הנמוך שבצמחים; ושני תולעת – צבע אדום מתולעת המסמל את תאוות הכבוד. הרמב”ם בפירושו למשנה (נגעים יד, ו) כותב:

בא ללמד, שסיבת הצרעת הייתה גאוות לב וגסות הרוח, שנמשלת לארז הגבוה. ולכן בא לטהרתו עץ ארז – כדי שידע מאיזה חטא בא, ואזוב – כדי שידע לאיזו מדרגה עליו לרדת, כלומר שיהיה שפל רוח כאזוב (פירוש המשנה לרמב”ם, נגעים)

הסבא מקלם – הרב שמחה זיסל זיו זצ”ל – מרחיב: הדרך לתיקון הגאווה היא לא לבזות את עצמו, אלא להכיר שכל גדולתו היא מתת ה’. כשאדם יודע שכישרונותיו וחכמתו הם מהקב”ה – הוא יכול להיות ארז בקומתו ואזוב בענוותנותו.

✦ ✦ ✦

סיפור ומשל – הגבאי והמלשין

הפה שנגע בכם יתקן אתכם

בעיירה קטנה בגליציה, לפני כמאה ושלשים שנה, חי יהודי בשם ר’ מנחם שהיה גבאי בבית הכנסת הגדול. ר’ מנחם היה ידוע בקפדנותו על סדר בבית הכנסת, על ניקיון הספסלים ועל ניהול הכספים. אולם היה לו חסרון אחד גדול: לשון חדה כתער. בכל שבת, לאחר התפילה, היה ר’ מנחם מתיישב עם החברים וסוקר את מה שאירע בבית הכנסת – מי התנמנם בתפילה, מי לא שילם את מס הכיסא, מי הגיע מאוחר.

בין הדברים שסיפר, היה ר’ מנחם מרבה לדבר על ר’ יצחק הסוחר, שלא היה שגרתי בתשלום שכר הכיסא שלו בבית הכנסת. בשיחות השבת היה ר’ מנחם משמיע: ר’ יצחק שוב לא שילם. אתם יודעים, כנראה עסקיו אינם הולכים טוב. שמעתי שהוא חייב כסף בשוק. וידידיו של ר’ מנחם היו מוסיפים פרטים על פרטים, עד שכל הקהילה ידעה שר’ יצחק נמצא בקשיים.

ר’ יצחק, שאכן עבר תקופה קשה בעסקים, שמע את הדברים ונחבט. כשאנשים הפסיקו לתת לו אשראי בשוק, כשחתנו הפוטנציאלי חזר בו מן השידוך בגלל ספקות על מצבו הכלכלי, כשעורך הדין של הבנק ביקש ממנו לפרוע חוב מוקדם – ר’ יצחק הבין שלשון אחד גרם לכל אלה.

ר’ יצחק בא בתלונה לפני הרב של העיר, הרב אליעזר. הרב קרא לר’ מנחם ושאל: האם אמרת את הדברים? אמר ר’ מנחם: אמרתי רק אמת! ענה הרב: וזה הכי גרוע. מי שמספר שקר חוטא בחמישה איסורים. אבל מי שמספר אמת – חוטא בשלשים ושמונה. נדהם, שאל ר’ מנחם: ומה עלי לעשות?

אמר לו הרב: יש מסורת יפה – הפה שנגע בכם יתקן אתכם. תלך לאותם האנשים שסיפרת להם לשון הרע, ותספר להם בדיוק את ההפך: שר’ יצחק הוא סוחר ישר, שהוא עמד בתשלומיו, שהקשיים שלו הם זמניים כמו של כל סוחר. אבל ר’ מנחם הגאוותן מיאן: איך אני אחזור בי? מה יאמרו עלי?

ענה לו הרב: וכי מה אתה עכשיו? מי שמפחד מבושת הכפרה, יבוא לבושת הדין. ר’ מנחם עמד ביום שישי בקהל, ואמר בקול: ידידים, חטאתי. סיפרתי על ר’ יצחק דברים שאסור היה לאומרם. ר’ יצחק הוא יהודי ישר ועסקיו בסדר. הקהל נדהם. ר’ יצחק בכה. ור’ מנחם ירד מן הבמה – קטן בגוף, אך גדול בנפש.

לאחר כמה שנים, כשנפטר ר’ מנחם, אמרו עליו: היה לו שם רע כל חייו. אבל באותה שבת שעמד בקהל וחזר בו – הוא עשה מה שמצורע עושה: יצא מחוץ למחנה מרצונו, ישב בדד ברגעי הבושה ההם, ואחר כך חזר בטהרה. ר’ יצחק היה ראשון המספידיו.

גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד (יומא פו ע”א)

משל ומשמעות: אמרו חכמינו (ערכין טז ע”ב): מוציא שם רע מצורע הוא. כלומר, הצרעת הרוחנית של ימינו היא אותה מחלה עצמה שעליה דיברה הפרשה. והתרופה היא אחת: לצאת מחוץ למחנה, להיכנס לבדד, ומשם לחזור בתשובה שלמה.

✦ ✦ ✦

נושאים, מילות מפתח, האשתגים ותגיות

נושאי הפרשה

טומאה וטהרה | צרעת ונגעים | לשון הרע ורכילות | תשובה וכפרה | טהרת המשפחה | ברית מילה | קרבנות ומצורע | נגעי בגדים | נגעי בתים | כהן ובדיקת נגעים | זב וזבה

מילות מפתח

תזריע, מצורע, צרעת, לשון הרע, רכילות, טהרה, טומאה, מקווה, תשובה, כפרה, ברית מילה, יולדת, נדה, כהן, בדד, ציפור, אזוב, ארז, שני תולעת, נגע, בית המקדש, ספר ויקרא

האשתגים

#תזריע #מצורע #פרשתהשבוע #תורה #לשוןהרע #טהרהוטומאה #תשובה #חפץחיים #בריתמילה #טהרתהמשפחה #ספרויקרא #רמבם #מוסר #יהדות

תגיות (מופרדות בפסיק)

תזריע, מצורע, פרשת תזריע, פרשת מצורע, לשון הרע, חפץ חיים, רמב”ם, ויקרא, צרעת, טהרת המשפחה, ברית מילה, בדד ישב, ספר ויקרא, נגעי בתים, נגעי בגדים, תשובה, כהן, קרבן, ציפור, מקווה, יולדת, זב, זבה, מוסר, אור החיים, אלשיך, נצי”ב, הנפש החיים, תורה שבכתב, תורה שבעל פה, שולחן ערוך, יורה דעה, הלכה, אגדה, ויקרא רבה, חז”ל, גמרא, רש”י, רמב”ן

✦ ✦ ✦

סיכום – תורת החיים

פרשות תזריע ומצורע, למרות שנראות כעוסקות בנושאים רפואיים וטכניים, מלאות בתוכן רוחני ומוסרי עשיר. הן מלמדות שהגוף האנושי הוא קודש, שהלשון היא כלי עוצמתי שיכול לבנות ולהרוס, ושדרך התשובה תמיד פתוחה.

הרב יחיא קאפח זצ”ל אמר: כשלומד אדם את פרשות אלו בכל שנה – עליו לשאול את עצמו: היכן הנגע שלי? מה הלשון שלי עשתה השנה? ומה הדרך שלי לחזרה? כי כל דין בתורה אינו סיפור היסטורי בלבד, אלא מראה שהתורה מחזיקה בפנינו מדי שנה.

הגר”א בפירושו לספר משלי כותב: כל מי שמשמר פיו ולשונו מדברים רעים – הוא עצמו נחשב כמי שעשה כפרה וטהרה, כי שמירת הלשון שקולה כנגד כל מצוות התורה. וכן אמרו חז”ל (ירושלמי פאה פ”א): לשון הרע הורג שלשה – המספר, המקבל, והנאמר עליו.

ויהי רצון שנזכה כולנו לשמור את פינו ולשוננו מרע, ושפתותינו מדבר מרמה, ולהיות מן האוהבים שלום ורודפים שלום. ובזכות זאת נזכה לגאולה השלמה, במהרה בימינו אמן.