שם הפרשה / החג: |
לינק להורדה: |
מס’ מקבץ להורדה
|
הורדת עלונים
|
לחץ כאן |
יום ב’ – חלק 153 |
הורדת גליונות
|
לחץ כאן |
יום ד’ – חלק 2155 |
הורדת עלונים
|
לחץ כאן |
יום ה’ – חלק 3114
|
הורדת גיליונות פרשתתולדות |
לחץ כאן |
יום ו’ – חלק 4119 |
_____________________________________
בס”ד
פרשת תולדות פותחת צוהר מרתק אל ההיסטוריה הרוחנית של עם ישראל, אל עומק המאבקים הפנימיים שבין קדושה לחומר, ובין דרך התורה לדרך העולם. זהו סיפורה של משפחה אחת — יצחק ורבקה — שממנה יוצאים שני כוחות מנוגדים המשפיעים על כל הדורות: יעקב איש תם יושב אוהלים, מול עשו איש שדה. אין זו רק היסטוריה; זו מפת נשמה של כל יהודי, בכל דור.
התורה מתארת את צערה של רבקה שאינה יכולה להרות, ואת תפילתם המשותפת של יצחק ורבקה. רש”י מביא: “ויעתר יצחק — הרבה ורב בתפילה”. מכאן למדים על כוח התפילה של צדיקים, ועל כך שדווקא יצחק, בעל המידה של גבורה והתמסרות גמורה לה’, נענה לפני רבקה, אף שגם היא צדקת גדולה.
המדרש מצייר כיצד עוד בבטן ניכר מי נמשך לקדושה ומי נמשך להיפך. רמז לכך שצדקות איננה תלויה בתנאים חיצוניים אלא בשורשי הנשמה.
עשו חוזר מן השדה “עייף” — חז”ל מפרשים: עייף מעבירות. הוא חי מתוך דחף, כוח, תאווה ומיידיות. יעקב לעומתו — איש תם, של לימוד, עדינות, חשיבה והעמקה.
הפרשה מלמדת אותנו שהמאבק בין רוח לחומר אינו מתחיל בעולם המעשים בלבד, אלא כבר בשורשי הדמות. ולכן, גם היום, כל יהודי מרגיש בתוכו את מאבק הדעות והכיוונים — האם לשקוע בחומר, או לבחור בקדושה ורוח.
הבכורה איננה רק “זכות לקבל מנה כפולה”, אלא תפקיד רוחני: עבודת ה’ בכהונה לפני שניתנה ללויים. עשו מזלזל ומוכר את הבכורה בעבור “נזיד עדשים”. חז”ל מלמדים: “אכל ושתה… ויבז עשו את הבכורה”. אדם המזלזל בקדושה — מאבד אותה.
יעקב אינו “גונב” — הוא לוקח משהו שעשו ויתר עליו במודע.
יצחק רצה לברך את עשו בברכות חומריות כדי שיעבוד את העולם הפיזי עבור יעקב. רבקה, שעל פי הנבואה ידעה כי יעקב הוא הנבחר הרוחני, מנחה את יעקב לקבל את הברכות. בסופו של דבר — יעקב מקבל את ברכת השפע “מטל השמים ומשמני הארץ”, ואת ברכת ההנהגה.
עשו שונא את יעקב מאז — יסוד לשנאת ישראל העתידה: “הלכה היא — בידוע שעשו שונא ליעקב” (ספרי).
יצחק מתנסה ברעב ונאלץ לעזוב. הוא מבטא אמונה גדולה: אינו יורד למצרים אלא נשאר בארץ בה’ מצווה עליו.
הוא חופר בארות — וסותמים. שוב חופר — ושוב מריבה. אך ה’ פותח לו מקום: “כי עתה הרחיב ה’ לנו”.
כל יהודי חופר “באר” בתוכו — חיפוש אמת. לפעמים סותמים אותה, לועגים, מקשים. אך ההתמדה מביאה מרווח.
רבקה התפללה שנים ארוכות. יצחק עבר עקדה וייסורים. יעקב ניצל מנחת עשו ומתלאות רבות. ללמדך: גדולתו של יהודי היא לא בקלות, אלא בדרישות החיים. היכולת להיאבק ולשמור על קו אמוני — היא עצמה מעלה עצומה.
עשו “בוזה” בכורה — לא מתוך חוסר ידע אלא מתוך זלזול. חכמים אומרים: “הבז לקדשים — אין לו חלק בהם”. מי שמעריך תורה, זמן קודש, תפילה, צדקה — זוכה לשפע גדול.
ליצחק היו ברכות. ברכות אינן רק מילים; הן חותם רוחני. מסר חשוב: אף אדם לא צריך לזלזל בברכה של יהודי — בין אם זו ברכת הורים לילדיהם, ברכת רב, או אפילו “בהצלחה” בכוונה עמוקה.
כוח התפילה נלמד מתפילתם של יצחק ורבקה.
הלכה: חיוב תפילה מדברי סופרים, אך יסודו מן התורה כאשר האדם נמצא בצרה (רמב”ם).
אף שאין היום דין בכור לעבודה בבית המקדש, יש דין בכור בהפרשת בהמה ובקדושתו.
הלכה: בכור בהמה טהורה — קדוש מרחם, ויש להמתין עד שיפול בו מום.
יעקב מקבל את ברכות יצחק תוך בקשת מחילה ושמירה על כבוד אביו. הלכה: אסור לשנות בפני אביו אלא לשם מצווה או כדי לא לגרום צער (שו”ע יו”ד).
עשו “ויאמר בלבו… אקרבה ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי”. מכאן לומדים איסור החמור של כעס ושנאה המביאה לאסון.
הלכה: “הכועס כאילו עובד עבודה זרה” (שבת דף קה).
יעקב רץ למקומות תורה, עשו למקומות עבודה זרה. חז”ל מרחיבים כי כבר בבטן ניכרו תכונותיהם — ללמד שהשאיפות המוקדמות של אדם משפיעות על דרכו.
הוא מסביר שעייפות פיזית הובילה את עשו להחלטות שגויות. מסר: החלטות גורליות לא עושים מתוך תשישות.
אור החיים מאריך להסביר שיעקב לקח את המגיע לו מן הדין, משום שעשו איבד את זכותו כשהפקיר הבכורה.
יצחק רצה שאחד יעסוק ברוח ואחד בחומר, אך רק כאשר שניהם פועלים בהרמוניה. אך עשו בחר בדרך הפוכה — ולכן הברכות עברו ליעקב.
מעשה בחכם אחד שבני עירו ביקשו ממנו עצות בחיים, בפרנסה, ובחינוך. אבל ככל שגדלה חכמתו, כן גדל לעגו של שכנו — אדם עשיר וגאוותן. הוא טען: “מי צריך תורה? הכול תלוי בכסף ובכוח”.
יום אחד התייבשו מעיינות הכפר. הבארות נשארו ריקות. האנשים נבהלו. החכם אמר: “נלך ונחפור במקום שבו עמדו אבותינו להתפלל”. הלכו כולם, וחפרו. שוב — אין מים.
השכן הגאוותן לעג עוד יותר: “תראו! כל התפילות שלכם לא שוות”.
אבל החכם אמר להם: “כמו הבאר — כך הלב. צריך להמשיך לחפור. מי שתופס את האמונה כחפירה חד-פעמית — לא מוצא כלום. מי שמתמיד — מוצא מים חיים”.
המשיכו לחפור, ולפתע פרצו מים מתוקים ועוצמתיים. האנשים צעקו בשמחה.
השכן ירד לבאר, הביט במים, ופתאום פרץ בבכי:
“כל חיי רצתי אחרי החומר — ושכחתי את עומק הנשמה”.
מוסר השכל: הנשמה היא באר; לפעמים סותמים אותה — לחץ חברתי, הזדקנות, קשיים. אך מי שמתמיד ומחפש אמת, מגלה מים חיים של אמונה, שמחה ותורה.
מילות מפתח: פרשת תולדות, יעקב ועשו, יצחק ורבקה, מכירת הבכורה, הברכות, עבודת ה’, מוסר, מדרשי חז”ל, תלמוד, אמונה, מידות טובות, חינוך, תפילה.
תגיות: פרשת השבוע, תולדות, תורה, יהדות, אמונה, מוסר, הלכה, שיעור תורה, סיפור חסידי, פרשת יעקב ועשו, מידות, לימוד תורה.
האשטגים:
#פרשת_תולדות #יעקב_ועשו #תורה #מוסר #הלכה #פרשת_השבוע #אמונה #יצחק_ורבקה #יהדות #בכורה #ברכות #מדרש #חיזוק
