
ספר שמות, המכונה בפי חז”ל והראשונים “ספר הגאולה”, מהווה את התשתית המכוננת של עם ישראל כאומה.1 הפרשה הפותחת את הספר, פרשת שמות, איננה רק רצף היסטורי של אירועים, אלא היא משרטטת את המאבק הנצחי בין כוחות השעבוד והטומאה לבין כוחות החירות והקדושה.3 בפרשה זו אנו עדים למעבר החד מחיי משפחה מוגנים בצל יוסף במצרים, למציאות של עם משועבד הנתון תחת גזרות השמדה, ועד לצמיחתו של גואל ישראל ומנהיגו הנצחי, משה רבינו.1 דוח זה ינתח לעומק את רבדי הפרשה, החל מההיבטים ההיסטוריים והסוציולוגיים של השעבוד, דרך דמותו המורכבת של משה, וכלה ביסודות הלכתיים ומוסריים השואבים את חיותם ממקורות היהדות המסורתיים.7
הפרשה פותחת בו’ החיבור – “ואלה שמות” – המלמדת על הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין ספר בראשית לספר שמות.1 אף על פי שיוסף וכל הדור ההוא נפטרו, התוכנית האלוקית ממשיכה להתממש דרך הריבוי הטבעי המופלא של בני ישראל.1 שבעים הנפש שירדו למצרים הפכו לקהל רב הממלא את הארץ, עובדה המעוררת את חרדתו של השלטון המצרי.6
התורה חוזרת ומונה את שמות השבטים כדי להראות את חיבתם של ישראל לפני הקב”ה, שנמשלו לכוכבים שאותם הוא מונה בשמותיהם.10 ברובד העמוק יותר, השמות אינם רק כינויים טכניים אלא מייצגים את המהות והתפקיד של כל שבט וכל יחיד בעולם.3 על פי תורת החסידות והקבלה, השם הוא הצינור דרכו יורד שפע החיים מהעולמות העליונים לנשמה.3 השמירה על השמות העבריים בגלות מצרים הייתה אחד היסודות המרכזיים שבזכותם נגאלו ישראל, שכן היא מנעה את היטמעותם בתרבות המצרית ואפשרה להם לשמור על זהותם הייחודית.8
| שם השבט | משמעות רוחנית בגלות (לפי החסידות) | השפעה על הגאולה |
| ראובן | ראייה של סבל האחים והכרה בעבודה העצמית |
“ראו, אני עובד את ה'” – סכנת גאווה שהופכת למיצר 10 |
| שמעון | שמיעה וציפייה לישועת ה’ |
“ראוי אני שישמע ה’ בקולי” – דרישת שכר על המעשים 10 |
| לוי | דבקות והתלוות להנהגה האלוקית |
התחושה שהקב”ה “צריך” להילוות לאדם 10 |
| יהודה | הודאה והתבטלות מוחלטת לרצון העליון |
הבסיס למלכות ולאחדות ישראל 10 |
ההתמקדות בשמות מלמדת כי הגאולה איננה רק תהליך קולקטיבי, אלא היא תלויה בזיכוך הפרטי של כל אחד ואחד מבני ישראל בתוך “כור הברזל”.4
פרעה מלך מצרים מזוהה במקורות כ”אב-טיפוס” לאנטישמיות ולדיכוי.8 חילופי השלטון במצרים – “ויקם מלך חדש” – מביאים עמם שינוי ביחס למיעוט העברי.6 יש המפרשים שהיה זה מלך חדש ממש, ויש האומרים שהיה זה אותו מלך שחידש את גזרותיו ועשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף.11
פרעה פועל בשיטה של “התחכמות” – הוא אינו פועל באלימות גלויה מיד, אלא עובר מסלול של החמרה הדרגתית 12:
מיסוי ועבודת כפייה: בניית ערי מסכנות (פיתום ורעמסס) כדי להחליש את רוח העם ולשבור את גופם.1
עבודת פרך: העסקה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, כאשר המטרה היא למנוע מהם חיי משפחה ורבייה.1
הגזירה על המיילדות: ניסיון להפוך את המיילדות העבריות לרוצחות סמויות של הבנים הזכרים.1
השלכה ליאור: גזירה גלויה על כל הבנים הילודים, כולל המצריים, מתוך פחד מהמושיע העתידי של ישראל.6
הניסיון המצרי “להתחכם” לתוכנית האלוקית נידון לכישלון. ככל שפרעה עינה את ישראל, כך “כן ירבה וכן יפרוץ”.6 הקב”ה הופך את המילה “פן” (פן ירבה) ל”כן” (כן ירבה), כאשר האות י’ שנותרה במילה רומזת לעשר המכות שיבואו על המדכא.11
בתוך החשיכה של השעבוד, בולטות דמויותיהן של נשים אמיצות שפעלו מתוך יראת שמיים ומסירות נפש.1 המיילדות העבריות, המזוהות כיוכבד ומרים, מייצגות את המודל הראשון של התנגדות אזרחית ומוסרית לשלטון רשע.1
הן לא רק שלא ביצעו את פקודת הרצח, אלא “ותחיין את הילדים” – דאגו באופן פעיל למזון ומים עבור הוולדות.1 שכרן היה “ויעש להם בתים” – בתי כהונה ולוויה מיוכבד (ממנה יצאו משה ואהרן) ובתי מלכות ממרים (ממנה יצא דוד המלך).11 גמול זה מלמד שהנהגה רוחנית ופוליטית בישראל צומחת מתוך תשתית של חסד ויראת שמיים.13
דמות נוספת המהווה ניגוד מוחלט לאכזריות אביה היא בתיה בת פרעה.2 ירידתה ליאור והצלת התינוק העברי למרות גזירת המלך מבטאות את כוחו של המצפון היחיד. היא העניקה לו את השם “משה”, שם המנציח את מעשה החסד שלה – “כי מן המים משיתיהו”.6 חז”ל מציינים שדווקא השם הזה נבחר על ידי הקב”ה ללוות את הנביא הגדול מכל, ללמדנו שמי שעושה חסד, שמו חי וקיים לעד.13
לידתו של משה מתרחשת בשיא הגזירות, אך היא מלווה באור מיוחד הממלא את הבית.1 הצפעתו בתיבה והבאתו לבית פרעה הם חלק מתוכנית אלוקית המכינה אותו לתפקידו כמנהיג המשוחרר ממנטליות של עבד.2
משה אינו מסתתר בארמון. הוא “יוצא אל אחיו” ורואה בסבלותם.5 שלושה אירועים מרכזיים מעצבים את דמותו בטרם יתגלה אליו ה’ בסנה:
הכאת המצרי: משה מגן על עברי המוכה בידי מצרי. זוהי עמידה לצד העשוק מול העושק הזר.2
התערבות בין שני עברים: “למה תכה רעך?”. משה מנסה להשכין שלום בתוך הקהילה, אך נתקל בסירובם של רשעים (דתן ואבירם).1
הצלת בנות יתרו: גם בהיותו פליט במדין, הוא אינו יכול לראות עוול שנעשה לבנות הכהן על ידי הרועים.1
מנהיגות משה נבחנת בדאגה לפרט. המדרש המפורסם על הגדי שברח מלמד שהקב”ה לא נותן גדולה לאדם עד שבודקו בדבר קטן – מי שנאמן ברעיית צאן, נמצא ראוי לרעות את עם ישראל.8
ההתגלות למרגלות הר חורב מהווה נקודת מפנה בפרשה ובספר כולו.1 הסנה הבוער ואיננו אוכל מסמל את עם ישראל בגלות – נתון בתוך אש הייסורים, אך הקב”ה נמצא עמו והוא אינו כלה.5
משה מסרב לשליחות במשך שבעה ימים מתוך ענווה ויראה שמא יפגע בכבודו של אהרן אחיו הגדול.1 הקב”ה מבטיח שאהרן “ראה ושמח בליבו”, ומכאן החשיבות העצומה של העין הטובה בין מנהיגים.13 הגילוי של שם ה’ “אהיה אשר אהיה” מבטא את הנוכחות האלוקית המתמדת עם ישראל בכל צרה וצרה.7
| האות הניתן למשה | המשמעות הסמלית | המסר לפרעה ולעם |
| המטה הופך לנחש | השלטון המצרי המדומה לנחש |
ה’ שולט על כוחות הטבע והשררה 5 |
| היד המצורעת | לשון הרע של משה על העם |
אזהרה מפני זלזול בישראל 5 |
| המים לדם | מכת היאור (אלוהי מצרים) |
עליונות הבורא על מקורות החיים של מצרים 5 |
פרשת שמות אינה רק סיפורית; היא משמשת מקור להלכות רבות המלוות את היהודי בסדר יומו ובחיי הקהילה.
עם גילוי שמותיו המיוחדים של הקב”ה בפרשה, נקבע האיסור החמור של “לא תעשון כן לה’ אלוהיכם” – איסור מחיקת השם.21 ההלכה מונה שבעה שמות שאינם נמחקים, ויש לנהוג בהם קדושה עילאית.21
שם הוויה (י-ה-ו-ה): השם המפורש המורה על נצחיותו של הבורא.21
שם אדנות (א-ד-נ-י): הדרך שבה אנו הוגים את השם.21
א-ל, אלוהי-ם: ביטויים של כוח ומשפט.21
שד-י, צבאו-ת: שמות המורים על הגבלה והנהגת המערכות.21
אהיה אשר אהיה: שם הגאולה שנמסר למשה.21
ההלכה מבחינה בין שמות אלו לבין כינויים כמו “רחום” ו”חנון”, שמותר למחקם בעת הצורך.21 כמו כן, קיימת זהירות רבה בכתיבת שמות אנשים או מקומות המכילים אותיות משמות הקודש (כמו “בית-אל” או “ידידיה”).24
פתיחת הפרשה “ואלה שמות” נדרשת כראשי תיבות: “וחייב אדם לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום” (שמו”ת).13 חובה זו, המוטלת על כל יחיד, נועדה להבטיח את הבנת התורה והחיבור לפרשת השבוע.13 ה”לבוש” וה”בעל הטורים” מרחיבים על השכר הגדול המובטח למי שמקפיד על כך – “יחיה שנים רבות ארוכים לעולם”.13
סיפור מילת בנו של משה במלון על ידי ציפורה מדגיש את חומרת המצווה.14 מילה היא המצווה הראשונה שנכרתו עליה שלוש עשרה בריתות, והיא דוחה את השבת.26 חוסר הזריזות של משה במילת בנו גרר עונש מיידי של המלאך, ללמדנו שאין להשהות מצווה זו אפילו עבור שליחות לאומית.14
בהקשר לסבלם של ישראל, ההלכה דנה בחיוב צומות ובפטורים מהם עבור נשים הרות ומניקות, מתוך התחשבות בחולשת הגוף.15 כמו כן, מודגשת קדושת לשון הקודש והצורך להימנע משימוש בה במקומות שאינם נקיים.11
הפרשה עוסקת רבות בשאלת הסבל וההתמודדות עמו. מדוע נגזר על ישראל להשתעבד? חז”ל מסבירים כי הגלות הייתה “כור היתוך” לזיכוך עם ישראל וליצירת אחדות.4
ה”אור החיים” הקדוש מציין שעם ישראל הפך ל”עם” דווקא במצרים, בזכות התכונה של מסירות נפש איש עבור אחיו.13 האחדות היא הכלי המאפשר להם להיות “רב ועצום” יותר מכל כוח פיזי של המצרים.13
אחד המוסרים הגדולים הוא “הבאים מצרימה” – תמיד להרגיש כמי שזה עתה באו, ולא להתאזרח ולהתרגל לטומאת מצרים.8 ההרגל לחטא או למציאות של סבל הוא האויב הגדול של הגאולה. עלינו תמיד לשאוף אל ה”מעבר”, אל השלב הבא בהתפתחות הרוחנית.8
על פי הבעש”ט וה”צניעות”, עלינו להיזהר שקיום המצוות לא יביא אותנו לגאווה (“ראו כמה אני צדיק”).10 השמות העבריים ששמרנו עליהם חייבים להיות מלווים בענווה ובביטול לקדוש ברוך הוא, כדי שהעבודה שלנו לא תיפול ל”קליפות”.10
בספרי החסידות, מצרים איננה רק מקום גיאוגרפי אלא “מייצרים” המגבילים את הנשמה.4 היציאה ממצרים היא היציאה מהגבולות האישיים שלנו אל עבר האינסוף האלוקי.4
תהליך השעבוד נמשל לזיכוך הזהב. הסיגים מופרדים כדי להוציא את המתכת היקרה.4 עם ישראל אוסף את “ניצוצות הקדושה” שהיו מפוזרים במצרים דרך הקשיים והייסורים, ובסופו של דבר מוציא אותם עמו ב”רכוש גדול” – הן גשמי והן רוחני.1
ה”שפת אמת” מדגיש שהגאולה כולה תלויה באמונה.20 האמונה היא הכוח המאפשר לראות את הפנימיות האלוקית בתוך ההסתר הגדול של הגלות.9 כאשר משה מחזיק במטה, הוא הופך מנחש (טבע) למטה אלוקים (על-טבעי) בזכות כוח האמונה של ישראל.20
המקורות מספרים כי כאשר משה רבינו רעה את צאנו של יתרו, הוא הגיע עד לקצה המדבר. יום אחד ברח גדי קטן מהעדר. משה לא כעס ולא רטן, אלא רץ אחריו מרחק רב עד שהגיע הגדי למקור מים קטן והחל לשתות.
משה הביט בו בחמלה ואמר: “לא ידעתי שברחת כי צמא היית. בטח עייף אתה כעת”. הוא המתין עד שהגדי סיים לשתות, הרכיבו על כתפיו והחזירו לעדר באהבה.
ראה הקדוש ברוך הוא את המעשה ואמר: “יש לך רחמים כאלו על יצור בשר ודם? אתה הוא הראוי לרעות את צאני, את עם ישראל”.8
מוסר ההשכל:
מנהיגות יהודית איננה נמדדת בכוח הזרוע או ביכולת אינטלקטואלית בלבד, אלא בראש ובראשונה ביכולת לחוש את כאבו וצמאו של היחיד, אפילו הקטן ביותר. מי שמגלה אמפתיה כלפי בעל חיים חסר ישע, יגלה את אותה חמלה כלפי בני אדם הנאנקים תחת עול השעבוד. הגאולה מתחילה בלב המרגיש של המנהיג.
פרשת שמות מסתיימת בנקודה של שפל – “למה הרעותה לעם הזה?”. משה בא לגאול, אך המצב החמיר.1 זוהי הדינמיקה של הגאולה – לעיתים החושך גובר רגע לפני עלות השחר.14 התשובה האלוקית “עתה תראה אשר אעשה לפרעה” היא הבטחה נצחית לכל דור: גם כשנדמה שהאויב גובר והשעבוד מתהדק, התוכנית האלוקית פועלת ללא הרף לקראת הישועה השלמה.14
מפתח מילים:
פרשת שמות, שעבוד מצרים, משה רבינו, גזרות פרעה, המיילדות העבריות, בתיה בת פרעה, הסנה הבוער, שמות הקודש, שניים מקרא ואחד תרגום, מוסר, הלכה, חסידות, אמונה, בירור ניצוצות.
האשתגים:
#פרשת_שמות #משה_רבנו #גאולה #תורה #יהדות #מוסר #הלכה #חסידות #מצרים #אמונה #עם_ישראל #שבת_שלום
תגיות:
שמות, יציאת מצרים, פרעה, שפרה ופועה, יוכבד, מרים, יתרו, ציפורה, אהרן הכהן, סנה בוער, שמות השם, קדושת השם, שמו”ת, מילה, עבודת פרך, אחדות ישראל, גלות, אמונה וביטחון, סיפורי צדיקים.






