בס”ד

נושא הפרשת לך לך בהרחבה:

פרשת “לך לך” היא הפרשה השלישית בספר בראשית (פרקים י”ב-י”ז) והיא פותחת את סיפורו של אברהם אבינו, הראשון והגדול שבאבות האומה. הפרשה עוסקת במסעו הרוחני והגשמי של אברם (ששמו ישתנה מאוחר יותר לאברהם) מאור כשדים לארץ כנען, בהתגלויותיו של אלוהים אליו, בבריתות שכורת עמו, ובאתגרים הרבים העומדים בפניו בדרך להפיכתו ל”אב המון גויים”.

נושאי הליבה של הפרשה:

1. **הקריאה והשליחות:** הציווי “לך לך” – עזיבת העבר (ארץ, מולדת, בית אב) למען עתיד רוחני לא ידוע.
2. **ההבטחות:** הבטחת הארץ, הזרע (העם) והברכה לכל משפחות האדמה through him.
3. **אמונתו הבלתי מעורערת של אברהם:** הנכונות לצאת למסע לא נודע, ללא עוררין.
4. **אתגרים ומבחנים:** הרעב בארץ, ירידה למצרים, סכנת האישה היפה, מלחמת המלכים, ומשבר שרי והגר.
5. **ברית בין הבתרים:** טקס ברית מיסטי המבשר את הגלות והגאולה העתידיים.
6. **ברית המילה:** הברית הפיזית-רוחנית הנצחית בין אלוהים לזרעו של אברהם, המהווה אות בל יעבור.

**מילות מפתח:** אברהם אבינו, שרי, לוט, ארץ כנען, ברית בין הבתרים, ברית מילה, אמונה, ניסיון, הגר, ישמעאל, נסיון, הבטחה, גלות, גאולה, צדקה, תפילה.

**אתגרים בפרשה:**
* אתגר האמונה הראשונית: לעזוב הכל ולצאת אל הבלתי נודע.
* אתגר הרעב: כיצד הארץ המובטחת אינה יכולה לכלכל את יושביה?
* אתגר המוסר במצרים: סיכון שרי למען ההישרדות.
* אתגר המשפחה: הסכסוך עם לוט והפרידה ממנו.
* אתגר המלחמה: אברהם הלוחם לצדק מול מלכים חזקים.
* אתגר העקרות: המתנה בת עשרות שנים למימוש ההבטחה.
* אתגר השימוש בשיטת “הפילגש”: לקיחת הגר והולדת ישמעאל.
* אתגר הברית: קבלת מצוות המילה בגיל מבוגר.

**תגיות:** פרשת לך לך, אברהם, שרה, לוט, ברית בין הבתרים, ברית מילה, אמונה, ארץ ישראל, ניסיון, גלות, גאולה, יהדות, תורה, פרשת שבוע, מוסר, הלכה, אגדה.

—

### **”לך לך” – המסע אל העצמי ואל העולם**

פרשת “לך לך” אינה רק תחילתו של סיפור היסטורי; היא מפת הדרכים של הנשמה היהודית ושל כל אדם המבקש להתקרב לבוראו. הציווי הראשון שנאמר לאברהם, “לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ” (בראשית י”ב, א’), הוא הציווי המכונן של חיי האמונה.

**פירוש יפה:** המדרש (בראשית רבה ל”ט, א’) שואל: למה נאמר “לך לך”? והוא משיב: “להנאתך ולטובתך”. מסע האמונה אינו הקרבה עצמית גרידא; הוא המסע אל תוך העצמי האמיתי ביותר. “מארצך” – זו עבודת האלילים שהייתה נפוצה באור כשדים. “ממולדתך” – מהסביבה המוכרת והנוחה. “מבית אביך” – מההרגלים והתפיסות שירשת. המסע הוא חיצוני – לארץ כנען, ופנימי – אל הנשמה הטהורה, “אל הארץ אשר אראך”, שהיא גם ארץ ישראל הגשמית וגם “ארץ החיים”, המציאות הרוחנית העליונה.

**דברי מוסר:** הרמב”ן מסביר שאברהם עמד בניסיון הראשון הזה, ומכאן למדים על חשיבות “מעשה אבות סימן לבנים”. כל יהודי, בכל דור, נקרא לצאת מ”אור כשדים” הפרטית שלו – מהתאוות, מהמידות הרעות ומהשקפות העולם המעוקשות. ה”לך לך” הוא ציווי מתמשך: צא מהשגרה הרוחנית שלך, אל תתמקד רק במקום שבו אתה נמצא, אלא במקום שאתה *יכול* ונועד* להגיע אליו.

### **אברהם – עמוד החסד והאמונה**

אברהם מגלה מיד עם כניסתו לארץ כי “כָּבֵד רָעָב בָּאָרֶץ” (בראשית י”ב, י’). זהו ניסיון אמונה קשה: הארץ המובטחת אינה “זבת חלב ודבש” באופן מידי. אברהם אינו מתלונן; הוא יורד למצרים כדי לשרוד. כאן אנו פוגשים לראשונה במידת האמונה הבלתי מעורערת שלו. הוא מאמין שההבטחה תתקיים למרות המכשולים.

**סיפור עם מוסר השכל (על פי המדרש):** מסופר על אברהם שהייתה לו חנות בה מכר עבודת אלילים. יום אחד עזב את החנות ואת תרח אביו לשמור עליה. נכנס אדם וביקש לקנות אלוה. שאל אותו תרח: “כמה שנים אתה?” ענה האיש: “חמישים”. אמר לו תרח: “אוי לו לאדם בן חמישים שישתחווה לפסל בן יומיים!”. כשחזר אברהם וסיפרו לו את אשר אירע, הבין את האבסורד והחל לשבור את כל הפסלים, והשאיר רק את הגדול ביותר. כשחזר תרח ושאל מה קרה, אמר אברהם: “הפסלים רבו ביניהם על הקרבן, והפסל הגדול לקח את המקל ושבר את כולם”. צעק תרח: “האם אתה מתלוצץ ממני? הם לא יכולים לעשות דבר!”. ענה אברהם: “ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר! אם הם לא יכולים לעשות דבר, מדוע לעבוד אותם?”.
**מוסר ההשכל:** אברהם לא קיבל את האמונה בירושה; הוא חיפש, בדק והגיע לאמת through השכל והיגיון. זהו יסוד האמונה היהודית – לא עיוורת, אלא מתחדשת ומתחזקת through חקירה ואמת.

במצרים, אברהם מבקש משרי לומר “אחותי היא” מפחד שיהרגוהו. הפרשנים דנים בהרחבה במעשה זה. הרמב”ן אף מוכיח אותו על כך שסיכן את אשתו הצדקת. אך מהמדרשים עולה כי אברהם פעל מתוך חשש אמיתי, ובסופו של דבר אלוהים התערב והגן על שרי. המסר הוא שגם גדולי הצדיקים אינם מושלמים, והתורה אינה מעלימה את חולשותיהם האנושיות.

### **מלחמת המלכים ומידת החסד**

כאשר לוט, אחיינו של אברהם, נלקח בשבי במלחמת ארבעת המלכים את החמישה, אברהם אינו מהסס. הוא “ירק את חניכיו” – מגייס צבא קטן אך נאמן – ויוצא למלחמה כדי להציל את לוט. זהו ביטוי למידת החסד המופלגת שלו. לוט, שבחר להפרד מאברהם ולשבת בסדום הרשעה, עדיין נחשב “אחיו” וזקוק לעזרה. אברהם מלמדנו שגמילות חסדים גוברת על כל סכסוך משפחתי.

לאחר הניצחון, אברהם פוגש את מלכי-צדק מלך שלם (המזוהה עם שם בן נח) ומקבל ממנו ברכה. הוא גם פוגש את מלך סדום המציע לו “תן לי הנפש והרכוש קח לך”. ואז מגיעה אחת ההצהרות החשובות ביותר בתורה: “וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה’ אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם” (בראשית י”ד, כ”ב-כ”ג).
**דברי מוסר:** אברהם מסרב להתעשר מ”כסף טמא”. הוא מבין שהעושר האמיתי בא מאלוהים, ולא מחסדם של רשעים. זהו יסוד במוסר היהודי: “איזהו עשיר? השמח בחלקו” (פרקי אבות), ושמירה על יושרה ועצמאות רוחנית עדיפה על עושר הבא בקלון.

**ברית בין הבתרים – הגלות והגאולה**

אחת הפסגות הרוחניות בפרשה היא “ברית בין הבתרים”. לאחר שאברהם מביע חשש “מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי?”, אלוהים מוציא אותו החוצה ואומר “הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים… כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ” (בראשית ט”ו, ה’). אברהם מאמין, וזוכה לשבח “וְהֶאֱמִן בַּה’ וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה” (שם, ו’).

אלוהים כורת עמו ברית במחזה מיסטי: “גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה… וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה” (בראשית ט”ו, י”ג-ט”ז).
**פירוש יפה:** הברית נעשית “בין הבתרים” – אברהם מבצע בתרים (פיצול) של בעלי חיים, ו”תנור עשן ולפיד אש” עובר בין them. הסמליות עמוקה: עם ישראל עתיד לעבור “בין הבתרים” – through ייסורי הגלות והשעבוד, אך האש – הניצוץ האלוהי – לעולם לא תכבה. הגלות אינה סוף פסוק; היא חלק מתוכנית אלוהית שסופה גאולה. זהו מקור לאמונה ולנחמה throughout הדורות, שגם בשעות החשוכות ביותר, הבטחת הגאולה עומדת בעינה.

**הגר וישמעאל – משבר האמונה**

סיפור שרי והגר הוא אחד הסיפורים הטרגיים ביותר בתורה. לאחר שנים של עקרות, שרי נותנת את שפחתה הגר לאברהם, “אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה” (בראשית ט”ז, ב’). הגר הרה ומתחילה לבזות את גברתה. שרי מקפידה עליה, והגר בורחת למדבר. שם, במעיין מים, מתגלה אליה מלאך ה’ ומצווה עליה לחזור ולהתענות תחת יד שרי. הוא מבטיח כי גם לזרעה יהיה עתיד גדול: “לְאֵלֶּה יִלָּחֵם וְרַב יִרְבֶּה” (בראשית ט”ז, י”ב).
**דברי מוסר:** הפרשנים מדגישים את החשיבות של “צניעות” ו”ענווה”. הגר, שהייתה שפחה, גאותה גרמה לה לסבל. עם זאת, ההשגחה האלוהית אינה זונחת אותה. הסיפור מלמד על המורכבות של יחסי אנוש ועל האחריות שיש לבעל כוח (כמו שרי) להשתמש בו בצדק וברחמים, ולא בעריצות.

**ברית המילה – חותם האמונה בבשר**

בגיל תשעים ותשע, מתגלה אלוהים לאברהם ואומר לו: “אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ…” (בראשית י”ז, א’-ב’). כאן משתנים שמותיהם: “אַבְרָם” becomes “אַבְרָהָם” (אב המון גויים), ו”שָׂרַי” becomes “שָׂרָה” (שכן היא עתידה להיות אם מלכים).

ברית זו מתווה ב”אות ברית קודש” – מצוות המילה. “וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם” (בראשית י”ז, י”א).
**דברי הלכה:** ברית המילה היא המצווה הראשונה שנצטווה אברהם אבינו, והיא אחת משלוש המצוות (יחד עם פסח ותפילין) שהן “אות” בין עם ישראל לאלוהיו. היא נערכת ביום השמיני ללידה, גם אם הוא חל בשבת, מה שמעיד על חשיבותה העליונה. הרמב”ם בהלכות מילה מסביר שמצווה זו נועדה לחזק את מידת השלימות המוסרית, “להשלים” את האדם מבחינה רוחנית, ולא רק גופנית. המילה היא חותם פיזי ורוחני בל יעבור, המבטא את הקשר הנצחי והבלתי ניתן להתרה בין העם לאלוהיו.

**פירוש יפה:** האור החיים הקדוש אומר: “התהלך לפני והיה תמים” – המילה היא שמביאה את האדם לתמימות ולשלימות. הערלה מסמלת את הקליפה החוצצת בין הקודש לחול, בין הרוח לחומר. הסרתה היא פעולה של הזדככות, המאפשרת לאנרגיה האלוהית לזרום through האדם באופן הטהור ביותר. אברהם, בגיל תשעים ותשע, מלמדנו שאף אחד אינו זקן מדי מכדי להתחדש, להתקדש ולקבל על עצמו עול מצוות.

סיכום: מורשת “לך לך”

פרשת “לך לך” אינה רק סיפור עבר; היא מפת דרכים לחיים. היא קוראת לכל אדם:
* לצאת מהמקום הבטוח והמוכר (“ארצך, מולדתך”) אל עבר הצמיחה הרוחנית.
* לבטוח בדרך למרות הקשיים והניסיונות.
* להיות איש חסד, אך גם לעמוד על העקרונות ולא להתפתות לעושר טמא.
* להאמין בהבטחה גם כאשר המציאות נראית הפוכה.
* ולחתום את האמונה הזו במעשים קונקרטיים, המצטרפים לברית נצחית – “ברית מילה” אישית וייחודית בין האדם לבין קונו.

כשם שאברהם יצא לדרך חדשה והאיר את העולם באמונתו, כך כל אחד מאתנו נקרא, יום יום, לצאת למסעו שלו – “לך לך” – אל האור.

—
**מקורות יהודיים שהוזכרו ונלקחו מהם הדברים:**
* **תנ”ך:** ספר בראשית, פרקים י”ב-י”ז.
* **מדרש רבה:** בראשית רבה (פרשה ל”ט ואילך).
* **רמב”ן:** רבי משה בן נחמן – פירושו על התורה.
* **אור החיים:** רבי חיים בן עטר – פירושו על התורה.
* **רמב”ם:** משנה תורה, הלכות מילה.
* **פרקי אבות:** משניות העוסקות במוסר ובדרך ארץ.
* **אגדות ומדרשים** שונים המופיעים בתלמוד ובספרי המוסר.

למעבר לגוגל דרייב לחץ כאן {כולל ארכיון}

          עזרה  |  ניתן להוריד ואו רק לצפות בעלון

חדש! (מתעדכן 3-4 פעמים בשבוע ימים ב’, (ד’), ה’,  ו’ ב”נ) חדש!

על מנת לקבל את העדכון האחרון, ממולץ ללחוץ על כפתור הסנכרון