מטעמי תורת חיים עלון מומלץ
פרשת וישב – חומרת פגם הברית (מאמר זה מיועד לגברים בלבד) התורה מספרת שיהודה נתן לתמר את ער בנו. ער נמנע מלעבר את תמר, והוא היה “דש מבפנים וזורה מבחוץ” כלומר שופך את זרעו לארץ. ה’ המית אותו בעקבות מעשיו, וכאשר אחיו אונן היה צריך לייבם את תמר, הוא נמנע ועשה כמו המעשה של אחיו ושפך את זרעו לארץ – וגם אותו המית ה’ על מעשיו (רש”י בראשית לח פסוק ז, וראה יבמות לד ע”ב), וזה שנאמר “וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה’ וַיְמִתֵהוּ ה’: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ: וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו: וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה’ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ” (בראשית לח, ז – י).ער ואונן נענשו על אף שהיו שניהם פחות מגיל שבע בזמן המעשה, והבריות לא הצטוו על איסור זה כחלק משבע מצוות בני נח (‘שערי קדושה’ לרבינו חיים ויטאל זצ”ל חלק ב שער ו), וכל מה שהם נקטו איסור היה רק משום שקיבלו מאבותיהם ידיעות כמה רע המעשה הזה (‘של”ה הקדוש’ תורה שבכתב סוף פרשת וישב ד”ה וירא שם) – ועם כל זאת, ה’ המית אותם ב”מיתה בידי שמים”, על כן בכל העבירות קטן פטור חוץ מהעבירה הזאת (‘שערי קדושה’ לרבינו חיים ויטאל זצ”ל חלק ב שער ו). ויש להבין, מדוע כל כך חמור שהאדם הגדול או הקטן פוגם חלילה בבריתו ומשחית את זרעו על הארץ לבטלה?עוון פגם הברית של האדם חמור יותר מכל העבירות שבתורה להמשך לחץ כאן
