תפילת חזקיהו המלך

הגדרות תצוגה

תפילת חזקיהו המלך כשהיה חולה ונתרפא
[ישעיהו ל"ח י'-כ'] (עם ביאור המילים מלוקט מרש"י, מצודות ודוד קמחי)
לאומרו בדמע לרפואת: שליט"א / גלוי וידוע
כתב בספר "ליקוטי צבי" (עמ' 22) כי התפילה שאמר חזקיהו המלך [ישעיה פרק ל"ח מפסוק ט' עד פסוק כ' ועד בכלל], תפילה זו נמסרה לחזקיהו מן השמים. ומסורת היא שכל מי שיגיד תפילה זו בדמע – בין חולה ובין בריא בשעת צרה – יתרפא ויניצול מכל הדינים החמורים הנגזרים עליו, ויאריכו לו ימיו.
ועיין בספר "טעמי המנהגים" (עמ' שייט) שהביא סגולה זו, וכתב בשם בעל "ואוו העמודים" דאף אם לא נתעורר לבכי בשעת אמירת תפילה זו, מכל מקום יאמר התפילה עם קול בוכים, שנחשב קצת לבכי. וגם אם ירבה בכמות האמירה הרי זה יחשב כנגד איכות האמירה בדמע. וכן אומרים, שאם החולה עצמו אינו יכול לומר תפילה זו – יבקש מקרוביו וידידיו שמצטערים בצערו שהם יאמרו התפילה עבורו.
מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה
חזקיהו המלך כתב דברי הודאה [וזהו תוכן כל הפסוקים הבאים להלן].
בַּחֲלֹתוֹ וַיְחִי מֵחָלְיוֹ
בעבור שהיה חולה ונתרפא מחוליו, להיות למזכרת על החסד שעשה עמו ה' שהוסיף על ימיו.
אֲנִי אָמַרְתִּי
חשבתי כשהייתי חולה:
בִּדְמִי יָמַי
בבריאות ימיי [טרם מניין ימיי].
אֵלֵכָה בִּשְׁעָרֵי שְׁאוֹל
אלך אל הקבר.
פָּקַדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי
ונחסרו ממני יתר השנים שהייתי צריך לחיות כמו בני אדם.
אָמַרְתִּי
חשבתי:
לֹא אֶרְאֶה יָהּ
שלא אזכה עוד לראות את מעשי ה' להתבונן בדרכיו וסודותיו ולשבחו.
יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים
דהיינו שלא אזכה לראות את מעשי ה' בארץ החיים [כי אמות ואלך].
לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד
חשבתי שלא אזכה עוד לראות את בני האדם.
עִם יוֹשְׁבֵי חָדַל
אשר יושבים בעולם הזה.
דּוֹרִי נִסַּע
וכן חשבתי שימיי נעתקו בעולם הזה.
וְנִגְלָה מִנִּי
וזזים ומתרחקים ממני.
כְּאֹהֶל רֹעִי
כמו רועה צאן המסיע אוהלו ממקום למקום [כשנגמר המרעה].
קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי
חשבתי שנכרתו חיי, כמו האורג החותך את הבד.
מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי
ומהחולי הזה חשבתי שייחתכו חיי.
מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי
ומיום החולי חשבתי שעד הלילה אשלים חיי ואמות.
שִׁוִּיתִי עַד בֹּקֶר
כשהגיע הערב וראיתי שעודני לא מת, חשבתי שאמות עד הבוקר.
כָּאֲרִי כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל עַצְמוֹתָי
ונתחזק חוליי עד ששיבר את כל עצמותיי, כמו האריה המשבר את העצמות של החיה הנטרפת בפיו.
מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי
וכשהגיע שוב הבוקר, חשבתי שעד הלילה אשלים חיי ואמות.
כְּסוּס עָגוּר
כמו סוס ועגור [הקוראים בקול].
כֵּן אֶצְפְּצֵף
השמעתי קולי מגודל החולי.
אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה
וכך הייתי הומה מתוך חולי.
דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם
מתוך חולי כבד הורמו עיניי לשמים.
אֲדֹנָי עָשְׁקָה לִּי
ה' הסר ממני את החולי המציק לי.
עָרְבֵנִי
ועשה לי המתקה ושקט ומתוקה.
מָה אֲדַבֵּר
כל כך הרבה שבח וישועות יש לי לדבר.
וְאָמַר לִי וְהוּא עָשָׂה
כי הוא אמר לי נחמות, והוא עשה אותן.
אֶדַּדֶּה כָל שְׁנֹתַי עַל מַר נַפְשִׁי
אנדוד כל שינה מעיניי כדי להודות על נפשי שהייתה מרה וניחם אותה. [לקח לי מי שהכין בזה לזכור כל השנים הבאות שהיה לי נפש מר וישמע קולי.]
אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ
ה' גזור על כל המתים שיחיו [בתחיית המתים]. [כי גזר על ספלים סבלות שלי שיהיו קלים על פניהם ולא מוות.]
וּלְכָל בָּהֵן חַיֵּי רוּחִי
וראשון שבכולם החיה אותי, כי הייתי קרוב למות. [וכן לכל דבר שמתקיימים בו כדי להודות ה' גזר עליהם קיומם.]
וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי
ונתת לי בריאות וחיים.
הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר
הנה למען שאתקן מעשיי היה לי מר, חוסך על כאב.
וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי
ואתה חשקת בי שלא אבוא אל הקבר.
כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל חֲטָאָי
וחטאתיי והסתרת מהמליך אחרי גופך, נמחקו עליהם.
כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָ
טוב שמוחל ה' את מי ששב בתשובה, שהרי אם הייתי מת אז לא הייתי יכול להודות לך.
מָוֶת יְהַלְלֶךָ
אם הייתי מת לא הייתי יכול להלל אותך.
לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ
האנשים המתים לא מקווים ולא מצפים לראות את קיום הבטחתך כדי להודות ולשבח עליה.
חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם
כל אדם חי מודה לך כמו שאני היום חי ומודה לך [ואילו הייתי מת לא הייתי מודה לך].
אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ
כל אב מלמד לבניו להאמין בך.
יהוה לְהוֹשִׁיעֵנִי
ה' אמר להושיעני מהחולי וכן עשה.
וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ
ועל התשועה שהושיעני אודה לפניו תמיד, וננגן אני וחבריי בניגונים שחיברתי על התשועה כל ימי חיינו,
עַל בֵּית יהוה
בבית ה'.