ושבת עד השם - עלון עולם

תפריט
Go to content

Main menu:

ושבת עד השם

מאמרים חשובים
בס"ד.                                                                                        ד' תשרי תשע"ז

'ושבת עד ה
ש"ווידוי" אינו בגדר "וידוי"

במאמר זה דנתי לפני שלש גאונים שונים בק. ספר. שניים מהם הסכימו עמי ואחד לא.
וידוי:
בוודאי כלם רוצים להיות נקיים לפני ה' בוידוי ביוה"כ. ובוודאי ירצו להגיע ל"תשובה גמורה" כהר"מ (בהלכותיו פ"ב ה"א) , בכל אחת ממצוותיה:
ושם: איזו היא תשובה גמורה?    לכאור' רק אם "והוא עומד באהבתו... ובכח גופו... ובמדינה שעבר בה... ופירש ולא עבר..."    
ולכאור' יוצאים רק בשינוי כבהפס': "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו" המובא בשבת ק"ז: גבי דבר  שלא קורא אף פעם.  באופן רגיל אין הדבר ניתן להשגה, בפרט שלא לכל הזהרות התורה ומצוותיה.  לעומת זה, לייאוש ניתן, ח"ו.
 
ואמנם כתב גם גדר: "מהי התשובה" (שם ה"ב): " שיעזוב חטאו... ויגמור בליבו... וכן יתנחם על שעבר... ויעיד עליו יודע תעלומות..." וכן הביא גם רבינו יונה בשעריו (שער ראשון החל מאות י').
אך גדר הגבוהה: עמידות ה"תשובה" ב"מבחן מעשי" כמו שאומרים, לכאור' לא מצאנו, לא בתורה במצוות וידוי (במדבר ה' פס' ז'), לא בספרי שם, לא ביומא (פו:) וגם לא במכילתא (אשר עד כה המקור ההכי קדום אשר מצאתי לה: ברמ' ב"עשין" עג') בילפותות לחיובו בכל ההזהרות.

והנה שגם רבינו יונה (שם אות מט') כתב גדר זה, ב"עיקר התשעה עשר" וקראו "עזיבת חטאו בהזדמן לו".

ואמנם תיאור זה מצאנו ל"בעל תשובה" [מרב יהודה ביומא שם. ויש לשים לב שהשימוש במינוח הזה בזמננו אינו דווקא כבמאמרו של רב יהודה].
אלא שיש לשאול אם גדר "בעל תשובה" בא לעכב "תשובה" אשר עושיה לא הגיעו לרמה זו.
ואמנם, גם רבינו יונה כתב זה על "בעל תשובה".    אלא שלכל שבתהליך "תשובה" קורהו ר' יונה: "בעל תשובה" (כבר ב"עיקר חמישי", באות יז').
הרי שגם לדידו, "המבחן המעשי" הינו הגדר ל"תשובה".

אלא, שלא זו בלבד שלא מצאנו מקור לגדר כה מוודה זה ב"תשובה" (ניז'), גם שני הראשונים הניז' אשר כן יחסו גדר זה ל"תשובה" - החשיבוהו במקום הגבוה ביותר בה. הרמ': כתבו כמושג "בפני עצמו" ולרבינו יונה: אינו מעכב:
הרמ', אף שכתבו בתחילת הפרק בה"א, בכל אופן קרהו בשם מיוחד: "תשובה גמורה". ומשתמה שגם "מהי התשובה" שבה"ב הינה מועלת.
רבינו יונה, אשר כתבו בין שאר עיקריו (שם), יחסו כ"תשובה אשר מגעת עד כיסא הכבוד". (ואף שבמאמר הגמרא שם פו'. לא משמע נגיעה לגדר זה דווקא, ייחסו הוא אליו.) גם כתב עליו: "...והנה הוא לפני השם במדרגה העליונה מן התשובה" (בהמשך שם).
ומאות יט' שם, משתמה שגם אינו מעכב.

הרי שגם לדידם, "תשובה" רגילה של "גמר בליבו" וכו' (לשון הרמ' הניז', יעוי' גם הפירוט ברבינו יונה שם) יוצאים בה לוידוי יוה"כ.

והנה שגם רב יהודה עצמו, אשר ממנו לקחו הראשונים (הנ"ל) גדר זה, לא ייחס דוגמתו ל"תשובה" אשר דוברה בכל אותו דף בגמרא, אלא ייחסו למושג אשר חידש הוא שם: "בעל תשובה" (כניז'). הרי שמשמע שלא בא במאמרו לפסול תשובתם של כל אילו אשר לא הגיעו לגדר זה.

גם בברייתא (פו':) "עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר ואם שנה בהן צריך להתודות…" לא אמרו דבר וחצי דבר בנוגע לעיכוב בתשובתו של מי ששנה בהן (שלא עמד ב"מבחן המעשי"). גם במאמר רב הונא: דהוי "ככלב ששב על קיאו" משמע שאין זה ביטול לאותה תשובה.
  
גם ממאמר הגמרא בתענית (טז'.) עולה כמסקנתין: "אמר רב אדא בר אהבה אדם שיש בידו עבירה ומתודה…למה הוא דומה לאדם שתופס שרץ בידו… זרקו מידו… מיד עלתה לו טבילה". מאמר זה הבינו גבי גמירות דעת לעזוב החטא (הרמ' שם ה"ג ורבינו יונה שם אות יא'). הרי שתשובה שיש בה "גמירות הדעת" (כניז') מועלת מיד ולא נצרכת לשום "מבחן מעשי".

[מפסוקי התורה והנ"ך לא מצאתי ראיות משמעותיות יותר.]

הרי שמשתמע שתשובה באופן של: "מהי התשובה" (הניז') מועלת היא גם שלא נתבררה כעמידה ב"מבחן מעשי".
חובתה בוידוי בערב יוה"כ עם חשיכה (שם פז: ובר"מ שם ה"ז. ובפשטות: במעריב).   ובכל התפילות - מדרבנן.

אמונת ה'
מאחר דנקטינן ש"וידוי" על כל המצוות אתי (כהמכילתא הניז'), הרי שגם "אמונת ה'" לכאור' בכלל ה"וידוי דיוה"כ" (כהרמ' שם ורבינו יונה שער רביעי אות יז).

אכן, בסהמ"צ ("עשין" א') כתב "שצונו בהאמנת האלקות...
          כמו"כ בפ"א דעות ה"א  "... לידע שיש שם מצוי ראשון...".

אלא, שבח"ב במורה פל"ג כתב:
לתרגום רבי יהודה אלחריזי: שמציאות ה' וייחודו לא יושגו אלא בכוון השכל האנושי.
לתרגום רבי שמואל אבן תיבון: שיושגו אילו בעיון האנושי ולא נודעו בנבואה בלבד עליהם אמרה התורה: אתה הראת לדעת...

הרי שלהתרגומים משמע שנקט הרמ' שאמונת ה' צריכה לבא, כמו שאומרים: מ"מחקר אישי".    ומשמע שזה כפי שעשה הוא, כגדלותו.

אבל בניסיונות חיפוש אלוקים גם חכמים יגיעו בדרך כלל להסתפק, במיוחד לאור הכתוב בתורה, אשר לרב לא יעלה בקנה אחד עם המדעים ומאמיניהם:" הקהילות המדעיות".  וזה נוגע הן אם יתוודו הם לספירת הזמן ע"י איזוטופים רדיוגניים, הן אם יתוודו לדרוויניזם ולנאו דרוויניזם, הן אם מהתוודו למבנה האורגניזם תאיו ופקודותיו, והן אם יתוודו לעובדות של החיים אשר הוכחדו על פני כדה"א, אשר החליפום מינים חדשים.
קשה לי לראות היאך יתיישרו להם כל אילו עם התורה.
ספרות כנענית וכתיבתם של שבטי המאיה ודאי שלא יוסיפו לחזק אמונתם.

עד אשר יגיעו למצא שאלוקים הוכרח כבר בשנות השמונים של המאה הקודמת, אף לשיטותיהם שהקוסמוס החל להיווצר כפלסמה - מסתבר שיוה"כ הזה כבר יהיה כבר מאחורינו ומי יודע כמה ימי כיפורים יעברו עוד עד אשר יחזרו, ואם בכלל, ממסעם הרחוק בכל החכמות, לאמונת ישראל, רח"ל ?

אלא, שעיקרון זה של ידיעת ה' דווקא בחקירה שכלית - לא מצאנו, גם אם שמעו  ישראל את שני הדיברים הראשונים מה' ממש, כדבריו במורה (שם).

והנה, שבתורה שבכתב, לא נמצא אפילו ציווי אחד לאמונה בה' יתברך.
ואכן הרס"ג במניין מצווותיו לא מנה מצוה כזו.   מצוות "עשה" הראשונה שמנה: יראתו (מתמורה ד'.).
גם הבה"ג לא הביא מצוה זו. הביא את יראת ה' ואהבתו. (בחלק מההוצאות: "בעשין" כג', כד' ובחלק מהן כז', כח'). הרי שלמוני המצוות הניזכרים אין בכלל מצוה כזו. לדידם ודאי שאין צורך לחקרו.

ואל תאמרו שגם לדידם של אילו נשארנו באותה בעיה, עם יראתו יתברך ואהבתו. שכן אין במשמעם אופן שלם כב"אמונה".
 
מוני המצוות אשר כן מנו את מצוות "אמונת ה'" כ"עשה", באו ממאמר רבי שמלאי: (מכות כג':). והוא מאשר חישב הוא את " אנכי ה'" כ"עשה" בתרי"ג האזהרות. ומשם השיגו ש"אנכי ה'" - מצוה לקבל ולהאמין בזה.

אכן הסמ"ג פירש מצוה זו כאמונה שה' הוא שהוציאנו ממצרים. ככתוב שם.
  והסמ"ק פירשה כחיוב ידיעת ה' מבריאתו את השמים ואת הארץ.
הרי שגם הנוקטים "אנכי ה'" כ"עשה", הסתפקו באמונה מתוך הכתוב בתורה, ולא מצאו לנכון לחפש אמונה בחקירות השכל.

נמצא שהרוצה לקיים את אמונת ה' מבריאת שמי'ים וארץ (כהסמ"ק):
די לו שיתחקה אחר מדעני התפתחות הקוסמוס כדי להווכח שגם הם הגיעו למסקנה שיש אלוקים בורא לחומר.   
ומי שרוצה לקיים את אמונתו מ"יציאת מצרים" (כהסמ"ג):
הייתי ממליץ לו להשיג מספריו של פרופ' עמנואל ויליקובסקי אשר רובם ככולם אוספים של מירב הראיות וההוכחות ליציאת מצרים במציאות. ואף שהסבריו אינן ככל הניסים הכתובים בתורה - אבל מכפירה בסיפור התורה נמצא שהוציאנו.  למסקנות מסודרות בין פשטי המקראות והתושבע"פ לבין מסקנות החוקרים הכופרים יהי' זמן של שנים רבות וטובות בעזהשי"ת גם אחר יוה"כ הבא עלינו לטובה.


הרב חנוך כץ ניתן להעיר ולשאול
:במי'יל
hanohkats@gmail.com
עלון עולם
ALONOLAM@gmail.com
Back to content | Back to main menu