דוד החקיין הסיפור האמיתי המורחב - עלון עולם

תפריט
Go to content

Main menu:

דוד החקיין הסיפור האמיתי המורחב

דוד החקיין
 
:ועד ציטוטים מתוך מכתבי המלצה של רבנים ידועים
 
הרב זמיר כהן, יו"ר ארגון "הדברות"
בהיות והנני מכירו מזה שנים רבות מתוך השתתפותנו יחדיו באירועים ובכנסים שונים, בעיקר בסופי שבוע [...] אין הרבה אנשים שעליהם אני יכול לומר כמוהו, כי אישיותו הכללית, על פי זהירותו בדקויות, רחוקה כרחוק מזרח ממערב מכל ריח קל של המעשים בהם הוא נחשד.
 
הרב מרדכי נויגרשל, יו"ר "יהדות מזווית שונה"
הח"מ מכיר את דוד הנ"ל זה קרוב לחמש עשרה שנים [...] לא ידוע לי על תלונות בעבר בדבר יחס שאינו הוגן או בדבר פגיעה מוסרית כלשהי כלפי ילד זה או אחר. גם לא הייתי מקטלג אותו כמי שיש לחשוש מפניו חשש כלשהו בתחום זה.
 
הרב אברהם אביקזר
אבי אברהם ועליזה אביקזר:
[...] ר' דוד הינו אדם נפלא ויקר [...] פעמים רבות היה נשאר בביתנו עם הילדים וילדי השכנים, ואף פעם חלילה לא ניסה לעשות שום מעשה או דיבור שאינו הגון (וזאת לאחר חקירה ודרישה נוקבת גם עם ילדי וגם עם ילדי השכנים, ששללו מכל וכל התנהגות לא הולמת מצידו).
 
הרב דוד ברוורמן, מרצה ב"ערכים"
הנני משמש כמרצה בארגון "ערכים" כ10 שנים בסמינרים וסדנאות בארץ ובחו"ל. אני מכיר אישית את הנ"ל ויכול להעיד כי הוא אדם ישר דרך איש נעים הליכות ולא יעלה על הדעת להפיל עליו חשדות כלשהם [...] חשוב לציין שמעולם לא נשמע תלונה בסגנון החשדות המדוברים בכל שנות היכרותי איתו.

בס"ד

דוד החקיין  הסיפור האמתי בכתב
דוד נתן ברוקנר ששם הבמה שלו הוא "דוד החקיין" מוכר מאוד בציבור הדתי ובמיוחד בציבור החרדי. הוא משמח ילדים בציבור הדתי כבר יותר מ20 שנה משתתף ביותר מ40 סרטים (ביחס לעולם החרדי זה סופרסטאר) מתוכם ב15 כשחקן ראשי הוציא כ80 דיסקים לשמיעה לילדים (בעולם החרדי שבחלקו לא מכניס סרטים לבית זה נחשב מוצר די מבוקש) וכן היה שדרן במספר תחנות רדיו דתיות. דוד החקיין נחשב ללא ספק סלב בעולם החרדי והילדים מאוד נהנים מחומריו .ב-2010 נעצר דוד החקיין וב-2012  הורשע בבית המשפט השלום בירושלים בביצוע ארבע עבירות של מעשים מגונים בקטין.  נגזרו עליו שבעה חודשי מאסר(עונש קל ביותר יחסית למעשים המיוחסים אליו ).‏ מאז קבלת גזר הדין וגם לאחר שסיים לרצות את העונש, מנסה דוד החקיין לטהר את שמו ולהוכיח כי בית המשפט טעה בהחלטתו. הוא עושה זאת תוך העלאת סרטונים לרשתות החברתיות(דוד החקיין מגיב 1ו2)בהם הוא מציג ראיות-לכאורה לטענותיו וכן מציג גם מכתבי תמיכה והמלצה מאישים, רבנים (בין השאר הרבנים זמיר כהן ומרדכי נויגרשל) ומוסדות שונים (בין השאר הרבנות הצבאית עמהם עבד במשך השנים,) השוללים את הטענות נגדו. ב-2015 העלה סרטון המסכם את טענותיו.‏ בשם "דוד החקיין הסיפור האמיתי1" הדבר המפתיע הוא שדוד החקיין זוכה לתמיכה מאוד רחבה מצד הציבור ורוב רובו  של הציבור נוטה להאמין לו  יותר מאשר לבית המשפט. אחרי הרשעתו דוד החקיין העלה סרטים שלו ליוטיוב וכבר זכו במצטרף למעל מיליון צפיות (רוב רובו של הציבור החרדי לא חושף את ילדיו ליוטיוב כך שמדובר בהישג מדהים לאומן חרדי) למרות הרשעתו (שאגב הוא בעצמו מפרסם כדי שהציבור יבדוק האם קיבל משפט צדק)  סרטיו ממשיכים להימכר בחניות כאילו לא מדובר על פי בית בית המשפט בעבריין מין  מסוכן ואף אנשים ממשיכים להתקשר אליו כדי לכבד אותם בשמחותיהם .האם הציבור מטומטם תמים או שאכן נעשה לו עוול במשפט והציבור נלחם נגד העוול שנעשה לו. החלטתי לבדוק היטב את החומרים ממשפטו ולפגוש את דוד החקיין ולשאול אותו שאלות קשות כדי לפזר קצת את הערפל ולהציל את כבודו של בית המשפט או כבודו של הציבור.
 
דוד אתה טוען טענות קשות מה ילד סתם ישקר ויגרום לאדם להיכנס לכלא? זה נשמע הזוי הטענה שלך?
נכון זה נשמע הזוי אבל לא רק אני טוען שהילד משקר אלא גם המשטרה הפרקליטות והשופט
 
מה פתאום הרשעתה! השופט כתב בפסק דין "אני מאמין לילד"
 
העובדות הם שכתב האישום וההרשעה מדברת על 4עבירות של מעשים מגונים אך מה שהשופט התעלם וגם התקשורת שהילד האשים אותי ב18עבירות של מעשים מגונים  אני מצטט לך  המתלונן טוען "כבר שלושה שבועות שאני אצלו זה היה בערך 0800 הוא היה עושה לי את זה כל יום בערך 20 דקות" אך אמו סתרה עדות זאת היא סיפרה במשטרה "בשלושה ימים האחרונים הוא התחיל לצאת  לתלמוד תורה מוקדם  מאשר בכל יום הוא תמיד יוצא ב0830 או0900" כלומר באותם שעות שהילד טען שאני עשיתי לו מעשים מגונים בביתי אמו מעידה שהוא בכלל היה בבית לכן גם המשטרה הפרקליטות וגם השופט התעלמו מ14 מיקרים כי ברור שהוא משקר ,וצריך להדגיש מדובר במעשים מגונים ששווים בין 7 ל10 שנים בכלא לא אני אומר זאת אלא מומחים ואנשי משטרה כלומר ברור שהוא משקר וברור שמדובר בשקרים שמכניסים אדם לכלא לשנים טובות  
נגיד שמה שאתה אומר זה נכון אבל תכלס ב4 המקרים השופט פסק שאתה השקרן ולא הילד?
 
מדובר במילה מול מילה אז אני טענתי איך אפשר להאמין לעדות שגם לשיטת המשטרה והפרקליטות היא שקרית ב80 אחוז בגלל ההזמה של אמו ,טענה זו לא קיבלה התייחסות כלל מהשופט וכן הראיתי שב4 מיקרים שהורשעתי בהם יש מעל20 סתירות! בין עדות הילד במשטרה לבין עדותו בבית משפט אז המילה  שלו לא שווה
 
דוד למה אתה משקר השופט כותב במפורש ואני מצטט "עדות המתלונן שכאמור בעיקרי הדברים חזרה על עצמה"
 
כלומר גם השופט מודה שיש סתירות אך החליט שמחלקם הוא פשוט מתעלם אני פרסמתי את הסתירות ואנשים בהלם איך כשיש סתירות כל כך מהותיות מרשיעים אדם, לדוגמא במקרה הראשון הילד טען וכך גם נכתב בכתב האישום   ילד: "הוא ליטף אותי בפנים ואז הוא התחיל לנשק אותי בידיים. הוא אמר לי: אפשר ללטף אותך בגב?..".
לעומת זאת בבית המשפט  על אותו מקרה הוא טען
: "הוא התחיל ללטף אותי בכל מני מקומות, בכל חלקי הגוף, בבטן, בגב, ברגליים. הוא חיבק אותי... הליטופים היו בכל מני מקומות שעושים את הצרכים...."  אך יש דברים יותר חמורים בבית משפט התברר שאמרו לילד להסתיר דברים חשודים לדוגמא מה קרה בבית כשהוא ראה סרט שלי בבית עדות ילד בבית משפט 13 העורך דין שואל
: "אבל אם אימא שלך הייתה רואה שאתה רואה את הקלטת, היא הייתה כועסת עליך." "לא, כי פעם אחת שמעתי את הסרט וגם אימא שלי שמעה וראתה. והיא אמרה לי: מאיפה זה?...
 
הילד לא סיפר שההורים התנגדו לדוד החקיין אבל האימא סיפרה דבר אחר לגמרי
 
חקירה אימא במשטרה שורה 14: "אמרתי לו: איזה שטויות הוא עושה! למה אתה רואה את הדיסקים? אני ראיתי שהוא משמיע קולות מוזרים, מתנהג בצחוקים שממש לא מתאים לבן שלי. אמרתי לו: איך אתה רואה את הדבר הזה? הוא אמר לי שהוא אוהב אותו. ואני אמרתי לו: מה יש בבן אדם הזה לאהוב?
עדות אימא בית משפט 17 שורה 1: "לפני שהילד הלך לישון, הוא השמיע את הקולות שהוא שמע בדיסקים ולכן בעלי שבר. אמרתי לו... שאבא שבר את הדיסקים לטובתו."
עדות אימא בית משפט 3: "בעלי לקח את הדיסק ושבר אותו ואמר: אני לא רוצה לראות את הדבר הזה בבית."
כלומר הילד שיקר!!!מי אמר לו להגיד שקרים? השופט כלל לא התייחס לדברים אילו . אחרי זה, כשכל הפרשיה הזאת התפוצצה שאלו אותו, איפה אבא שלך היה באותו זמן? האבא לא הגיע בכלל למשטרה משום מה. שימו לב: עדות ילד: "הוא לא היה בבית באותו זמן." אבל האימא העידה: "איך שהגעתי הביתה אמרתי לבעלי בוא תראה מה קרה." רואים במפורש שאמרו לילד מה להגיד, מה להסתיר, מה לא להגיד,
עוד דוגמא הילד טען שאני לקחתי אותו לביתי בכוח עדות ילד בבית משפט 4: "למה נפגשתם עוד מספר פעמים?" "הוא עשה לי בכוח."
אני טענתי במשטרה שהוא רצה לפגוש אותי, שהוא רדף אחרי וכהוכחה טענתי שהוא אפילו בא לביתי כשכלל לא הייתי שם, וזאת הוכחה שלא אני אמרתי לו לבוא אלי:
וכן הילד אישר זאת בבית המשפט עדות ילד בית משפט 23: "זה נכון שהגעת אליו לדירה גם כשהוא לא היה נמצא?" "כן, זה גם שכחתי להגיד."
 האם הילד עבר אבחון או איזה שהיא בדיקה פסיכולוגית כדי לבדוק האם הוא עבר חוויה קשה?
 כן הילד עבר אבחון פסיכולוגי לבדוק אם הוא עבר באמת טראומה או חוויה קשה . אני מצטט את אמו ,: "היה פסיכולוג שדיבר אתו ממחוז הנוער. הפסיכולוג אמר לי, שהוא ילד בריא ונחמד ושהוצאתי אותו מזה – כל הכבוד לי." זאת אומרת, לא רואים על הילד שום דבר שום טראומה דבר שבכלל סותר את עדותו שהוא "רעד מפחד" וכו' הייתה גם  לילד פליטת פה מעניינת: שואל חוקר הילדים: "האם יש עוד דברים שאתה רוצה לספר לי?" הילד משיב: "זהו, זה מה שהוא אמר לי." אופס... פליטת פה הוא לא אמר "זה מה שהוא עשה לי "כי אמרו לו להגיד עדות זו! רואים שהילד עצמו אומר כאן, שאמרו לו להגיד את זה. לצערי השופט לא מתייחס!
כדאי לצפות בסרטונים ולבדוק את העובדות. אני רוצה גם להדגיש שאני משמח ילדים 20 שנה ולמרות הפרסום הרב וחקירות היגיע רק תלונה אחד דבר שמאוד יוצא דופן בסוג עבירות כאלה
 
דוד אני לא מסכים אתך כי בעולם החרדי בנושאים כאלה הרבה פעמים מעדיפים לטפל בזה בתוך הקהילה ויש גם ילדים שלא מספרים ומעדיפים להדחיק
 
אתה צודק בגדול, אבל במקרה שלי אי אפשר לטעון טענה זו כי אני גר  בשכונת נחלאות ובשכונה זו בשנים האחרונות נתגלו כמה פרשיות פדופיליה ילדים נחקרו על ידי הוריהם והמשטרה והרבנים נתנו הוראה ללכת למשטרה ולהתלונן ואכן נחקרו כ100 ילדים חלקם ילדים שנפגשו איתי רבות ובכל זאת אף ילד לא הצביע עלי אבל יותר מזה העידו בשבילי בבית משפט בוגרים שכילדים היו איתי שעות ביחידות שאני נורמטיבי לגמרי בסרטון "דוד החקיין הסיפור האמיתי1" אף מופיעים מספרי טלפונים שלהם אז או שהם דוברי אמת או שהם משקרים כדי שאוכל לפגוע בעוד ילדים. חשוב שהציבור ידע שיש עוולות נוראות בבית המשפט ובפרקליטות כל גוף אם הרבה כוח שאין עליו ביקורת רצינית חיצונית יתדרדר לשחיתות חייבים לחזק את הביקורת על בתי המשפט והפרקליטות ולא כולנו נסבול
עברתי על ההרשעה שלך והשופט מציין  שהשכן שלך העיד במשטרה ובבית המשפט שכ9 חודשים לפני המעצר הוא ראה ילד  אחר לא המתלונן נפרד מביתך כשהמכנסיים שלך מופשלים מעל הברך ובחקרה במשטרה לא נתת הסבר ושמרתה על זכות השתיקה .  
 דוגמא נהדרת להראות את עוולות בית המשפט מיד כשנחקרתי על מקרה זה במשטרה לא שמרתי על זכות השתיקה הדברים כתובים שחור על גבי לבן טענתי במשטרה שאין לי מזגן בבית ולכן בקיץ אני מסתובב אם מכנסיים קצרים או מכנסיים מופשלים כלפי מעלה מעל הברך  ושאני מוכן להביא את הילד לבית משפט כדי שיעיד שלא היה כלום אחרי נתינת הסבר זה שמרתי על זכות השתיקה כי לצערי כבר הבנתי שהמשטרה לא מחפשת אמת . בחקירה הנגדית  בבית המשפט אכן הודה השכן כי בזמנו חשב שמדובר במקרה תמים (כלשונו). אחרי שהתפרסם בתקשורת ההאשמות נגדי בא להעיד במשטרה.  השכן גם אמר בבית המשפט עלי:: "איש מאוד חביב ונחמד. הרבה ילדים מספר פעמים בשבוע עולים לביתו של דוד לבד." "לא ראיתי שום דבר שהילד פחד או צעק "אני רואה הרבה ילדים עולים ויורדים מביתו של הנזכר בצורה נורמטיבית תוך שיחות ביניהם וחיוכים ולא ראיתי שום מקרה חורג מהנורמה מלבד המקרה שעליו סיפרתי" אבל יותר מזה אני הבאתי את אותו ילד לבית המשפט והוא העיד שאני נורמטיבי לגמרי אך השופט התעלם אז בקיצור אדם אם מכנסיים קצרות שמסתובב על יד ילד כשהילד אומר שלא קרה כלום זה מלמד על אדם שהוא פדופיל נו באמת  אגב מה שהעיד השכן אמת ואני בקשר טוב אתו היום
לפי מרכז בריאות הנפש אתה מסוכן לציבור יושבים  שם אנשי מקצוע רציניים הם לא סתם יקבעו קביעה כזאת ?
מב"ן הם לא אובייקטיבים אלא כלי בידי הפרקליטות כשהם באו לבדוק האם אני מסוכן או לא הם רק בודקים אם אני מודה או לא ואם אני לא מודה אז אני  מסוכן הם לא דיברו אם קטינים שמכירים אותי שנים או התעלמו לגמרי מחוות דעת של מומחה  דר וויל שמכיר אותי שנים בגלל בעיות פוריות ביני לבין אשתי שכתב שאני לא מסוכן ולא פדופיל אבל מב"ן אפילו לא הרימו אליו טלפון חוות דעת שלא בודקת את כל הצדדים היא לא רלוונטית
קשה לי לקבל את זה שבית המשפט טועה ?
עובדה בית המשפט לא נתן לי  חודש שליש ולא יום חופשה כי אני כל כך מסוכן לילדים ומאז התלונה כבר עברו כמעט 6 שנים וכמעט כל הזמן ילדים סביבי ואין שום תלונה נוספת  על מעשים לא צנועים.  אז אני הוכחה עד כמה בית המשפט טועה  אגב זה גם סותר פדופיליה  על פי מחקרים מדעיים פדופיל שפגע והוא ממשיך להסתובב על יד ילדים שמעריצים אותו הוא לא יוכל להתאפק  ויפגע שוב אני מסתובב אם מצלמה נסתרת כדי שאויבי לא יוכלו להעליל עלי פרסמתי חלק קטן בסרט "דוד החקיין הסיפור האמיתי2"  שם תוכל לראות כמה הילדים סביבי וגם סמוי משטרתי שעוקב אחרי
אבל חוקר הילדים קבע שהילד דובר אמת! מדובר באנשי מקצוע
הוא בכלל לא חקר את הילד הוא אפילו לא שאל אותו למה הוא משקר ב14 המקרים כל פעם שהילד התחיל לדבר בנושא זה הוא היפנה את תשומת ליבו ל4 המקרים האחרים חוקר הילדים הוזמן 3פעמים לבית המשפט לחקירה נגדית ו3פעמים הוא התחמק פעם הוא בחו"ל פעם חולה ובקיצור הוא לא התייצב לחקירה נגדית כי הוא ידע שהוא עשה עבודה לא מקצועית
אז מה בית המשפט הרשיע אותך בגלל שאתה חרדי?
לא יודע ברור שבית המשפט מעוניין שחרדים יתלוננו במשטרה במקרים של תקיפה בילדים ולא יטפלו בזה בתוך הקהילה ואם הייתי יוצא זכאי המסר היה לא להתלונן במשטרה וזה יתכן מאוד שהשפיע על שיקול דעתו של השופט להרשיע אותי
ברור לך שלא תוכל לחזור להופיע בפני ילדים?
דווקא השופט שהרשיע אותי ושמע את עדות הילד אחרי שהשתחררתי מהכלא אישר לי להופיע בפני ילדים כי  לדעתי הוא יודע שאני לא באמת מסוכן והוא לא רצה לפגוע בציבור  האם יעלה על דעתך ששופט ייקח על עצמו את הסיכון אם היה לו אפילו צל של חשש שאני פדופיל או חשוד בפדופיליה את הסיכון הזה לתת  לי להמשיך לעבוד אם ילדים ועוד עבודה שגורמת להערצה של הילדים אלי וקירבה ואכן חזרתי להופיע הציבור הזמין ונהנה אבל אחרי שנה הפרקליטות ערערה והשופט  יאיר צבן קבע שאסור לי יותר להופיע בנימוק הגנה על הציבור בגלל חוות דעת של מב"ן שהם בעצם כלי של הפרקליטות  כאשר שוב התעלמו מעדויות לטובתי כנראה לא רצו שיהיה תקדים או שמנסים לשבור אותי כי הסרטונים שלי חשפו את האמת על המערכת
עד מתי האיסור  שיש עליך לעבוד אם ילדים ?
לא ברור זה נתון לשינוי, זה גורם למצבים "מצחיקים עצובים" שהורים מתחננים אלי תבוא תשמח את  הילד שלי ואני מנוע כי אני מסוכן משפטית והם אומרים לי אבל אנחנו יושבים לידך ואני מסביר להם אני לא יכול אני מסוכן משפטית או מתקשרים אלי שיש ילד בבית חולים אם מחלה סופנית והוא רוצה ליראות אותך ואני צריך לשאול את עצמי האם לקחת סיכון כדי לשמח ילד זה כי אם יתפסו אותי משמח ילד חולה סופני עונשי על פי חוק עד שנה כלא .גם אסור לי לטפל באנשים זקנים כי הם חסרי ישע ואני אדם מסוכן אז התקשר אלי חבר שבילדותו הייתי מספר לו סיפורים גם ביחידות וביקש ממני לקחת את אביו לרופא הוא בשלב שיקום מהתקף לב ולא מרגיש טוב הגענו לרופאה שאחרי בדיקה מיד נתנה הוראה לנסוע לטרם נסענו אם מונית בדרך מתקשרים אלי מהפיקוח  ושאלו אותי עלי מה אני עושה עכשיו הסברתי להם אז הם אמרו לי שזה מקרה גבולי .אתה מבין את האבסורד כמעט עוצרים אותי ושמים אותי בכלא כי אני באמצע ניסיון להציל חיים לחסר ישע
הפיקוח עוקב אחריך מבקר אותך בבית ?
כן יש תקופות שיותר ויש תקופות שפחות לדעתי הם יודעים שאני חף מפשע אבל הם צריכים להביא משכורת הביתה ולכן פועלים מבלי לחשוב אם מה שהם עושים זה נכון או לא איך אמר לי אחד מהמפקחים דוד כולם מכירים אותך גם הילד שלי אבל אני לא הולך לאכול זפת בגללך
זה בטח לא נעים לחיות תחת מעקב  מתמיד ?
כן זה משפיע על המצב רוח אבל הדבר הקשה באמת שאסור לי ליצור קשר אם קטינים אז אצל אדם רגיל זה ברור אדם שחשוד בפדופיליה ניגש לילד זר ומתחבר אליו זה חשוד ולכן מיד עוצרים אותו אבל אצלי ילדים ניגשים אלי בהתלהבות אני לא זר להם אלא חלק מהכיף שלהם בחיים ואני צריך להתייחס אליהם בקרירות כדי שיעזבו אותי וילדים לא מבינים למה וזה גם מוציא עלי שם רע אצל הילדים ביקשתי מראש המפקחים רשות להגיד לילדים שניגשים אלי "אני לא יכול לדבר אתך כרגע" כדי שהילדים לא יפגעו אז הוא ענה לי "לא זו יצירת קשר על דבר כזה תיעצר ותיכלא" חסדי שמיים שלא כל המפקחים כאלה חסרי רגישות אבל אם זה אני צריך להתמודד אל תאמינו לי זה שאני טוען שאני חף מפשע זה שטויות תבדקו  תראו את הסרטונים שפרסמתי ואני בטוח שמי שיש לו שכל ישר יגיע למסקנה שמשפט צדק לא קיבלתי ולכן כל כך חשוב שיהיה מנגנון חיצוני בעל שניים שיבקר ויפקח על עבודת הפרקליטות וביתי המשפט כי לאזרח מגיע לקבל משפט הוגן
ברור לך שיש גם שחושבים שאתה אשם ומסוכן
רוב רובם אנשים שלא בדקו את הצד שלי ועל פי זה הם קובעים את דעתם זה לא נובע משכל אלא מלב רע או חוויה  מינית קשה שהם חוו ולכן כל חשוד אצלם ישר אשם אגב לפי התגובות לסרטונים שלי מי ששמע את הצד שלי כ95אחוז חושבים שנעשה לי עוול  
איך הקהילה מקבלת אותך
נהדר תומכים בי מאוד חוץ מיחידים לרוב מדובר באנשים שהם נפגעי פגיעה בעצמם אני מתארח הרבה בשבתות אצל הרב הגאון הרב זכאי שליטא  אנשים עוזרים לי כלכלית
גם התאכזבת מאנשים?
כן
נפגעתה מאנשים
כן אבל אני מתנחם בזה שבזכותם מך הסתם אזכה לחיי עולם הבא למרות חטאיי
מה אתה עושה בימים אילו ?
לומד תורה  וכותב בדיחות על פי נושאים בפרשת השבוע אפשר כבר למצוא את זה באינטרנט באתר "עלון עולם "תחת מאמרים http://www.alonolam.com/david_hachakyan.html
מי שרוצה לבדוק את הדברים ביותר הרחבה שיכנס " דוד החקיין  הסיפור האמתי מורחב"
 
כל מען דבעי  דוד החקיין הסיפור האמתי  בהרחבה בכתב
 
חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה. אולי אפשר לפרש שאדם שהוא מבחינת חייב שעשה עברות בחייו עליו לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כי זו כפרת עוונות. אני יודע שחטאתי הרבה וודאי כל מה שקורה הוא על פי השגחה כדי לכפר על עוונות. אני משתדל להאמין בזה. לכן אני לא רוצה נקמה אלא בדברים האלה אני רוצה להוכיח 1) שברור לגמרי שהילד משקר בחלק מהדברים או בכל הדברים. 2) שבית המשפט לא עשה צדק בכלל ויש לקחת בעירבון מוגבל כל פסק דין שנעשה שם.
ילד אחד התלונן עלי שעשיתי לו מעשים מגונים ולא כפי שפורסם בתשקורת הכללית שמדובר במספר קטינים. העניין פורסם בתשקורת הכללית בעוצמה רבה מספר פעמים ובכל זאת לא הגיעה שום תלונה נוספת. אני, דוד החקיין, עובד עם ילדים כבר  ו20 שנה וידוע שבכל פינה ילדים סביבי ויודעים מי אני (לרוב קשה לתפוס פדופילים כי הילדים לא יכולים לזהות אותם.) אני לא גיליתי מי הילד שהתלונן עלי כדי שלא יאונה לו כל רע על ידי חבריו (חברים מהכיתה שלו באו לנחם אותי כשהייתי במעצר בית, ואחד מילדי כיתתו הוא ילד שמכיר אותי מגיל 4 / 5. וכן חברים שלי בשכונה התארגנו למצוא את הילד ולנקום בו.) וכן כדי שאם יש עוד ילד שכביכול עבר מעשים מגונים על ידי לא יפחד להתלונן, שהרי אני שותק.
פדופיליה זו מחלה שלאדם יש יצרים כפייתיים ואין כמעט אף מקרה בעולם שפורסם על אדם שיש לו גישה לילדים ופורסם עליו שעשה מעשים מגונים ולא הגיעו עוד מספר תלונות. הדבר דומה לאדם שיש לו שפעת והוא מתעטש רק פעם אחת. טענה זו טענתי בבית המשפט. השופט לא התייחס.
בית המשפט הרשיע אותי ב4 מקרים: פעם אחת מעשים מגונים בבית כנסת, פעמיים בחדר מדרגות ופעם אחת בבית.
 
הרשעה על 4 מקרים – האומנם?
 
משמע מכתב האישום שנעשו מעשים מגונים פעם אחת בבית אבל זה לא מה שהמתלונן טוען לחוקר הילדים במשטרה:
 
חקירה ילד 7 שורה 5: "כבר שלושה שבועות שאני אצלו."
חקירה ילד 11 שורה 23: "זה היה בערך ב8.00, 8.05. הוא היה עושה איתי את זה כל יום כמעט 20 דקות" (מדובר בהפשטה מלאה) "שמונה בבוקר, הוא היה עושה את זה איתי כל ים, עשרים וחמש דקות."
 
וכך הוא גם המשיך לטעון בבית המשפט:
עדות ילד בבית משפט 24: "היה כמה פעמים בבית שלו, לא רק פעם אחת, זה היה שבועיים שלוש."
 
הילד גם טוען שבכל הפעמים האלה שהוא היה בבית שלי הוא קיבל ממני כספים.
עדות ילד בית משפט 5: "כל פעם הוא היה נותן לי 20 או 35 ₪. פעם אחת הוא הביא לי 100 ₪."
 
אם הילד טוען בעצם שכ18 פעמים עשיתי לו מעשים מגונים (שלוש שבועות כל יום & שלוש מקרים לא בבית) למה המשטרה האשימה אותי רק על פעם אחת בבית?
התשובה היא בעדות של אמו במשטרה:
 
אימא במשטרה שורה 2: "בשלושה ימים האחרונים (יום שישי, ראשון, ושני הילד טען, שביום שיש הוא לא בא אלי וביום שני לא היו מעשים מגונים. לכן נשאר לנו יום ראשון) הוא התחיל לצאת לתלמוד תורה מוקדם מאשר בכל יום. שאלתי אותו למה הוא יוצא מוקדם. הוא תמיד יוצא בשעות של 8.30 או 9.00 (הזמה של העדות של הילד). בימים האחרונים הוא התחיל לצאת בשעה 7.30 ואני שאלתי אותו למה הוא יוצא מוקדם כל כך. והוא אמר לי שהוא ביחד עם החברים שלו משחק כדורגל."(הילד שיקר לאמו לפי עדות האימא)
האימא חזרה על דבריה גם בבית משפט.
 
אני, בלי שידעתי מה האימא אמרה אמרתי במשטרה (חקירה דוד שורה 29) "הוא רק בא אלי הביתה פעמים או שלוש" כלומר שלמשטרה היה ברור שהילד משקר.
כלומר ברור לגמרי שהמתלונן משקר בכ80%,  ולא סתם שקר אלא שקר ששווה כמה שנים בית סוהר. האם אנחנו מוכנים לעשות עסקים עם מישהו שמשקר לנו ב80% בוודאות? האם אפשר להאמין לעדות שהוזמה ב80%? טענה זו טענתי בבית המשפט והשופט גד ארנברג בגזר דינו לא התייחס אליה.
 
כתב אישום מקרה 1: מעשים מגונים בבית הכנסת: "החל הנאשם ללטף אותו בפניו ונישק אותו בידיו".
 
הילד טען בחקירה שלו במשטרה, שבית הכנסת היה ריק.
 
חקירה ילד 6 שורה 16: "נכנס לבית כנסת ממול של אשכנזי שהיה ריק."
בבית משפט נפלט לו בטעות, שלא היינו לבד.
עדות ילד בבית משפט עמוד 16:
ילד: "חוץ מהגבאי שהיה נשאר בסוף ומסדר את התיבה. לא יודע בדיוק, הוא לא ראה."
עורך דין: "איך אתה יודע אם הוא ראה או לא ראה?" "כשיצאתי ראיתי בן אדם מסדר שם משהו. יכול להיות שהוא הסתכל עלינו. אני לא יודע."
העורך דין ביקש ממנו לתאר בדיוק היכן עמד האיש והיכן ישבתי עם הילד, ולפי התיאור התברר שיתכן, שהוא כן ראה. לכן העורך דין שוב שאל: "אמרת שהוא יכול לראות." "יכול להיות שהוא ראה, אני לא יודע."
 
השופט התייחס לעניין בגזר דינו:
 
"יש לציין כי הימצאותו של גבאי בית הכנסת במקום נמסרה רק בעת מתן העדות בבית המשפט ואולם המתלונן מסר הסבר לעניין וכן לכך שהגבאי לא ראה את המעשים שעשה בו הנאשם ולפיכך לא מצאתי כי גם בעניין זה יש כדי להביא לכרסום ממשי בגרסתו של המתלונן."
 
כנראה שהשופט לא יודע לקרוא כל כך טוב מה הילד אמר.
יש להדגיש שאני אמרתי בחקירתי:
חקירת דוד שורה 23: "בבית כנסת הוא לא היה לבד איתי. כאשר נשאלתי למה עברתי מהבית כנסת הספרדי שבו נפגשתי איתו לבית כנסת האשכנזי אמרתי מכיוון שבבית הכנסת הספרדי יש הרבה ילדים שלומדים ואם אספר סיפור ייגרם ביטול תורה המוני."
 
השופט בגזר דינו כתב:
 
"הנאשם עצמו מאשר אף הוא שפגש את המתלונן בבית הכנסת ושהם עברו מבית הכנסת ההומה אדם לבית הכנסת האשכנזי בו אין אנשים."
 
שוב השופט סילף את דברי. הדגשתי בעדותי שבית הכנסת לא היה ריק ושאנשים היו שם."
וכן כתב השופט בגזר דינו:
 
"הנאשם אף מאשר שהוא נתן למתלונן דיסק בתום המפגש הזה אמנם לדבריו משום שהמתלונן ידע להשיב על שאלות שהוא נשאל ואולם כאמור, לאור הפירוט שנתן המתלונן כאשר הוא חזר על עיקרי הדברים הן בעדותו בפני חוקר הנוער והן בבית משפט יש להעדיף את גרסת המתלונן באשר לסיבות קבלת הדיסק."
 
אכן אישרתי שהילד קיבל או קלטת או דיסק שמע. הדגשתי בבית המשפט שעשרות ואולי מאות ילדים קיבלו ממני קלטות ודיסקים חינם. שני עדים העידו שאכן הרבה ילדים קיבלו דיסקים וקלטות חינם. והדבר ידוע בשכונת מקור ברוך ואפשר לבדוק. השופט לא התייחס לעדים שלי.
 
השופט מציין שהמתלונן חזר על עיקרי הדברים. אך נעלם מעינו הסתירות הרבות בין חקירת הילד במשטרה לבין חקירת הילד בבית המשפט.
 
עדות ילד בבית משפט 18: רציתי לברוח ובאמת ברחתי. לא הגעתי אליו אחרי זה שבועיים וחצי.
עדות ילד בבית משפט 23: ואני לא רציתי לפגוש אותו כשבועיים וחצי.
חקירה ילד במשטרה 14 שורה 17: זהו, ואחר כך הוא הגיע למחרת ונגע לי."
חקירה ילד במשטרה 14 שורה 33: זהו, רק היום ויום למחרת."
 
כלומר הבדל בתאריכים של שבועיים וחצי. הילד שינה את גרסתו בבית המשפט שהוא נפגש איתי רק אחרי שבועיים וחצי וזאת משום שעורך הדין שאל אותו: "איך נפגשת שוב עם דוד, אם הוא עשה לך מעשים מגונים והפחיד אותך?" ואז הוא שינה גרסה ואמר שהוא ברח לשבועיים וחצי.
 
השופט מתייחס:
 
"אומנם היו סתירות באשר למשך הזמן שחלף מהאירוע הראשון לאירוע השני ואולם לטעמי אין בהם כדי להביא למסקנה שעדות המתלונן, שכאמור בעיקרי הדברים חזרה על עצמה, אינה נכונה."
 
באו נבדוק האם בעיקרי הדברים העדות חוזרת על עצמה:
חקירה ילד במשטרה 14 שורה 1: הוא ליטף אותי בפנים ואז הוא התחיל לנשק אותי בידיים. הוא אמר לי: אפשר ללטף אותך בגב?...
לעומת זאת בבית המשפט הוא טען:
עדות ילד בבית משפט 4: הוא התחיל ללטף אותי בכל מני מקומות, בכל חלקי הגוף, בבטן, בגב, ברגליים. הוא חיבק אותי... הליטופים היו בכל מני מקומות שעושים את הצרכים... אני ישבתי והוא משך אותי אליו. כשנפרדנו הוא אמר לי: לא להגיד לאף אחד.
 
כלומר גם במעשים המגונים עצמם יש הבדל שמים וארץ! וגם זה נעלם מעיניו של השופט.
 
גבאי בית הכנסת האשכנזי אוהל אברהם, שבו לפי הטענה נעשו מעשים מגונים כותב במכתב המלצה:
 
"אשר על כן הנני בזה להודיע כי הנ"ל ממתפללי ביהכנ"ס קבוע הרבה שנים ואני מכיר אותו [את דוד] אישית, שהוא איש ישר והגון מאד, וי"ש וגם לא באו אלי כגבאי ביהכנ"ס בשום טענות או דברים לא ראויים עליו, (כפי שכבר קרה כמה פעמים לצערי במשך 35 שנה שהוצאתי מביהכנ"ס אנשי דלא מעלי), ובפרט להעליל עליו שהוא מסוכן לציבור."
 
וכן הרב אברהם כהן, מנהל המתמידים בבית הכנסת הספרדי טוויג, שבו לפי הטענה המתלונן פגש אותי, כותב:
 
"בית הכנסת האשכנזי פתוחים כל שעות היום עד השעה 12.00 בלילה והומין כל שעות היום באנשים כל דכפין [...] מעולם לא ראיתיו מחבק ילד [...] ומעולם לא ראיתיו מסתובב עם ילד לבד ואדרבא, אחר התפילה הוא ממהר לביתו וילדים שהיו מפצירים בו, לומר להם, מקסימום לספר להם משהו קצר [...] ואדרבא, ילדים שרדפו אחריו, היה מאוד מתרחק מהם [...] לא גילה מקום דירתו [...] ומעולם לא שמעתי תלונה מאחד האבות או מאחד הילדים [...] וגם אם מי שדיברתי בשכונה, אינו מאמין לזה."
 
לגבי האירוע השני כותב השופט:
 
"לגבי האירוע זה הנאשם לא נשאל כלל בחקירתו בבית המשפט או במשטרה לפיכך קיימת גרסת המתלונן בלבד." [...]
"אני מאמין לעדותו של המתלונן שלוותה בפרטים רבים..."
 
כלומר אין שום הוכחה, רק אמונה ולא משנה שאנחנו יודעים בהוכחות שהילד משקר או מגזים.
לגבי הפרטים הרבים יש להדגיש שאני הודאתי שנפגשתי איתו וילד שנפגש עם דוד החקיין. הפרטים הרבים אינם מהווים הוכחה למעשים המגונים.
 
במקרה השלישי לגבי התאריכים הילד נתן תאריכים שונים שההבדל ביניהם שבועיים!
 
חקירה 19 ילד במשטרה שורה 26: "ביום ראשון הזה?" "כן, יום ראשון הזה. והיה עוד לפני כן. נראה לי ביום רביעי. יום שני זה היה, כן." "מה היה?" "שהוא אמר לי... (מקרה שלישי)
לעומת זאת בבית המשפט הוא טען:
עדות ילד בבית משפט 25: "אתה אומר שהאירוע השלישי היה יום שני קודם לכן, דהיינו, שבוע לפני." "לא יכול להיות. כנראה זה היה טעות. לא כנראה, אלא בטוח. הוא התעסק איתי בבית שלו שבוע, שבועיים, יותר משבוע שבועיים, כי בשבועיים האחרונים היינו רק בבית שלו."
 
השופט מתייחס:
 
אומנם גם כאן יש אי-דיוקים לגבי המועד המדויק של אירוע זה... אומנם אין לשכוח שמדובר בקטין בין 12.5 כאשר בעקרי הדברים המתלונן חוזר על עצמו [...] בפירוט רב [...] אני מקבל את גרסתו של המתלונן.
 
יש להדגיש שלכל התאריכים שציין הילד לגבי האירוע הזה הייתי בכלל בהופעות מחוץ לירושלים. ציינתי זאת בבית המשפט. השופט לא התייחס.
 
הילד טען שבמקרה השלישי הוא פחד:
 
חקירה ילד במשטרה 3 שורה 29: פחדתי שהוא יעשה לי איזה משהו. אמרתי: אולי יש לו איזו מחלה, אולי הוא רוצה להדביק אותי בזה.
 
בחקירה הנגדית בבית המשפט הילד הסתבך ובסופו של דבר הודה שהוא לא פחד:
 
עדות ילד בבית משפט 23: "אם אני מבין, בפעם הרביעית כבר לא פחדת." "כן, וגם בפעם השלישית כבר לא."
 
גם לשקר הזה השופט לא התייחס. (הילד טען בחקירתו במשטרה שהוא פחד כי החוקר שאל אותו: למה שוב נפגשת עם דוד? וממילא ברגע שהוא הודה שהוא לא פחד, חוזרת השאלה, למה הוא שוב נפגש איתי?)
 
מקרה רביעי:
 
המשטרה מצאה ארנק של המתלונן אצלי בבית. בחקירה נשאלתי מה הארנק עושה אצלי בבית והשבתי שהמתלונן ביקש ממני לשמור את זה בביתי והסכמתי מתוך חסד.
ומה הילד טען בחקירתו?
חקירת ילד במשטרה 1 שורה 31: "וקניתי בזה ארנק וכל מני מחזיקי מפתחות... ואני רוצה את זה ואת הארנק מעור שלי... אני אמרתי לו שישמור לי בגלל שאחר כך ההורים שלי ישאלו אותי מאיפה כל הכסף הזה. הוא אמר לי: אני מציע לך הצעה.... תגיד מאיפה כל הכסף הזה שהסתובב אצלך בזמן האחרון, אז הוא אמר לי: כל דבר שאתה קונה או משהו, תשמור את זה אצלי."
משמע: הארנק נקנה מהכסף שאני הבאתי לו כביכול.
עדות ילד בבית משפט ילד 5: "פעם אחת הוא הביא לי 100 ₪ כי ביקשתי ממנו ובזה קניתי ארנק ומחזיקי מפתחות."
המשטרה לא האמינה לו על ה100 ₪ כי מדובר על שלושת השבועות שעליהן האימא העידה שהוא היה בבית, כלומר לא היו פגישות, לא מעשים מגונים וגם לא כסף. כלומר גם לפי המשטרה הילד משקר.
אבל הילד טוען שהארנק כביכול נקנה מכסף, שאני הבאתי לו. אך האימא מזימה זאת בעדות שלה, כי האימא העידה:
עדות אמא בבית משפט אמא 9 שורה 12: "שיש לו במגירה אצלו בבית (כלומר בבית שלי) שהוא שם את הארנק שלו ואת המטבע של הבבא סלי שיש לו, אמרתי לו: מה עשית עם הכסף?" הוא אמר שהוא היה קונה בורקס ופיציות."(הוא לא היה יכול להגיד לאימא שהוא קנה אם הכסף שכביכול קיבל ממני ארנק ,שהרי היא יודעת שיש לו את הארנק מזמן)
משמע מעדות אמא שהארנק שלו, פרטי ולא נקנה מכסף שכביכול קיבל ממני. אז למה הוא שם את הארנק אצלי?
 
הילד טען שהוא קיבל כסף בשלושת השבועות שהוא היה אצלי בבית ולכן היה בחוב ולכן היה חייב להגיע. אבל אפילו המשטרה לא האמינה לו על הכסף הזה, כי האימא העידה שהוא בכלל היה בבית והוא טוען שעם כסף זה הוא קנה ארנק, דבר שהאמא העידה שהוא לא נכון, כלומר שהוא לא קיבל כלל כסף (כמו שהמשטרה עצמה הבינה) וממילא הוא לא היה חייב לבוא אלי והכל שקר. (וממילא חוזרת השאלה איך הוא חזר אלי אחרי שעשיתי לו כביכול מעשים מגונים?)
 
השופט התייחס:
"בעניין זה יש לציין גם את העובדה שארנקו של המתלונן נשאר בביתו של הנאשם דבר שיכול לשמש חיזוק לעדותו של המתלונן. [...] גרסת המתלונן לפיה הארנק נשאר כדי להבטיח את בואו שוב לאחר שהוא קיבל מקדמה על חשבון הליטופים בפעמים הבאות מתיישבת יותר אם הימצאות הארנק אצל הנאשם.
 
השופט מסלף את דבריו של המתלונן. הילד לא טען שהארנק היה אצלי בבית כדי להבטיח את בואו אלא כדי שאני אשמור עליו. הילד טען שנתתי לו מלא כסף כדי להבטיח את בואו, אבל גם המשטרה לא האמינה לזה, כי מדובר בשלושת השבועות שהאמא אמרה שהוא בכלל היה בבית באותו זמן. (כלומר השופט סילף את דבריו של הילד כדי שתיפטר שאלת השאלות: אם היו מעשים מגונים, למה הוא שוב חזר אלי?)
 
השופט ציין:
 
"לכל האמור יש להוסיף את עדות השכן בוים שאף אם אינה מתייחסת לאירועים הקשורים במתלונן, יש בה כדי ללמד על כך שהנאשם נראה כשהוא נפרד מילד קטן ומכנסיו מופשלים (הכוונה: המכנסיים מופשלים כלפי מעלה מעל הברך). [...] ואף בחקירתו בבית המשפט לא נתן הסבר לכך שהעד ראה אותו עם מכנס מופשל נפרד מקטין."
 
השכן בוים העיד במשטרה ובבית המשפט שכ9 חודשים לפני המעצר הוא ראה ילד נפרד מביתי כשהמכנסיים שלי מופשלים מעל הברך. אדון בוים לא התלונן כי בזמנו חשב שמדובר במקרה תמים (כלשונו). אחרי שהתפרסם בתקשורת ההאשמות נגדי אדון בוים בא להעיד במשטרה. אדון בוים גם אמר בבית המשפט עלי:
עדות בוים בבית משפט דף 5 שורה 24: "איש מאוד חביב ונחמד. הרבה ילדים מספר פעמים בשבוע עולים לביתו של דוד לבד."
עדות בוים בבית משפט דף 6 שורה 2: "לא ראיתי שום דבר שהילד פחד או צעק."
עדות בוים בבית משפט דף 7 שורה 4: "אני רואה הרבה ילדים עולים ויורדים מביתו של הנזכר בצורה נורמטיבית תוך שיחות ביניהם וחיוכים ולא ראיתי שום מקרה חורג מהנורמה מלבד המקרה שעליו סיפרתי."
 
במשטרה אני ואשתי הדגשנו כפי שידוע לכולם שאנחנו מסתירים את מקום המגורים שלנו ולכן גם גרים בשכונה יחסית חילונית. (אדון בוים הוא טייס באל-על ובחיל אוויר). הילדים שמגיעים לרוב הם רק מהשכונה שלנו, שגילו את מקום מגורי ובאים לרוב בצהריים כדי לקנות קלטות כשאני לרוב לא בבית (בהופעות או בלימודים). אמרתי במשטרה שבבית מכנסי לפעמים מופשלים כלפי מעלה מכיוון שחם לי. וכך אני גם נוהג היום בביתי.
 
שוב השופט סילף שכביכול לא התייחסתי, אבל כן התייחסתי.
 
עדות בוים בבית משפט דף 7 שורה 14: "מתי היה האירוע הזה: בקיץ או בחורף?" "עד כמה שזכור לי, זה היה בתחילת קיץ 2009, אני לא זוכר תאריך מדויק."
 
כלומר השכן מודה, שמדובר בקיץ ולבית שלי לא היה מזגן. האם כל אדם שרואים שהולך עם מכנסיים קצרות על יד ילד הוא חשוד בפדופיליה?
לאדון בוים אין ילדים קטנים לעומת זאת יש שכנים חרדים עם ילדים שכתבו לי מכתבי המלצה: משפחת חיים, משפחה חרדית ברוכת ילדים, הקרובה ביותר אל מקום מגורי:
 
"אנו מכירים אותו כאדם טוב, שמשמח את ילדנו. כמו כן תמיד נראה הולך במהירות, ואף אם פגשו בו ילדים היה פוטר אותם בבדיחה קצרה וממהר ללכת לעיסוקיו."
 
הרב ביטון, ראש ישיבת לשם (כארבע דקות מהבית שלו):
 
"וחס ושלום, ברור לנו כשמש שרחוק הוא ממעשים אלו כמטחווי קשת, ואין לו שום קשר למעשה זה."
 
וכן הרב יצחק אלהב הכהן, שהוא מעביר פעילות לילדים בגיל 6-12 יום-יום לילדי השכונה בבית הכנסת שאולי, במרחק 2 דקות מביתי כותב:
 
"דוד ברוקנר הנ"ל היינו נאמן והגון ולכן אנחנו אומרים שניתן לסמוך על ר' דוד."
 
"וגם בימים אלו ההורים שולחים את ילדיהם לפעילות עם דוד החקיין ללא חשש!!!"(תקופה שהיה מותר לי)
 
במשטרה ובבית משפט הדגשתי שאני לא מספר בבית שלי סיפורים לילדים חוץ משלושה ילדים שהיו אצלי קבוע. אחד נחקר על ידי הוריו והם מסרו למשטרה שהוא טוען שלא היו שום נגיעות. ושני האחרים התייצבו בבית המשפט והעידו.
 
עדות 1:
 
"אני בן 15.5. אני מכיר את הנאשם מאז שהייתי קטן הייתי פוגש אותו הרבה ומאז התחלתי להכיר אותו. כשהכרתי אותו הייתי בערך בגיל 10. כל פעם שהוא היה מספר לי הוא היה שואל אותי שאלות בסוף הסיפור ונותן לי קלטת ודיסקים." [...] הוא אף פעם לא נגע בי במהלך הפגישות שלנו. אף פעם לא חיבק אותי לא נגע בי בשום צורה שהיא." [...]
 
עדות 2:
"אני בן 17, לומד [...] אני מכיר את דוד מגיל 9 בתור חבר בשכונה. אני ועוד ילדים רבים מכירים אותו, הוא היה מספר הסיפורים שלו [...]  לרוב היה מתאמן עלינו להקליט את הסיפורים ולהתאמן להופעות [...] מעולם הוא עשה עלי שום שיש בו אופי מיני, אפילו לא רמז לאופי כזה, רק סיפר סיפורים."
 
 מקרה רביעי:
 
מדובר בתיאורים קשים ביותר שהתרחשו ביום ראשון בבוקר בין השעות 8.10 ל8.30. הילד טוען שהוא קיבל דיסק ועשרים ₪. והתפרסם בתקשורת שלמחרת ביום שני הוא שוב הגיע וקיבל 200 ₪ לידיו, וכך גם נכתב בכתב האישום. נשמע חשוד. והנה העובדות שלא התפרסמו:
הילד בחקירתו במשטרה נתן שלוש גרסאות לגבי ה20 ₪.
חקירה ילד במשטרה 8 שורה 6: ביום ראשון היה לי את הטיול... אמר לי: תפשיט את הבגדים שלך... הוא הביא לי סרטים שלו, משהו שהוא משחק בהם (אין אזכור של 20 ₪)
חקירה ילד במשטרה 9 שורה 12: ואז אחר כך הוא הביא לי 20 ₪ לקנות לי דברים בשביל הטיול.
אין אזכור של דיסקים – רק כסף.
חקירה ילד במשטרה 1 שורה 28: "הוא הביא לי 20 ₪ ו10 ₪ לטיול"
 
אני בחקירתי במשטרה הודאתי שנתתי לו דיסק אבל הדגשתי שלא נתתי לו כסף.
אכן בנושא הכסף הילד נתן גרסאות שונות.
בנוגע ל200 ₪ ביום שני: הודאתי שנתתי לילד 200 ₪ עבור משפחתו, צדקה בסתר בעקבות שסיפר לי על מצב הכלכלי הקשה של המשפחה ועל כך שהוא לא יכול להתרכז בלימודים בגלל חוסר תזונה. הוא ביקש כסף לעצמו אבל לא הסכמתי אלא להעביר צדקה בסתר אל המשפחה. יש לציין שיום שני היה יום הראשון של השובבי"ם וידוע שלעזור לילד בלימוד תורה זו סגולה לתיקון שובבים, ולכן גם נתתי לו כסף באותו יום.
ומה טען הילד:
 
עדות ילד בבית משפט 26: "אבל הכוונה היתה שזה מתן צדקה בסתר?" "נכון..." "בפעם האחרונה לא קיבלת כסף שרצית אלא הוא נתן כסף להורים." "נכון."
הכסף הוא בעקבות שאליהו תיאר לפני מצב כלכלי קשה בבית.
עדות ילד בבית משפט 26: "אחרי שאמרת שאתה במצב כלכלי קשה." "נכון."
חקירה ילד במשטרה עמוד 2 שורה 13: זה היה אתמול. אמרתי לו על המצב של הבית, על הכסף.
חקירה ילד במשטרה עמוד 2 שורה 33: אמרתי לו אנחנו הרבה ילדים במשפחה. זהו. ואז הוא אמר לי, אני יכול לעזרו לכם. כאילו אם אתם הרבה ילדים נראה לי שיש לכם בקושי. המצב בבית לא כל כך זה. ואז הוא הביא לי 200
 
גם הילד טוען שמדובר בצדקה בסתר, בלי קשר למעשים מגונים, דבר שלא פורסם כלל בתשקורת ולא הושמט מכתב האישום.
 
האם ביום שני נעשו מעשים מגונים? שאלו את הילד:
 
חקירה 3 ילד במשטרה שורה 8: האם קרה משהו בבית שלו אתמול (יום ב'). תשובה: לא קרה כלום.
עדות ילד בבית משפט 6: וזה היה בפעם האחרונה שנפגשנו (יום ב'), אז הוא כבר לא הוריד לי את הבגדים, ורק סיפר לי בדיחות והושיב אותי על הברכיים שלו, איפה שהוא עושה את הצרכים.
 
יש להדגיש שלגבי המקרה הרביעי התגלו מספר סתירות בין החקירה לעדות בבית המשפט. אציין שתיים מהן
חקירה ילד במשטרה 11 שורה 18: הייתי חייב לזה, כי פחדתי. ועוד...
חקירה ילד במשטרה 3 שורה 29: פחדתי שהוא יעשה לי איזה משהו. אמרתי אולי יש לו איזו מחלה אולי והוא רוצה להדביק אותי בזה.
לעומת זאת בבית המשפט:
עדות ילד בבית משפט 23: "אם אני מבין, בפעם הרביעית כבר לא פחדת." "כן, וגם בפעם השלישית כבר לא."
 
חקירה ילד במשטרה 10 שורה 14: "ואז אמרתי לו, אני צריך ללכת, כבר מאוחר. ואז הוא קם במהירות ואמר לי להתלבש..." "שנייה, עכשיו סיפרת לי, שזה היה ביום ראשון." "נכון."
לעומת זאת בבית המשפט:
בית משפט 24: אני פחדתי להגיד לו שאני רוצה לקום. התחלתי ללבוש את הגופייה. ואז הוא שם לב והוא עזב אותי. פחדתי להגיד לו, שאני רוצה לקום, אז התחלתי להתלבש.
 
השופט ציין:
"לאמור יש לצרף גם את עדות אימו ואחיו של המתלונן אשר חיזקו את גרסתו ואת אופן גילוי המעשים שעשה הנאשם במתלונן תוך תיאור מצבו הנפשי של המתלונן עצמו בעת סיפור המעשה."
 
אז מה סיפר הילד? איך הדברים התגלו?
 
הילד סיפר בחקירתו שהוא נפגש איתי שלוש שבועות רצוף כל יום, המשטרה לא האמינה לו. בשלושת השבועות האלה הוא טוען שהוא קיבל כל פעם בין 20-50 ₪, המשטרה לא האמינה לו. הוא לא סיפר כלום להוריו בגלל שלפי טענתו אמרתי לו לשתוק (טענתי בבית משפט שהוא אמר לי שההורים מסכימים. עובדה שאני נתתי לו דיסקים וקלטות שלי וכן ליוויתי אותו פעם אחת עד לביתו והילד אישר זאת) וגם בבית כנסת רשב"ם חבריו ראו אותנו ביחד. אלא הוא שיקר להוריו ולי, כי כפי שנראה בהמשך הוריו לא כל כך אוהבים אותי.) ושהיה חייב להמשיך לבוא כי הוא קיבל הרבה כסף ונשאר בחובות אצלי (דבר שגם המשטרה לא האמינה לו, שהרי האימא העידה שבאותן שעות הוא בכלל היה בבית ושהארנק שהוא כביכול קנה מכסף שהוא קיבל מדוד החקיין, היה הארנק האישי שלו מזמן)
הוא טוען שלקחתי אותו בכוח לבית
 
חקירה ילד במשטרה 12 שורה 15: זה הוא, הוא שכנע. הוא אמר לי לבוא אליו.
עדות ילד בבית משפט 4: "למה נפגשתם עוד מספר פעמים?" "הוא עשה לי בכוח."
עדות ילד בבית משפט 20: "האם הגעת מיוזמתך לבית הכנסת ברשב"ם?" "הגעתי, כי הוא אמר לי לבוא להיפגש..."
 
אני טענתי במשטרה שהוא רצה לפגוש אותי, שהוא רדף אחרי וכהוכחה טענתי שהוא אפילו בא לביתי כשכלל לא הייתי שם, וזאת הוכחה שלא אני אמרתי לו לבוא אלי:
 
אמרתי שהוא בא אלי גם כשלא הייתי.
אושר בבית המשפט.
חקירה דוד שורה 61: אני לא אמרתי לו לבוא, הוא בא בעצמו, לבד.
חקירה דוד שורה 66: הילד סיפר לי שהוא הגיע פעם או פעמיים כשלא הייתי בבית, הוא דפק בדלת ואף אחד לא פתח.
וכן הילד אישר זאת בבית המשפט:
עדות ילד בית משפט 23: "זה נכון שהגעת אליו לדירה גם כשהוא לא היה נמצא?" "כן, זה גם שכחתי להגיד."
 
כלומר הילד שיקר, לא לקחתי אותו בכוח.
 
הילד בחקירתו במשטרה ציין שהוא פחד:
חקירת ילד במשטרה 3 שורה 29: פחדתי שהוא יעשה לי איזה משהו. אמרתי אולי יש לו איזו מחלה והוא רוצה להדביק אותי בזה
 
עדות ילד בית משפט 18: רעדתי כולי... רציתי רק לברוח.
 
אבל הילד חזר בו בחקירה הנגדית:
 
עדות ילד בבית משפט 23: "אני מבין שבפעם הרביעית כבר לא פחדת." "כן, וגם בפעם השלישית כבר לא." (בפעם הראשונה ברור שהוא לא פחד, שהרי בחקירה הוא אמר שפגש אותי שוב למחרת.)
 
ככה משמע גם מעדותה של האימא:
 
חקירת אמא במשטרה שורה 14: אתמול (יום א' אחרי הצהריים) [...] אמרתי לו: איזה שטויות הוא עושה! למה אתה רואה את הדיסקים? אני ראיתי שהוא משמיע קולות מוזרים, מתנהג בצחוקים שממש לא מתאים לבן שלי. אמרתי לו: איך אתה רואה את הדבר הזה? הוא אמר לי שהוא אוהב אותו. ואני אמרתי לו: מה יש בבן אדם הזה לאהוב?
 
עדות אמא בית משפט 9 שורה 7: כי הוא אמר שהוא אוהב את דוד החקיין ואני רוצה ללכת אליו.
 
ביום ראשון (מדובר באותו יום ראשון שהילד טוען שנעשו מעשים מגונים בבוקר בביתי) הוא ראה בצהריים סרט שלי ואז, מה הייתה תגובת האימא לסרט? הילד השיב:
 
 
עדות ילד בבית משפט 13: "אבל אם אמא שלך היתה רואה שאתה רואה את הקלטת, היא היתה כועסת עליך." "לא, כי פעם אחת שמעתי את הסרט וגם אמא שלי שמעה וראתה. והיא אמרה לי: מאיפה זה?..."
 
הילד לא סיפר שההורים התנגדו לדוד החקיין אבל האימא סיפרה דבר אחר לגמרי:
 
חקירה אמא במשטרה שורה 14: אמרתי לו: איזה שטויות הוא עושה! למה אתה רואה את הדיסקים? אני ראיתי שהוא משמיע קולות מוזרים, מתנהג בצחוקים שממש לא מתאים לבן שלי. אמרתי לו: איך אתה רואה את הדבר הזה? הוא אמר לי שהוא אוהב אותו. ואני אמרתי לו: מה יש בבן אדם הזה לאהוב?
עדות אמא בית משפט 17 שורה 1: "לפני שהילד הלך לישון, הוא השמיע את הקולות שהוא שמע בדיסקים ולכן בעלי שבר. אמרתי לו... שאבא שבר את הדיסקים לטובתו."
עדות אמא בית משפט 3: "בעלי לקח את הדיסק ושבר אותו ואמר: אני לא רוצה לראות את הדבר הזה בבית."
כלומר הילד שיקר.
ובכלל, מה האימא חושבת על הסרטים של דוד החקיין?
 
עדות אמא בית משפט 16 שורה 31: "זה הגעיל אותי, זה ללמד ילד לעשות שיגעונות."
עדות אמא בית משפט 19 שורה 19: "כל אחד ברחוב אומר, תיקחו את השטויות שלו אליכם, אנחנו לא רוצים לראות..." "את אומרת שלא אוהבים את הסרטים שלו?" "נכון."
 
לפי טענת הילד, ביום ראשון בבוקר הוא בא לבית שלי ונעשו מעשים מגונים חמורים. ובחקירה במשטרה הוא אמר שהוא פחד, אך בבית משפט חזר בו ואמר כאילו הדברים נעשו בהסכמה. יום ראשון בצהריים אנחנו יודעים שהוא ראה סרט של דוד החקיין. האימא נזפה בו, האבא שבר לו את הדיסקים ובכל זאת הילד לא מספר דבר על מעשים מגונים שנעשו כביכול.
ביום שני בבוקר הילד קם שעה לפני הזמן ומספר לאמא שהוא הולך לשחק כדורגל. האימא אוסרת עליו לצאת מוקדם, מזהירה אותו שהיא תתקשר לרב שלו בת"ת, ובכל זאת הוא עוזב את הבית שעה לפני הזמן כדי ללכת לדוד החקיין, שהאמא והאבא אומרים לו שהוא דמות שלילית ביותר ושכביכול עשה בו מעשים מגונים יום לפני כן. האם זה מסתבר?
 
ביום שני הוא קיבל ממני 200 ₪ צדקה בסתר והגיע לאמו בשמחה:
 
עדות אימא בבית משפט 8 שורה 26: "הוא הגיע אלי עם המכתב בשמחה."
 
ואז הוא סיפר לאמו שהכסף מדוד החקיין.
 
חקירה אימא במשטרה שורה 29: את תבטיחי לי, שלא תעשי לי כלום?... הוא אמר לי שזה הכסף מדוד החקיין.
חקירה 2 שורה 8: אמא, את רוצה אני אגלה לך מי זה, אבל את מבטיחה שאת לא אומרת לאף אחד?
 
ברגע שהאימא שמעה שהילד נפגש איתי, מה היתה תגובתה?
 
מה סיפר הילד על תגובת אמו?
 
חקירה של הילד 2 שורה 22: ואז היא אמרה לי 'זה נראה לי קצת חשוד'.
עדות ילד בבית משפט 6: היא אמרה לי שזה נראה לה חשוד. (אין אזכור שהיא היתה זאת שהתחילה לדבר על מעשים מגונים)
 
אבל מעדות האימא במשטרה וגם בבית משפט מצטיירת תמונה אחרת לגמרי. יש להדגיש שמדובר על תגובתה על עצם המפגש עם דוד החקיין, בלי שהילד בכלל הזכיר מעשים מגונים:
 
עדות אימא שורה 30: תקשיב לי, יש בעדה שלנו, העדה החרדית הרבה חולים עם זקן ועם פאות. ואלה הם הכי גרועים.... אני מכירה הרבה סיפורים של רבנים שעשו מעשים מגונים, והילדים יצאו משם חולים.
 
חקירת אימא במשטרה 35: "ואני נלחצתי מאוד מהסיפור הזה."
עדות אימא בית משפט 9 שורה 10: "את מבטיחה שלא תרביצי ולא תצעקי עלי...? אמרתי לו שאני מקווה שאוכל לעמוד בניסיון."
עדות אימא בית משפט 9 שורה 22: "אני מאבדת את העשתונות. הבן התחיל לבכות... הוא ראה שאני בוכה."
עדות אימא בית משפט 16 שורה 15: "הילד היה מבולבל והוא בכה והיה מבולבל."
עדות אימא בית משפט 19 שורה 3: "הייתי מאוד נסערת."
עדות אימא בית משפט 20 שורה 3: "האח הגיע, שאל למה אני אדומה."
עדות אימא בית משפט 20 שורה 8: "שקרה מקרה ושאני מזועזעת... שאני היסטרית."
 
שאלו את הילד היכן היה אביו באותה שעה. הילד השיב:
 
עדות ילד בבית משפט 9: "למה לא שיתפת את אבא שלך על מקרים שקראו?" "כי הוא לא רצה להתעניין בזה. כי הוא ראה שאני בלחץ." "למה לא סיפרת כשקראו המקרים?" "הוא לא היה בבית באותו זמן." "אז אחרי שהוא חזר הביתה למה לא סיפרת לו?" "אחי כבר סיפר לו."
 
אבל מעדותה של האימא מתברר ציור שונה:
 
עדות אימא בית משפט 8 שורה 20: "תמסור את המשהו הזה (200 ₪) לאבא... הוא אמר שאבא בבית אבל הוא לא רוצה להגיד לו את זה."
 
עדות אימא בית משפט 9 שורה 22: "איך שהגעתי הביתה אמרתי לבעלי בוא תראה מה קרה. אני מאבדת את העשתונות. הבן התחיל לבכות... (מעניין למה הוא בכה כשראה את אבא) ואז הוא סיפר לאח הגדול. אותו אח אמר שהוא מזמין משטרה. בקשתי שיגידו לי, מה קרה. בהתחלה בעלי אמר שילכו אליו הביתה ושישברו לו את הבית. בעלי איבד את הכיוון. ואז הבן הגדול אמר שזה לא עובד ככה. הוא אמר שהוא מזמין משטרה הביתה."
 
האימא בעדותה במשטרה אמרה שהילד לא סיפר לה דבר על מעשים מגונים. אך בבית משפט היא נתנה גרסה אחרת:
 
עדות אימא בית משפט 12 שורה 22: "לי הוא רק אמר שהוא נתן לו כסף ושהוא הושיב אותו על הברכיים. אמר שהוא הגיע איתו לגוף ומישש אותו אבל לא אמר לי עד הסוף."
 
ואז לפי העדות של האימא היא דברה בטלפון עם לפי דבריה אח גדול יותר, נציין אותו כX
 
עדות אימא בבית משפט 18 שורה 11: "כשהגעתי הביתה התקשר X. אמרתי לו שמשהו קרה פה עם הילד. ואז הוא אמר לי שהנאשם נראה כחולה והוא בטוח נגע ושאבדוק טוב-טוב עם האח."
 
עדות אימא בבית משפט 20 שורה 8: "אמרתי לאח שקרה מקרה ואני מזועזעת ואז הוא דיבר עם X בטלפון ואז הוא נכנס עם הילד לחדר. "
 
ואז לפי העדות של האימא האח נכנס עם הילד לחדר  אחרי שדיבר אםx בטלפון וכעבור זמן מה האח יצא והתקשר למשטרה. האח והאימא נתנו עדות במשטרה ואז בלילה האח ישן עם הילד באותו חדר, הם עוד דיברו ביניהם ולמחרת הילד התייצב במשטרה לעדות.  אבל התברר שהאח משקר במספר דברים:
 
בנוגע לשיחת הטלפון עם X האימא הרי סיפרה שהאח דיבר עם X בטלפון אבל האח סיפר:
 
עדות האח בבית משפט 26 שורה 2: העורך דין שואל: "אני הבנתי שלפני שהגעת הביתה דיברו עם X." "שמעתי על זה אחר כך."
ואז לפי עדותו הוא נכנס עם הילד לחדר ו
חקירה במשטרה של האח שורה 5: "הילד רשם על הדף שדוד מלטף אותו, נותן לו נשיקות בגוף ומחבק אותו, זה מה שהוא רשם [...] שדוד היה לוקח אותו מתלמוד תורה לבית שלו ואחר כך הילד התחיל ללכת אליו לבד [...] אני הבנתי שדוד היה נותן לו כספים כל יום."
 
כששאלו את האימא בבית משפט על הפתק, היא השיבה: "איזה פתק?" היא לא ידעה כלל על הפתק ולמשטרה לא נמסר שום פתק.
 
הילד סיפר בחקירתו במשטרה:
 
חקירת ילד במשטרה 2 שורה 23 (שיחה בתוך החדר בין ילד לאח): "האח עזר לי הרבה הרבה, הוא אמר לי, תגיד לי ילד, אפצה אותך, כי הוא הכי קשור אלי."
 
משמע מעדותו של הילד, שהפיצוי (כנראה מדובר בכסף) הובטח לו על ידי האח בחדר, לפני שהאח התקשר למשטרה. אבל שוב האח מספר דבר אחר:
 
עדות אח בבית משפט 23 שורה 32: "זה היה לפני החקירה שלו, אחרי החקירה שלי (במשטרה)."
עדות אח בבית משפט 25  שורה 20: "רק אמרתי לו, שלא יפחד ויגיד את כל מה שקרה, שיספר את כל מה שהוא סיפר לי גם במשטרה. כשישבנו בלילה הצעתי לו את הפיצוי, שראיתי שהוא שבור. לא סמוך לפני החקירה שבמשטרה."  
 
יש להדגיש שהאח המדובר בתקופת הסיפור היה בן 18. הוא בישיבה של שבבנקים קשים, הודה בבית המשפט שהוא כבר עבר חקירות במשטרה. (האימא לא ידעה על החקירות האלה. למסקנה: או שהילד סיפר לאח או שהאח וX אמרו לילד מה להגיד. מעניין לציין שהילד אמר בחקירתו:
 
חקירת ילד במשטרה 4 שורה 22: חוקר הילדים: "האם יש עוד דברים שאתה רוצה לספר לי?" ילד: "זהו, זה מה שהוא אמר לי."
 
מעניין שכל הדברים שהוכחו בבית משפט כלא-נכונים, וגם המשטרה לא האמינה לילד, האח טוען:
 
"שדוד היה לוקח אותו מתלמוד תורה לבית שלו ואחר כך הילד התחיל ללכת אליו לבד [...] אני הבנתי שדוד היה נותן לו כספים כל יום."
 
שכביכול לקחתי את הילד בכוח, ושרדפתי אחרי הילד, שהרי האח טוען שלקחתי אותו מהתלמוד תורה, למרות שהילד בעדותו לא טען זאת אלא אמר שלקחתי אותו מבית הכנסת רשב"ם (הוא לא טען שלקחתי אותו מהתלמוד תורה כי אחרת חבריו היו יכולים להעיד שהדבר לא נכון, ולכן לא טען זאת)
 
גם הוכח בבית משפט שלא היה אצלי מספר פעמים מעשים מגונים ולא קיבל כסף כל פעם, גם לפי שיטת הפרקליטות. אבל זה בדיוק מה שהאח טוען: " אני הבנתי שדוד היה נותן לו כספים כל יום."
 
עדות האח בבית משפט 23 שורה 3: "הוא קיבל כספים כדי שיקנה ארוחות בוקר, כל פעם שהיה בא אליו."
 
גם האח בעדותו סיפר שהאמא אמרה כשהיא גילתה שהילד נפגש עם דוד החקיין: "מריח לי חשוד."
והוא לא סיפר על היסטריית האימא ועל כל הבלגן שהלך בעקבות כך.
גם האח לא הזכיר את האבא של הילד.
 
הדגשתי בבית המשפט שהילד מעלים דברים ושעולה חשד שאמרו לו בדיוק מה להעלים. השופט לא התייחס לתיאום החשוד הזה ושהאמא התחילה לדבר על מעשים מגונים, כשהילד היה בלחץ כי התגלה שהוא שיקר לאמא שלו, שההורים שונאים אותי בלי קשר, ושיש לאח החשוד שבוודאות שיקר בבית המשפט תפקיד מרכזי בכל הכביכול גילוי של המעשים המגונים. וכל מה שהשופט כתב, הוא:
 
"לאמור יש לצרף גם את עדות אימו ואחיו של המתלונן אשר חיזקו את גרסתו ואת אופן גילוי המעשים שעשה הנאשם במתלונן תוך תיאור מצבו הנפשי של המתלונן עצמו בעת סיפור המעשה."
 
עוד כמה נקודות על הילד:
 
הילד לא אהוב על חבריו ובכיתתו קראו לו "טמא, טמא":
 
חקירת ילד במשטרה 5 שורה 2: שהיה לי שנה שעברה חצי שנה של מריבות בכיתה: כל הכיתה כנגדי.
חקירת ילד במשטרה 4 שורה 5: היו אומרי לי טמא-טמא. כל דבר שהייתי נוגע בו היו אומרים טמא.
(האימא לא ידעה שהכיתה רבה איתו או שקראו לו טמא-טמא.)
 
עדות של אימא בבית משפט 13 שורה 17: "לא שמעתי על דבר כזה."
 
מחקירת הילד מתברר שהוא מאוד אוהב כסף ושבשביל כסף הוא מוכן לעשות גם דברים לא-סבירים.
 
בית משפט 21: "בפעם האחרונה לא פחדתי כי הוא הביא לי כסף." "זאת אומרת, אם יש כסף אתה לא מפחד." "הוא שיחד אותי, איך אני אסביר?"
בית משפט 28: "למה אחיך צריך לפצות אותך?" "כדי להוציא ממני את כל מה שדוד עשה לי."
ז"א, לפי עדותו בשביל כסף הוא מוכן לשקר, לקבל אומץ ולא לפחד.
 
הילד רואה סרטים בלי שהמבוגרים יודעים על כך (יש לציין שחברו הטוב הוא אח שבבניק שוודאי מסתובב עם סרטים לא כל-כך טובים.)
 
בית משפט 13: "הייתי מחביא את זה, שאף אחד לא יראה" (הצליח להערים על כל משפחתו לראות סרטים שלי, בלי שהרגישו. אז איזה עוד סרטים הוא ראה בחיים שלו?)
בית משפט 11: "אבל נכון שכבר לפני שהוא נעצר בתלמוד תורה היה אסור לראות הסרטים שלו?" "נכון, אבל היו הרבה ילדים שראו... הילדים הזכירו קטעים מהסרטים שלו ואני לא הזכרתי קטעים כאלה."
בית משפט 12: "זה נכון, שאמא שלך לא אהבה שאתה רואה קלטות של דוד החקיין?" "הייתי מחביא את זה, שאף אחד לא יראה."
מסקנה: הוא יכול לראות סרטים במשך הרבה זמן בלי שאף אחד יראה, לכן הוא יודע להסתיר היטב דברים בצורה שאף אחד לא ישים לב: הוא יודע לשקר באופן ממש משכנע.
 
הילד גם סיפר שהאחות מביאה סרטים חילוניים הביתה.
 
האימא גם העידה:
עדות אמא בבית משפט 16 שורה 20: "כי על מעשה מגונה יש לו פחד."
 
רמוז פה, שכנראה היה כבר איזה "סיפור" בבית שם.
 
מה מצבו הנפשי של הילד אחרי המעשים המגונים כביכול?
 
עדות אימא בבית משפט 12 שורה 10: "היה פסיכולוג שדיבר איתו ממחוז הנוער. הפסיכולוג אמר לי, שהוא ילד בריא ונחמד ושהוצאתי אותו מזה – כל הכבוד לי."
(חברים מכיתתו ביקרו אצלי בבית ולא העלו על דעתם שחברם הוא הנפגע. לא הרגישו שום דבר עליו. ולפי עדות האמא גם רבותיו בתלמוד תורה לא יודעים כלום.
יש לציין שהילד לומד בתלמוד תורה שמתנגד בחריפות לסרטים ובמיוחד אלי באופן ספציפי וגזרתי על עצמי שתיקה בנושא זה. רק אציין הלכה בחפץ חיים, שמותר להוציא שם רע על אדם שלילי כדי להרחיקו מילדים.
 
שקרים נוספים של הילד תוך כדי דיבור בבית משפט:
 
בית משפט 9: "אני אומר לך שאתה בעצמך ביקשת כסף." "לא נכון. אמרו לי להגיד בבית משפט רק את האמת."
אבל כעבור דקה:
בית משפט 10: אז אולי שטעיתי. היו פעם שהוא שיחד אותי והיו פעמים שאני ביקשתי.
 
בית משפט 28: "אתה סיפרת בחקירה שדוד החקיין מרוויח הרבה כסף..." "לא אמרתי שהוא מרוויח הרבה כסף... אמרתי שאולי אמרתי את זה..."
 
חקירה 10 שורה 15: וזה היה גם שבועיים בחנוכה.
לעומת זאת בבית המשפט:
בית משפט 4: אחרי שבועיים וחצי שלא הגעתי אליו בחנוכה (לא נפגש איתי בחנוכה)
 
הילד חזר בו בנוגע לפגישות של חנוכה כנראה משום שהאח עשה שיעורי בית. שהרי בחנוכה אני מופיע מבוקר עד ערב וכנראה לכן הילד קיבל הוראה לחזור בו:
חקירה 11 שורה 24: הוא היה עושה איתי את זה כל יום... הוא היה עושה איתי את זה כל יום (במשך שלושה שבועות)
לעומת זאת בבית המשפט:
בית משפט 12: "ביום אחרון הוא סיפר בדיחות ושאר הימים הוא היה עושה יום כן, יום לא."
כאן הוא חזר בו בגלל שטענתי שכשהוא היה בבית שלי, שאלתי אותו שאלות ואז הוא קיבל דיסק. הילד אישר שהיו שאלות, כלומר שסיפרתי לו סיפור ולכן חזר בו ואמר שפעם סיפור עם בדיחות ופעם מעשים מגונים. ציינתי בבית המשפט שרואים מפה שהילד מרבה לשקר ובכל זאת השופט "מאמין לו".
 
השופטת התורנית שחררה אותי בזמנו למעצר בית בלי זיקית ואם הזמן נתנה לי הקלות נוספות כדי שאוכל להתפלל וללמוד בבית המדרש ולהסתובב. יש להדגיש שבאותה שנה של מעצר הבית המשטרה לא באה לבדוק אותי אפילו פעם אחת, למרות שלפי עדות הילד אני מסוכן ביותר ובמי שמואשם בפדופיליה בודקים בדרך כלל כפעמים בשבוע! האם המשטרה מאמינה לדבריו של הילד?
 
לסיום שוב אגדיש את מה שכתבתי בהתחלה
חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה. אולי אפשר לפרש שאדם שהוא מבחינת חייב שעשה עברות בחייו עליו לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כי זו כפרת עוונות. אני יודע שחטאתי הרבה וודאי כל מה שקורה הוא על פי השגחה כדי לכפר על עונותיי. אני משתדל להאמין בזה. לכן אני לא רוצה נקמה אלא בדברים האלה אני רוצה להוכיח 1) שברור לגמרי שהילד משקר בחלק מהדברים או בכל הדברים. 2) שבית המשפט לא עשה צדק בכלל ויש לקחת בעירבון מוגבל כל פסק דין שנעשה שם.
 
בנושא המסוכנות
מבן ( מרכז בריאות הנפש )הצטוו על ידי בית המשפט  אחרי הרשעתי ב2012להעריך האם אני מסוכן לציבור או לא אני מצד אחד טענתי שיש לי עדים בוגרים שכילדים שהו אתי ביחידות שנים שמעידים שאני לא מסוכן העברתי אליהם את שמותם ומספרי הטלפון שלהם כדי שיבדקו פינחס0583767899יוסף חיים0527180451 ישראל אבו ומשה צוברי0547195033ויש עוד וכן הבאתי חוות דעת מקצועית של מומחה סקסולוג דר  ווייל שמכיר אותי כבר הרבה זמן בגלל טיפולי פוריות ביני לבין אשתי שכותב בחוות דעתו "להערכתי אינו סובל מפדופיליה ומידת המסוכנות בשלב זה נמוכה" אך מבן אפילו לא הרימו טלפון לדר ווייל או לעדים שלי ומכיוון שאני לא מודה החליטו שהם מעריכים שמידת המסוכנות שלי בינונית עד גבוהה ,ולכן לא קיבלתי עבודות שירות כי אני מסוכן מדי ולא שליש של כחודש כי אני מסוכן מדי ואפילו לא יום! חופשה כי אני מסוכן מדי. הכלל הוא  ככול שהזמן עובר מידת המסוכנות יורדת ברגע שאין תלונה נוספת אבל במקרה שלי זה בדיוק ההפך3.4.13 אני משתחרר מהכלא והשופט גד ארנברג שהרשיע אותי פוסק "הנאשם לא ישהה ביחידות אם קטינים ויהיה עליו פיקוח" אבל מותר לי לדבר אם ילדים ברחוב ולהמשיך להופיע אך הפרקליטות מערערת כי יחידת צור המפקחים עלי טוענים שקשה להם לפקח עלי  כי כל הזמן קטינים סביבי ולכן בתאריך23.6.2013 השופטת קלמנוביץ מחליטה "על הנאשם ייאסר ליצור קשר אם קטינים במידה שקטינים פונים אליו עליו לנתק מגע באופן מידי" אך מותר לי להמשיך להופיע כי זו פרנסתי .טענתי בבית משפט שאדם כמוני שכל רגע ניגשים אליו ילדים לא יכול בכלל לעמוד בהגבלות כאלה אך בית המשפט התעלם מטענות אילו .בתקופה זו חזרתי להופיע הציבור הזמין אותי למרות ההרשעה ואז הפרקליטות שוב מערערת ,ובתאריך 8.4.2014 השופט צבן מחליט שגם אסור לי להופיע "כדי להגן על הציבור" למרות שאין שום תלונה וגם הוא מתעלם מכל מה שאני טוען. ככול שהזמן עובר המסוכנות שלי מתחזקת למרות שאין שום תלונה כי האמת שאני מסוכן למערכת המשפט כי אני הוכחה כמה הם טועים ועושים עוולות מזעזעות שהרי בית המשפט אפילו לא נתן לי יום חופשה כי אני כל כך מסוכן ומאז התלונה כבר עברו כמעט 6שנים ואין שום תלונה 
נוספת למרות שילדים כל הזמן סביבי כלומר בית המשפט עושה כליאת שווא! בתאריך15.12.2014ש

באותה העת התאספו סביב הנאשם קבוצה של כ20 ילדים הנאשם חילק להם דיסקים שוחח עימם ועשה בפניהם פעולת חיקוי" מדובר באמצע רחוב מקום מרכזי יש גם מבוגרים  ילדים ניגשים אלי לא אני אליהם ובכל זאת הפרקליטות דורשת שנה כלא! על המעשה "הנפשע"  של להצחיק ילדים שהתרגשו ושמחו לראות את משמח הילדים דוד החקיין מכיוון שהייתה הודאה עשיתי עסקת טיעון קיבלתי "רק"4חודשים כלא ו6חודשים על תנאי 
המאסר לא נועד להציל את הציבור מהמסוכנות שלי אלא כדי להשחיר את פני בעיני הציבור כדי שלא יקשיבו לאמיתות שאני מציג!
 
 
ועד ציטוטים מתוך מכתבי המלצה של רבנים ידועים:
 
הרב זמיר כהן, יו"ר ארגון "הדברות"
בהיות והנני מכירו מזה שנים רבות מתוך השתתפותנו יחדיו באירועים ובכנסים שונים, בעיקר בסופי שבוע [...] אין הרבה אנשים שעליהם אני יכול לומר כמוהו, כי אישיותו הכללית, על פי זהירותו בדקויות, רחוקה כרחוק מזרח ממערב מכל ריח קל של המעשים בהם הוא נחשד.
 
הרב מרדכי נויגרשל, יו"ר "יהדות מזווית שונה"
הח"מ מכיר את דוד הנ"ל זה קרוב לחמש עשרה שנים [...] לא ידוע לי על תלונות בעבר בדבר יחס שאינו הוגן או בדבר פגיעה מוסרית כלשהי כלפי ילד זה או אחר. גם לא הייתי מקטלג אותו כמי שיש לחשוש מפניו חשש כלשהו בתחום זה.
 
הרב אברהם אביקזר
אבי אברהם ועליזה אביקזר:
[...] ר' דוד הינו אדם נפלא ויקר [...] פעמים רבות היה נשאר בביתנו עם הילדים וילדי השכנים, ואף פעם חלילה לא ניסה לעשות שום מעשה או דיבור שאינו הגון (וזאת לאחר חקירה ודרישה נוקבת גם עם ילדי וגם עם ילדי השכנים, ששללו מכל וכל התנהגות לא הולמת מצידו).
 
הרב דוד ברוורמן, מרצה ב"ערכים"
הנני משמש כמרצה בארגון "ערכים" כ10 שנים בסמינרים וסדנאות בארץ ובחו"ל. אני מכיר אישית את הנ"ל ויכול להעיד כי הוא אדם ישר דרך איש נעים הליכות ולא יעלה על הדעת להפיל עליו חשדות כלשהם [...] חשוב לציין שמעולם לא נשמע תלונה בסגנון החשדות המדוברים בכל שנות היכרותי איתו.
 

...

[ 
 
עלון עולם
ALONOLAM@gmail.com
Back to content | Back to main menu