עלון עולם

עבור לתוכן

תפריט ראשי:

מטעמי תורת חיים
עלון מומלץ

פרשת וישב – חומרת פגם הברית

(מאמר זה מיועד לגברים בלבד)
התורה מספרת שיהודה נתן לתמר את ער בנו. ער נמנע מלעבר את תמר, והוא היה "דש מבפנים וזורה מבחוץ" כלומר שופך את זרעו לארץ. ה' המית אותו בעקבות מעשיו, וכאשר אחיו אונן היה צריך לייבם את תמר, הוא נמנע ועשה כמו המעשה של אחיו ושפך את זרעו לארץ – וגם אותו המית ה' על מעשיו (רש"י בראשית לח פסוק ז, וראה יבמות לד ע"ב), וזה שנאמר "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה': וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ: וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו: וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ" (בראשית לח, ז – י).
ער ואונן נענשו על אף שהיו שניהם פחות מגיל שבע בזמן המעשה, והבריות לא הצטוו על איסור זה כחלק משבע מצוות בני נח ('שערי קדושה' לרבינו חיים ויטאל זצ"ל חלק ב שער ו), וכל מה שהם נקטו איסור היה רק משום שקיבלו מאבותיהם ידיעות כמה רע המעשה הזה ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב סוף פרשת וישב ד"ה וירא שם) – ועם כל זאת, ה' המית אותם ב"מיתה בידי שמים", על כן בכל העבירות קטן פטור חוץ מהעבירה הזאת ('שערי קדושה' לרבינו חיים ויטאל זצ"ל חלק ב שער ו).
ויש להבין, מדוע כל כך חמור שהאדם הגדול או הקטן פוגם חלילה בבריתו ומשחית את זרעו על הארץ לבטלה?
עוון פגם הברית של האדם חמור יותר מכל העבירות שבתורה


להמשך לחץ כאן

ודע כי הנה כל אדם העושה קטטה ומריבה עם אישתו או בניו או משרתיו ודאי נראה לו שהדין עימו, וראוי לריב על המכשלה שיצאה מתחת ידיו בעיניני הבית. כך באמת מי שיש לו מח בקדקדו, בין יבין שאם יצא איזה מכשול מתחת ידיו, ואינו נעשה מאיתם, אין זה מעשה ידיהם, אלה הוא מעשה שטן כדי לחרחר ריב ומדון בעת ההיא. ואם השטן עומד כנגד האשה או המשרת ומכשילם בעיניני הבית, לעשות דבר שאינו מתוקן לבעל הבית: מה כוחם לדחות מעשה שטן ? מי זה יומר "יכולתי ונצחתיו"? על כן כל איש מבין כשיראה איזה מכשול וחסרון בעינינים של הבית, לא ישים אשמה על אישתו ומשרתיו לריב איתם, אלה יתן אל ליבו התנצלות הזאת שכתבנו כי אמת היא ואז ישתוק ולא יריב איתם ולא יתכעס, וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא. והאיש המכשיל יפקח עיניו ויראה בההיא עובדה דאיתה בנדרים דף סו' עמוד ב, בההוא בר בבל דסלק לארעה דישראל, ונסיב אתתא ואמר לה : בשילי תרין טלופחי פרישו, עדשים : ובשלה תרין ממש למחר ואמר לה בשילי גריוא ! ובישלה שיעור רב ואמר לה: איתי לי תרין בוצינין ! פרוש, אבטיחים : והבאה לא תרין שרגין . ואמר לה : תברי את יתהון על בבא ! פרוש על פתח החצר שהיא הלכה ושברתם על ראש בבא בן בוטה עליו השלום : עיין שם. ולא כתבו חכמי התלמוד מעשה זו, אלה להודיענו כמה צריך האדם להיות סבלן, ובפרט בדברים שנכלשים בהם בני ביתו לפי תומם, אף על פי שהם קשים שאין טבע החמרי סובלן כי לפי מזג וחומר האדם, היה ראוי שאותו האיש יקנא ויקללנה ויגרשנה על הפתיות שהיה בה ואם כל זה סבל ושמר לפי מחסום והשיב ידו מעשות רע וכבר נודע מה שנאמר בגמרה גיטין נב. בהנך אנשי דהוה השטן מתגרה בהם בליל שבת לעשות מריבה גדולה בינים ואקלע רבי מאיר להתם שלושה שבתות עד דעבדו שלמא, ושמע שקרא השטן : "וי, דאפקי רבי מאיר לההוא גברא מביתה" ! נמצא מפקיד ועושה מריבה הוא מחזיק ידיו של שטן : ולהפך - הוא מגרשו וגבר ישראל נלקח: מבן איש חי פרשת וירא שנה ב

בדיחות לשבת עם דוד החקיין

Jewish Banners

Jewish Banners

Jewish Banners

Jewish Banners

Jewish Banners

Jewish Banners

Jewish Banners

Jewish Banners

Jewish Banners

Jewish Banners

Jewish Banners

Jewish Banners
 
חזרה לתוכן | בחזרה לתפריט הראשי